אתם ודאי מרימים גבה למקרא הכותרת: "יומן מסע". מה פתאום מסע? מן הסתם אתם שואלים את עצמכם. מסיירים בין יקבים, טועמים מן היינות הידועים ביותר, בחבל היין היוקרתי ביותר בעולם ועוד סועדים במסעדות מכוכבות..., הלזה נקרא מסע? ובכן קוראים יקרים, אם חשבתם שבאנו רק לכייף ולנוח פה בבורדו, מומלץ שתחשבו שנית ותבינו שבצד ההנאה (והיא צפויה להיות רבה), מדובר במסע של ממש.

אז מה צפוי לנו במסענו: השכמה מוקדמת, 08:15 לכל המאוחר כבר באוטובוס לאחר ארוחת בוקר, 3-4 יקבים ביום, מסעדה בצהריים ועוד אחת בערב, לינה מאוחרת וחוזר חלילה למחרת. אכן קשה, אבל מישהו חייב הרי לעשות את זה...

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר, כי גם הדרך לכאן אינה פשוטה. המסע שלנו החל עוד הרבה לפני הזריחה בנמל תעופה הנקרא על שם מנהיג אחד (בן גוריון שלנו), טסנו ארבע וחצי שעות אל נמל תעופה הנקרא על שם מנהיג אחר (דה גול) ולאחר כשעה ומשהו במעבר, המשכנו בטיסה נוספת לבורדו. כאן אגב, לא נותנים לכם לטעות ולו לרגע לגבי המקום בו הנכם נמצאים. רפליקות של בקבוקי יין עצומים עומדים על מסועי המזוודות ומיד ביציאה מבית הנתיבות ובצמוד לו – תפגשו כרם קטן. בורדו או לא?

ממש מול הכרם חיכה לנו אוטובוס, בצבע יין כמובן, אשר הוביל אותנו אחר כבוד אל המלון שלנו בלב העיר בורדו. אגב, מי שעצם עיניו ונמנם מעט במהלך הנסיעה יכול היה לחשוב שהוא נמצא בתל אביב, פקקים של אחר הצהריים, כך מסתבר, הם בין לאומיים. מגיעים למלון לקבלת פנים של מתאבנים, פירות ושמפניה איכותית. מנוחה קלה בחדרים וכבר יוצאים למסע היכרות רגלי של 3.7 קילומטר (חיים לא מוותר לנו אפילו על מטר אחד), אל לב בורדו.

כל מסע מגיע לבסוף לסיומו וכך הסתיים לו המסע שלנו להיום, בארוחה דשנה ומענגת במסעדת לה טופינה, שהרי הצבא כידוע, צועד על קיבתו וגם אנחנו לא צועדים לחינם. כך ישבנו וניסינו להתמודד, למרות העייפות, עם כבד אווז, דג, כנפי אווז, פילה בקר ועוד מטעמים, תוך שאלו מלווים על ידי כך וכך (הפרטים במערכת) בקבוקי יין מאזור בורדו, אותם בחר חיים עבורנו בקפידה. את הדרך חזרה למלון כבר עשינו, ונדמה לי שאפשר להבין אותנו, במוניות.

תם היום הראשון, מחר יום חדש, ולא פחות קשה...