בעלת המסעדה הקטנה בכפר 'שלנו' Chaumont-Sur-Loire מדגישה לנו את ההגייה הצרפתית של שנין בלאן – שנֹאן, היא אומרת לי כמה פעמים במבטא שלעולם לא אגיע אליו, שנֹאן, כדי שאפנים את השם שהוא הגאווה האזורית במרכז הלואר. שקטים ומבעבעים לגמנו, שני זוגות חברים במשך שבועיים וההנאה מהיינות התחרתה קשות בזו של האזור והמיוחדות של הקשר הפנטסטי שבין הטירות הידועות לבין היינות, שניתן להגדירה 'כי ממנהרה יצאה טירה ודבר היין נכנס במקומה'.
הכתבה הזו חייבת בתמונות כי בעיקר כאן העין אינה שבעה מהמראות והיקבים עושים הכל על מנת לשכלל את הביקורים ולעטוף אותם בהיסטוריה המיוחדת סביב מנהרות הכרייה. מי שביקר באזור ובטירותיו ושאל מהיכן הגיעו אבניהן הגדולות והלבנות, מקבל במנהרות את התשובה המעניינת: מהן! כן, מהמנהרות. הנה מנהרת יקב Troglo Degusto של Stephan וגיסתו הייננית Anne.
שימור / שחזור של חציבת האבנים לבניית הטירות | צילום: מאיר גבע
היקב ויקבים רבים נוספים נמצאים בכפר Burré שבו, שימו לב, כ 600 ק"מ של מנהרות-כרייה. ליקב שלהם לבדו כ 35 ק"מ של מנהרות מסועפות מהן משווקים כ 100,000 בקבוקים בשנה ממוצעת. Stephan מסביר בנימוס שהם ממש באמצע הבציר, שכבר אחרי שבע בערב ואין עוד ביקורים היום, שואל מהיכן אנו – וכששומע 'מישראל' הוא כמו מתעורר לחיים. 'ישראל! אתכם אנו ממש אוהבים!' הוא מאיר על קטע בקיר המנהרה שם הוא מניח למבקרים לכתוב רשמים. מחפש, מחפש ומוצא לבסוף את ההוקרה בעברית של משפחה בשם סלונים וכעת הוא רגוע ומוכן להמשיך. והנה אנו שומעים ממנו על תולדות המנהרות בלואר ועל השימושים בהן במלחמת העולם כמחסה לבורחים ולאנשי ההתנגדות, מחתרת הרזיסטאנס. כידוע, בזמן הכיבוש חולקה צרפת בין האזור הגרמני – מצפון לנהר הלואר – לאזור 'צרפת החופשית' בראשותו של המרשל פטן (כאן מקפיד Stephan לירוק פעמיים-שלש...) שמדרום לו. המנהרות וחלק מהטירות השוכנות סמוך לנהר שימשו להברחת אלה שברחו מהגרמנים. הם הוסתרו במנהרות ובלילות הוברחו דרומה.
טירת Chenonceau ממש על הנהר, צד אחד לאזור הגרמני והצד הדרומי לאזור 'החופשי'. לא מעט הוברחו כך דרך מרתפי הטירה שבה הוסתרו | צילום: מאיר גבע
כמובן שהמנהרות שימשו גם כמקלטים טבעיים לתושבים. הנה שילוט זכרון למקלטים במנהרות ב Amboise:
במשך כ 1,000 שנים (!) נכרו ונחצבו במנהרות הלואר האבנים הענקיות מהן נבנו הטירות היפהפיות המוכרות לכל. כמו שרואים בתמונת השחזור נחצבו חריצים עמוקים ובהם נתקעו טריזים מעץ שביקעו אבן אחר אבן בעבודה קשה. האבנים הענקיות נגררו אל מחוץ למנהרה ע"י רתימתן לשוורים והובלו לאזורי הבנייה לסיתות והקמת הטירות. פשוט, נכון? מובן אך ממש לא יאומן. בכל מרכז הלואר נכרו כ 3,000 ק"מ של מנהרות אבן-גיר, 3,000! והיום לשמחת כולם משמשות חלק מהן לייצור וליישון יין. אבן הגיר המיוחדת הזו נקראת tuffeau 8 והיא זהה כמעט לזו של אזור שמפיין ומאופיינת בניקוזיות גבוהה. במנהרות נשמרת טמפרטורה כמעט קבועה של 120c האידיאלית ליישון ולאחסנה.
אזורי הכפרים Montlouis ו Vouvray מרכזים את מירב הפעילות הייננית בשליטה כמעט מוחלטת של שנֹאן בלאן – אבל גם מעט סוביניון בלאן. באדומים וברוזה הזן השולט הוא קברנה פראן – אבל גם קברנה סוביניון, פינו נואר וגמאיי. והיינות נפלאים, חדים, פריכים ממש ומקנים תמיד תחושה של רעננות. וכישראליים, איך לא, המחירים, המחירים... כ 5€ לבקבוק "רגיל", כ 25-35€ לקרטון של 10 ליטר (!) של אותם היינות המבוקבקים! וגם המחירים במסעדות כמעט באותם מחירים. זהו סוג של 'כאב לב פוטנציאלי'.
והנה דוגמא ליקב ידוע ולהשקעה שלו במנהרותיו. תצוגות של ההיסטוריה של האזור ושל היקב שייסד Justin-Marcel Monmousseau ובלוגו המקוצר J-M. היקב מייצר כמויות גדולות של מבעבעים (ככל הנראה כ 300,000) ומקיים השקעה מטורפת ויפהפייה בתצוגות:
טעמנו Monmousseau NV Cuvée J.M. Brut Sparkling מ-צ-ו-י-י-ן ו-ז-ו-ל!!!
וזו דוגמא לציון שקיבל: Wine Enthusiast – 89 POINTS
מרכזו של עמק הלואר, לא 'סתם טירות' אלא סיפור-סיפור שראשיתו בגחמות מלכים ועשירים, המשכו בכרייה קשה ואיומת-חיים ובריאות וסופה ביינות מענגים ויקבים הנותנים כבוד עצום לעבר המגוון. טיילו לשם אחרת!
