סיור יקבים בבורדו, אוקטובר 2016 | צילום: עדי רוזנטל
חיים גן אמר לי, סיור בבורדו יקנה לך נקודת ייחוס חדשה בכל הקשור ליין. הוא צדק! במקום בו היין בקדמת הבמה ולא היינן, במקום בו ההבנה העמוקה שהעבודה בכרם היא העבודה האמיתית ביין הפכה כבר מזמן לדת, במקום בו היופי עוצר נשימתו של כל אוצר ושתיין מזדמן, ואכן ניתנה לי ההזדמנות לקבל נקודת ייחוס חדשה ליין שאני טועם ולא רק. נקודת ייחוס הנוגעת למונח בו אנו אוהבים להשתמש כל כך – תרבות יין.
ערפילים כיסו את הנהר
בעודי משפשף את עיני ומסיר מהן את ערפילי השינה, הרהרתי במסתורין השוכן מעבר לכרמים הנפרשים עד לאופק האפוף במסך ערפל כבד וסמיך בדרך לשאטו מוטון רוטשילד. אולם, ככל שהדקות נוקפות והערפל, אותו ניתן להרגיש כאגלי מים הנעים בין אצבעות ידי, מתפוגג, מתגלים נופי המחוז במלוא הדרם. נסיעה לאזור מדוק נראית כמו לא פחות משקיעה לתוך פואמה ארוכה של הוד והדר.
לעיתים בנסיעה בין Château Mouton Rotschild ל – Château Pichon Baron ו – Château Margaux נראה כי לכל מחסן ותא שירותים החליטו לקרוא באזור זה במילה המחייבת שאטו. הקלסיפיקציה של 1855 עשתה טוב לאזור, כולם יודעים את מקומם וכולם מנסים להראות שיש להם מקום בדירוג הראשון והשני על אף שכשלו סיכוייהם להיקלט בדירוגים אלו, גם אם הוקמו רק לאחר 1855. אולי קלסיפיקציה עתידית, וולונטרית, נוספת שתיכפה על ידי היקבים, תשנה את גורלם של אלו, אבל עד אז, המובילים יישארו לנצח המובילים.
לכל יקב ייחודיות משלו ולא רק בכרמים או בפילוסופית גידול היין בכרם, אלא גם בתפיסות אדריכליות עוצרות נשימה ופיתוחים ייחודים. כך למשל ב Château Mouton Rotschild, בו ביקבקו לראשונה בקבוקים ביקב (1924), פיתחו לאחרונה חביות תסיסה מעץ המבוקע המשולב בפסי Plexiglas staves ארוכים המאפשרים לעוסקים במלאכה לבחון את התסיסה בעיניהם מבלי להיכנס לתוך המיכל. זהו יקב שהיה חלוץ בתחומים שונים ועודנו כזה. מותה של הברונית פיליפין דה רוטשילד ששלטה ביד רמה בענייני היקב עדיין טרי באופן יחסי, אבל צאצאיה כבר נכנסו עמוק לנעליה.
בדומה ליקבים בצרפת וברחבי העולם Château Pichon Baron נרכש על ידי קבוצת ביטוח צרפתית AXA (באמצעות חברת AXA Millésimes בראשות Christian Seely) המשקיעה בו בדיוק כפי שאצלנו משקיעים בנדל"ן. אין רק מדובר באחוזה שיופיה מדהים, אלא גם בכזו שעל אף יוקרתה יודעת להודות בטעויות. אחד המיתוסים מספר על כך שמי האגם המלאכותי, המצוי בקדמת הטירה ומתחתיו חדר חביות רחב ידיים, מקרר באופן טבעי את החדר. בפועל מודה מנהל התפעול Nicolas Santier "זה פשוט לא עובד". טעימת אורך מרגשת של 2009, 2010, 2011, 2014 ב Château Pichon Baron מפגינה יכולות התפתחות יפות, על אף שמדובר ביינות "צעירים" ומשלימה את התמונה בכל הנוגע למקום המיוחד הזה.
גם ל Château Margaux ייחוד משלו, למעט שמו המפורסם והיין כמובן (טעמנו 2004), זהו אחד היקבים הבודדים הבונה את מרבית חביותיו בעצמו. חבתן אחד מופקד על מלאכת ייצור החביות ותחזוקתן. אגב, לאחר השימוש ומתוך חשש לשימוש מסחרי בשם מרגו ביקבים אחרים, החביות מושמדות. אולי אם תצליחו לפגוש באם ובבת לבית Mentzelopoulos המנהלות את עסקי האחוזה תצליחו לשנות את דעתן, אבל נסו קודם לעבור את הגדרות המקיפות את הארמון. בהצלחה.
צילום: עמי הוכנר
לונה פארק לשתיינים ורמי אחד, יחיד ומיוחד
המשפט הזה מתאר אולי טוב מכל, ביקור בשלושה יקבים באזור גראב (Graves) – Château Haut Brion, Château Smith Haut Lafitte ו – Domaine de Chevalier. חשבתי שתהיה זו הפעם הראשונה שלי באירופה בה לא אבקר בשום מוזיאון והו! בריון זה מה שגרם לתכנון שלי לקרוס באחת. ארמון מפואר שבמקרה שוכן בו גם יקב לתפארת. כשאמות, בקשו מהם חתיכת שיש קטנה ובקבוק, יש להם יותר מדי משניהם. ולמי שמתלבט בעניין Château Haut Brion 2007, לא הייתי מתלבט יותר מדי, קנו.
Smith Haut Lafitte הוא ללא ספק גן השעשועים של הזוג Cathiard, ספורטאים לשעבר ובעלי רשת חנויות ספורט מצליחה. השטח העצום עליו נפרסת האחוזה כולל מלון, שתי מסעדות (מתוכן לאחת כוכב מישלן), ספא, פריטי אומנות וכמובן יקב רחב ידיים שגם בו בונים חביות. אחת ההפתעות המשעשעות במקום היא ארכיון תת רצפתי בחדר הטעימות של היקב, מעיין מוזיליאום ליינות שאבד עליהם הכלח, אבל היסטוריה בהתגלמותה.
ואז פגשתי ב Remy Edange מיקב Domain de Chevalier. הדוגמא הטובה ביותר לתפיסה הבורדולזית המתייחסת לתפקיד האנשים שמכינים את היין ולהשפעת הכרם. רמי נחשב דמות אגדית באזור בורדו ועבדם הצנוע (כך לדבריו) של אלוהים ואמא אדמה, הוא (טכנאי יין לדבריו) דואג לעצור את הפיכת התירוש לחומץ, לא יותר מכך. כשתטעמו את היין הלבן שלו לא תרצו לדאוג לשום דבר חוץ מלבקבוק הבא.
זהב זורם בכפות ידיך
בפעם הבאה שתרצו לזרוק ענב יין מצומק, חום ומלא עובש, זכרו שאולי עבורכם הוא מקולקל אבל בסוטרן שבבורדו, המראה הזה הוא ברכה. ברכה, כי הנוזל המופק מענבים המודבקים בפטריית הבוטריטיס הוא זהב פשוטו כמשמעו – הכל זהב – הצבע, הריח, הטעם והמחיר. האנשים הכי שמחים שפגשתי היו דווקא בשתי טירות המייצרות יין סוטרן, וודאי, על מה להם כי ילינו? Château Haut Bergeron ו- Château Suduirautשנמצאות מרחק פסיעה משאטו ד'איקם המפורסם בו היין נמכר באונקיות ובכל זאת, תענוג צרוף ומשכר חושים שמתחיל בטעימת Château Suduiraut 1989 ומסתיים בבציר 2008.
לסנט אמיליון חוקים משלו
וכך גם נראה שלאנשי המקום חוקים משלהם, והתנהלות מעט שונה מזו של אנשי הגדה השמאלית. טרואר אנושי אם תרצו. יש באנשי היקבים של סנט אמיליון משהו יותר רומנטי. במקרה של Château Pavie שם קיבלה אותנו העוזרת האישית של בעלי היקב, רומנטי מהסוג המהודק. היקב שזכה לעלות לדרגת סיווג Grand Cru Classe A בשנת 2012, מבליט עובדה זו בכל פינה. בעליו אף הפכו אותו במהלך של שיפוץ ארוך למעיין היכל תהילה לכרמים וליין. המחשבות על ארמון יין שבמקרה גם עובדים בו בני אדם חולפות ללא הרף בעת שהייה במקום והתחושה כי ממש בעוד רגע יפרצו המלך ופמלייתו מאחת הדלתות האימתניות מוחשית. כל כך נקי שם, לו הייתי שומט בקבוק יין מידי לא הייתי חושש לעשות כמעשה חיילי גדעון. נראה שבהיותו אולי היקב הבוצר אחרון את ענביו, המאמץ כאן הן בעשיית היין והן בהצגתו בקונסטלציה הנכונה גדולים מאד.
Château Figeac הוא יקב מעניין מבחינה זו שמאז הרה-קלסיפיקציה של סנט אמיליון עושים ביקב מאמצים אדירים לשיפור היין ובתוך כך שכרו את יועץ היין הנודע מישל רולאן. אנשי היקב החביבים מאוד ומאירי הפנים שפגשנו ביקב, אמרו כי אינם רוצים שינוי ביין המורכב רובו ממרלו כנהוג מסורתית בגדה ימנית, ומאידך סרבו לפתוח את נושא רולאן והשפעתו על היינות העתידיים, אם כי אישרו שמעורבותו ברמת הכרם גדולה ממעורבותו ברמת היין. יחד עם זאת, אין זה סוד שהיקב החל בנטיעות מוגברות של קברנה סוביניון בשנים האחרונות, החלטה שאין לדעת בשלב זה את השפעתה.
הפתעה חביבה היא פגישה עם עמרי רם, סומלייה ישראלי לשעבר שחצה את הקווים ונסע לעבוד ב Château Lafleur.העברית מלווה במבטא כל כך צרפתי שנראה כאילו הוא שם 20 שנים לפחות. אם תרצו נקודת ייחוס, היקב נמצא מעבר לכביש בו מצוי פטרוס "הקדוש". הזמן המוקדש כאן לפיצוח סודן של כל חלקה, שורה ותלם אדירים והמפגש עם עמרי המקסים, מלמד, פילוסופי בכל הקשור לכרם ומשמח - סוף סוף קצת עברית.
לסיכום, בורדו אכן פואטית במובנים כל כך רבים ויותר מכך, היא פותחת את הראש לסגנון יין שחיקוייו בעולם חיוורים לידו, למסורת של הייננים שאינם קוראים לעצמם ייננים ואין הם חזות הכל, וזו לא רק צניעות כי אם תפיסת חיים אמיתית. היין עומד לפני הכול. בורדו ככלל מאוד פרו-יין, יורדים מהמטוס נתקלים בבקבוק יין גדול, יוצאים מהשדה והנה מיקרו-כרם, המיניבוס בצבע בורדו, הדבר היחיד שחסר זה Wi-fi רציף, אולי יחשבו על משהו בסגנון Vine-Fi וישתפרו גם טכנולוגית? אח, בורדו.
