צילום: עידן בר אולפן
יום חמישי של המסע לבורדו ואנחנו חוצים לראשונה את הנהר בדרכנו אל הגדה הימנית, לכיוון סנט אמיליון ופומרול, ועוברים מממלכת הקברנה סוביניון לאזור ששולט בו המרלו. יום שבת היום והתנועה דלילה, אפילו על הכביש המהיר, כך שלאחר זמן לא רב, חונה האוטובוס למרגלותיה של העיירה הציורית סנט אמיליון – שריד יפהפה מימי הביניים הרחוקים. סנט אמיליון הוא אזור היין הוותיק ביותר בבורדו והעיירה אשר על שמה נקרא, כמו גם אזור היין כולו, זרועי יקבים.
אנו צועדים רגלית אל תוך העיירה ומתחילים את הביקור בה, שיימשך למעשה מאוחר אל תוך הלילה. מזג האוויר קריר והגשם מטפטף ולאחר עלייה אל מרכז העיירה והקתדרלה, אנחנו יורדים למפלס נמוך יותר ומתיישבים ללגימת משקה חם אל שולחנות בית הקפה שאך זה נפתח. כאן אנו פוגשים את חברו משכבר הימים של חיים גן – המסעדן עבדו מערפי, אשר ילווה אותנו בהמשך היום. השעה כבר קרוב ל 11 ועדיין לא טעמנו יין, משהו שאנחנו כבר ממש לא מורגלים אליו, ולעזרתנו בא בעל חנות המשקאות המרשימה שבכיכר המרכזית של העירייה, אשר מציע לנו טעימות של כמה יינות משובחים ומבטיח לנו עוד, כשנחזור בערב.
ביקורי יקבים מתוכננים לנו אמנם רק בסנט אמיליון, אך חיים מעוניין לערוך לנו הכרות גם עם אזור פומרול הסמוך. אנו עולים שוב לאוטובוס ומסיירים בין השמות הגדולים: שבאל בלאן, אנגלוס, לה פן ופטרוס ועוצרים מדי פעם לצילומים. הגיע זמן היקבים ואנחנו מתחילים בכוכב עולה באזור, יקב שבדרך כלל אינו מקבל ביקורים, אך נפתח עבורנו בחסותו של עבדו – יקב Chateau Teyssier. זהו יקב ייחודי מכמה בחינות, ראשית, בעליו הוא איל נפט בריטי שהוא גם הבעלים של יקב בעמק נאפה בקליפורניה. שנית, היינן הוא דווקא סקוטי במוצאו ושלישית, ליקב פילוסופיה הלקוחה דווקא מאזור בורגון והוא מייצר בעיקר יינות כרם יחידני. אנחנו טועמים לא פחות מארבעה יינות ונותרים פעורי פה מהאיכות.
צילום: עידן בר אולפן
ביקור נוסף אנחנו עורכים בשאטו סוטארד, יקב אשר נרכש על ידי חברת ביטוח גדולה והשקיע השקעות עצומות ומרשימות, במטרה מוצהרת להשתלב בקבוצת הדירוג הגבוהה יותר של סנט אמיליון – פרמייר גרנד קרו קלאסה, בעת שייערך העדכון הצפוי הבא של הקלסיפיקציה, בשנת 2022. לא הסתפקו כאן בציוד ובמיכון חדישים, אלא פירקו והרכיבו מחדש חלקים ממבנה הטירה המרשימה, אבן על אבן ממש, על מנת להתאים אותו למודרניזציה ולרוח הזמן. בסיום הביקור אנחנו טועמים ונהנים מיין הדגל של השאטו.
הביקור בן ששת הימים שלנו בגן העדן של היין עומד להסתיים מחר, עם טיסת צהריים לפריז ומשם לישראל, לאחר כמה שעות חופשיות בבוקר בבורדו שינוצלו בעיקר לשוטטות ולקניות. על כן יש לנצל עד הסוף את הביקור בסנט אמיליון הקסומה. אנחנו שבים לעיירה לסיבוב נוסף של קפה, תה ושוקו, התרשמות מהמבנים והנוף המלהיבים ולעוד טעימות בחנות היין ומתכוננים לגרנד פינאלה של הטיול – ארוחת הסיום במסעדה המכוכבת Logis de la Cadene, השוכנת במלון בוטיק בעל אותו שם.
איזה גרנד פינלה! אנחנו מתקבלים עם יין לבן רענן ומתאבנים בחצר המסעדה ששעריה טרם נפתחו וכבר נבחרים היינות שילוו את הארוחה. נכנסים אל המסעדה ועולים אל חדר פרטי ומכאן ולמשך השעות הקרובות, נופקד בידי צוות מלצרים מיומן שאינו מפסיק להחליף, במקצוענות וכמעט מבלי שנרגיש, סטים של כלים, סכו"ם וכוסות, לפי המנות המוגשות לנו ולמלא עבורנו את כוסות היין. על כולם מנצח השף הצעיר – קוסם של ממש. עם המתאבנים, מנקי החך, מנת הגבינות שלפני הקינוח וההפתעות הקטנות לסיום, הופכת ארוחת שלוש מנות לשמונה מנות מרהיבות ביופיין וטעימות להפליא.
כטוב לבנו ביין (הרבה יין...), עולות להן הברכות, רצים סיפורי החוויות, מתרבים פרצי הצחוק ועפות המחמאות ההדדיות. עשרה ישראלים, בעלי רקע וסיפור חיים שונה, אבל עם אהבה גדולה משותפת אחת ליין, מסרבים להיפרד מן החוויה המופלאה. פעם בחיים!
לכתבה הראשונה: בורדו יומן מסע לחצו כאן
לכתבה השנייה: בורדו היום השני – מתחילים גבוה לחצו כאן
לכתבה השלישית: בורדו היום השלישי – קריאות וואוו ליין לבן לחצו כאן
לכתבה הרביעית: בורדו היום הרביעי – חביות וסוכר לחצו כאן