ילד בבית משנה את החיים. פתאום תחביבים שפעם אהבתם לעשות נדחקים לשוליים, במקרה הטוב. בין הדברים הללו ניתן למנות צפייה בטלוויזיה, פעילויות ספורט, פגישות עם חברים, אכילה, שינה, נשימה ועוד.
אבל כדי להישאר ממוקד, הפעם אתייחס לנושא אחד - השתייה.

אותו יין מהשורה הראשונה, שככל הנראה יהפוך לחומץ בקרוב, אינו לבד בהזנחה.
לדוגמא, בימי חורף קרים, תמיד אהבתי לשבת על הספה עם כוס וויסקי טוב, לשמוע את טיפות הגשם נוטפות בחוץ, לשים משהו לבהות בו בטלוויזיה וללגום בנחת בזמן ששאריות שגרת היום זולגות ממני. כעת, את הוויסקי החליף נוזל מחמם אחר. אבל משום מה כשתינוק צורח עושה פיפי ישירות על הפרצוף שלי, יש לזה אפקט מעט פחות מרגיע.

אני רוצה להבהיר, הסיבה שבגינה צמצמתי באופן ניכר את מספר כוסיות הערב שלי, היא לא חשש לשתות כשאני צריך לטפל בילד. כוסית אחת ממש לא תהפוך אותי לבלתי כשיר לטפל בילד שלי. אני בלתי כשיר לזה עוד לפני.
הסיבה היא פשוט שאין זמן. את הארוחות אנו עושים בחטף, לפני שהוא יתעורר, ואת הערב מבלים בלנסות לישון. לפני שהוא יתעורר.
באותם זמנים היקרים בהם הוא ישן, צריך להספיק לעשות כל כך הרבה סידורים, שלשבת וללגום משהו הפך להיות מותרות גדולה. ילד בבית הופך כל דבר שפעם נראה פשוט, למסובך הרבה יותר, וזה כולל גם לסיים את היום עם כוס וויסקי, לפתוח בקבוק יין טוב עם ארוחת הערב או למצוא זמן לגזור ציפורניים.

למרות הכל, מדי פעם אני מוצא מעט מרווחים לשתות בהם משהו. כרגע זה קורה בעיקר מחוץ לבית, כשמתאפשר לקחת איזה ערב חופשי ולצאת עם חברים, או עם האישה (כשסבא וסבתא עושים בייביסיטר). הבעיה היא, שמתברר שאיבדתי את כל קיבולת השתייה המכובדת שפעם הייתה לי.
לפחות היתרון בלהתעורר בבוקר עם כאב ראש, הוא שאחר כך קצת פחות מפריע שאין זמן לשתות.

אמנם הבן שלי רק בן 3 חודשים, אבל אני מרגיש שהוא מאוד בוגר לגילו, ולכן לקחתי אותו לפני כמה ימים לשיחת גברים צפופה. בזמן שכל אחד מאיתנו החזיק בקבוק, הצעתי לו פשרה, שלא נקשה אחד על השני יותר מדי. הוא יאפשר לי לשתות בנחת מדי פעם, ואני אשתדל מאוד שלא להסתובב בבית בתחתונים ולספר בדיחות כשיבואו אליו חברים בעתיד.
הוא עוד שוקל את העניין, ואני צפוי לקבל תשובה סופית בנושא ברגע שהוא ילמד לדבר.

לחיים