הלשון הפכה מזמן לשק החבטות של המדענים. היא גרועה, הם פוסקים פעם אחר פעם, 90% ממה שאנו תופסים כטעם הינו בעצם הניחוחות המעובדים באף והלשון ופקעיות הטעם שלה הינה בסך הכל תרומה קטנה המתייחסת לטקסטורה של מה שהיא חשה. בסדר, נניח ולא נריב. אבל אם לא די בזה אז בשנים האחרונות נוספו למתנגדי הלשון גם תוצאות של מחקרים מעשיים שקבעו כי גם מוסיקת הרקע משפיעה על תפיסת הטעם של היין ולא רק הוא. אבל נתרכז ביין, כמובן.
Charles Spence הוא פסיכולוג חוקר באוניברסיטת אוקספורד. צוות חוקרים בראשותו הוכיח ב 2013 כי מוסיקה מסויימת שוייכה על ידי נבדקים רבים לסוגים שונים של טעמים, למשל: סוביניון בלאן לצלילי כינורות וקב"ס לצלילי קונטרבס. מוזר? כן, אבל ראו את ההמשך. Adrian North, ראש הפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטה Curtin שבפרת, אוסטרליה, ערך אף הוא מחקרים דומים. בידוע שבהם השתתפו 250 נבדקים בחלוקה שווה של גברים-נשים וטעמו יינות שונים עם מוסיקה שונה ברקע, מעוצמה חזקה כמו כרמינה בוראנה של Carl Orff ועד למוסיקה נינוחה כמו Slow Breadown של Michael Brook. וכמובן קבוצה אחת שטעמה ללא כל מוסיקה ברקע. התוצאות מעניינות ביותר, הנה:
* יינות מתקתקים כמו ריזלינג מבציר מאוחר שוייכו למוסיקה רכה כשהפסנתר הוא הכלי המועדף.
* יינות חומציים כמו ברברה איטלקי התאימו לקצב גבוה כשכלי הנשיפה המתכתיים מועדפים.
* יינות עתירי טאנינים שוייכו לגיטרות רוק.
* יינות גוף מלא שוייכו לתזמורת סימפונית גדולה.
* והמובהקות: בין 30% ל 50% השפעה של מוסיקה על הערכת היין, לעומת הקבוצה שטעמה ללא כל מוסיקת רקע! היי, זה משמעותי!
התוצאות, אגב, מתאימות גם למחקרים הידועים של השפעת מוסיקת רקע במסעדות ובחנויות על הרכישות.
נו, יש כנראה אחיזה טובה לתקנות השונות בשפיטה של יינות, שם אסורה כל מוסיקה ברקע. אבל כאשר אתם באירוע משמח כזה או אחר וההנאה הכללית מושפעת ממילא מכל כך הרבה גורמים, אז שחררו ותנו גם למוסיקה את שלה. לחיים בכל תו ואווירה!
