המסעדה, השוכנת מרחק הליכה ממגדל האייפל ב 145 Rue Saint Dominique, בחלל שדלתו עטוית הוילון מאפשרת הצצה פנימה רק אם הנכם בין הסועדים המאושרים.

בכניסה ממתין לו המארח, לא סתם מארח, אדם בסביבות גיל ה 40, מחויט ומעונב (כמו כל שאר צוות המסעדה) ובעל Charm אישי שימיס גם את הכעוס והרציני שבאנשים. Mr. Klaitman, We were expecting you… היה המשפט שקיבל את פנינו. כשהתיישבנו, הלה פצח בשיחת חולין עימנו וסיפר כי מדובר בערב חלש שכן נאלץ לסרב רק לעשר הזמנות עודפות כשבדרך כלל המספר נוטה לעשרים. סלחנו לו כמובן.

את הארוחה סביב שולחן עטור מפה צחורה, פתחנו בבחירת יין. הסתקרנתי ובחרתי ביין מאזור קוט דה בון שבבורגון, יקב BERNARD DUBOIS ET FILS (אפלסיון Aloxe Corton), היין Les Brunettes 2012. נכון, מדובר ביין מהאפלסיון הנחשב פחות, אבל הוא הוכיח את עצמו לאורך הארוחה כבעל ערך רב.

מנות הפתיחה כללו פואה גרה עם עוגיית זנגוויל מפוררת, תאנים מסוכרות ודבש. אמנם מנה שהגיעה בטעות לשולחננו שכן לא הוזמנה, ולכן הושארה לה על שולחננו עד שכילינו אותה כאש המכלה שדה קוצים. ארבע המנות שכן הוזמנו היו צדפות (Les huitres de Marennes d’Oléron) המגיעות מחופה המערבי של צרפת, עטויות ג'לי מתמצית גרגר נחלים וקוויאר, ביצים רכות מגולגלות בפירורי לחם עם טוסטונים וכמהין – מנה שגם אם אינה מתוחכמת מדי, מהווה סמל לאסתטיקה, מקצוענות והקפדה של המטבח. מנת מרק דלעת ושמנת שהייתה טעימה ומנת פטה צרפתי קלאסי נתון במאפה.

המנות העיקריות היו חגיגה אמיתית. צלעות עגל עם קנולי, דג טורבוט מלווה במחית תפו"א שהעלתה את המונח פירה לדרגת גן עדן, יונה צלויה על הפלאנצ'ה על תבשיל עדשים, ומנת בשר לחי עגל מדויקת, עסיסית וארומטית.

שלא תטעו, בין המנות ניגש גם המארח לשוחח עימנו, המלצרים דאגו לשאול מעת לעת האם המנות לטעמנו ולא כי אמרו להם לשאול אלא כי באמת התכוונו לכך. השירות היה לעילא ולעילא, האווירה במסעדה אינטימית וניתן היה להבחין בנקל בלקוחות חוזרים הנוהגים במקום כבית שני.

גזרת הקינוחים הייתה בעייתית משהו. הזמנו טארט טאטן עם שמנת חמוצה ומילפיי (קרם שניט / נפוליאון). טארט טאטן כמו זה שאכלתי במסעדה זו לא אשכח זמן רב, נראה שהתפוחים שמחו לעבור את עינויי הבישול רק בשביל להיכלל במנות האחרונות של המסעדה. לעומת זאת, מילפיי היה מאכזב. המילוי היה קרם דיפלומט רך ואוורירי ולא קרם פטיסייר יציב, טעמו היה דל והמכלול פשוט התפרק תחת נטל המזלג המבקע את הבצק. כשאני משווה למילפיי של מסעדה אחרת בפריז (בנואה), מדובר בביצוע כושל במיוחד.

אין ספק כי חוויית הארוחה בכללותה הייתה נהדרת. קבלת הפנים, השירות, האוכל (למעט מנה אחת), היין והאווירה. מישלן לא טעו כשהעניקו למסעדה כוכב. באשר לפריז, הזקוקה לכוכביה כדי לזרוח שוב ולהתעלות מעל למאורעות האחרונים, לה אעניק 3 כוכבים.