לראשונה מזה 50 שנה – בקשה לרישום כינוי מקור
המועצה האזורית מטה יהודה ומועדון יקבי יהודה, הגישו לפני כחודש לרשם סימני המסחר, בקשה להכרה רשמית באזור גידול ענבי היין של "יהודה" ככינוי מקור (Apellation of Origin). הבקשה הוגשה בהתאם לחוק כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים וזו הפעם הראשונה שמוגשת בישראל בקשה מסוג זה, מאז הוגשה באמצע שנות השישים בקשה אחת ויחידה על פי החוק, עבור מותג התפוזים הישראלי - Jaffa. מאחורי הגשת הבקשה, ניצבת המטרה לקבלת הכרה רשמית באזור גידול ענבי היין של "יהודה" ובשני אזורי משנה שבו, שגם עבורם הוגשו בקשות, הכרה אשר תשמש בעתיד בסיס גם להכרה בינלאומית.
בתחומי המועצה האזורית מטה יהודה ובסביבתה פועלים יותר מ 35 יקבים ובתוכם אחדים מן היקבים המובילים בישראל ודי אם נציין כדוגמה בלבד ומבלי להחסיר כמובן מאיכותם של היקבים האחרים, את היקבים טפרברג, עמק האלה, צרעה, קסטל, פלם, סוסון ים וקלו דה גת. מפת אזור היין של יהודה, כפי שהוגשה לרישום ככינוי מקור, כוללת גם את הכרמים האיכותיים של אזור גוש עציון.
גילוי נאות: כותב שורות אלו הוא אשר מייצג את המועצה האזורית והיקבים במהלך של הגשת הבקשות לרישום כינויי המקור. על ההיתכנות של הגשת בקשות לרישום כינויי מקור, ביחס לאזורי יין ישראליים, כתבתי לפני שנים אחדות בספרי בנושא: "הגנה אזורית – על אזורי יין ואזוריות בעולם והמלצות מעשיות לקראת חקיקה אזורית בישראל". האמור בספר היווה את הבסיס הרעיוני והמשפטי למהלך.
מאחורי המיזם יוצא הדופן עומדות מספר דמויות במועצה האזורית מטה יהודה, בשיתוף עם מוביליו של מועדון היקבים הוותיק הפועל באזור. מ"מ ראש המועצה האזורית מטה יהודה ניב ויזל, אשר אביו מאיר ויזל שימש בעבר אף הוא כראש מועצה ונחשב ליזם של מועדון היקבים ושל דרך היין הוותיקים הפועלים באזור, אומר כי: "הצלחת המהלך תהווה מנוף להסדרה של כל אזורי היין הייחודיים של ישראל ולקידום ענף היין בכללותו". שותפים לויזל במועצה בקידום המיזם ערן אוחנה, ראש מחלקת התיירות והחקלאות של המועצה האזורית מטה יהודה וברק כץ איש המחלקה.
יקבי יהודה מבקשים הכרה רשמית לאזור היין שלהם
צילום: אסף גלאי
למעשה, לרשם סימני המסחר הוגשו בקשות לרישום כינויי מקור עבור שלושה אזורים: אזור אחד ראשי - "יהודה" ושני אזורי משנה: "הרי יהודה" ו"מורדות יהודה". הבקשות נתמכו בחומרי מחקר מדעי אודות ייחודם של האקלים, תוואי הקרקע והרכבה וגורמים נוספים המשפיעים על גידול ענבי היין באזור ובתוך כך כמובן, קובעים את איכותם של הענבים. הבקשות מצויות עדיין בשלב ראשוני של בחינה על ידי רשם סימני המסחר הממונה על כך. עד לקבלת החלטת הרשם, יידרשו עדיין מגישי הבקשה להגיש ראיות נוספות לתמיכה בבקשות שהוגשו ובתוך כך יתכנו גם שינויים בשמות, בתוואי מפת אזור היין ועוד.
מקור המילה Apellation הוא בשפה הצרפתית ובשיטת הסיווג האזורי הצרפתית. אפלסיון, בהקשר של יין, הינו אזור ייצור יין מובחן ומוגדר מבחינה גאוגרפית, בעל מאפיינים ייחודיים משלו, השונים מאילו הקיימים באזורי יין אחרים. "כינוי מקור" הוא הכינוי המוסכם הניתן לאזור המהווה את מקורו של המוצר החקלאי הגדל ו/או המיוצר בו. בורדו, בורגון, קיאנטי, ריוחה ואזורי היין האחרים של אירופה, הם למעשה אפלסיונים ורבים מהם רשומים ככינויי מקור ברחבי העולם. המונח אינו בלעדי ליין, אלא משמש כאמור לגידולים חקלאיים באופן כללי. כינויי מקור ידועים הם למשל חרדל דיז'ון, גבינת סטילטון, חומץ בלסמי ועוד.
מעבר לחשיבות הרשמית של הכרה באזור יין ככינוי מקור, מעין סימן מסחרי אשר אוסר על מי שאינו מייצר יין מענבים הגדלים באזור המוכר לעשות שימוש בשם האזור בתוויות יינותיו, הרי שלסיווג אזורי של יין קיימת גם חשיבות מסחרית רבה. מחקרים רבים שנערכו ברחבי העולם הוכיחו שגם במדינות יין שבהן הסיווג האזורית אינו טבוע ולא כל שכן במדינות בהן הסיווג האזורי עומד בבסיס סיווג היין, הרי ששאלת מקום ייצורו של היין מהווה בעיני הצרכנים קריטריון חשוב ביותר בעת רכישת יינותיהם, אף יותר מאשר גורמים כמו שנת בציר, תדמית היקב והמוניטין של היינן, המותג, פרסים ומדליות שקיבל היין ועוד.
באין רגולציה אין ברירה אלא לפעול באופן עצמאי להכרה
בישראל, בניגוד למרבית המדינות יצרניות היין בעולם, אין חוק מרכז לעניין ייצור יין, אין גוף מפקח ואין מפת אזורי יין עדכנית ומחייבת. מפת אזורי היין שלנו נקבעה בשנת 1977, נועדה לצורכי ייצוא בלבד וכיום, לאחר יותר מ 40 שנה, אינה משקפת כלל את אזורי גידול היין בישראל. לשם המחשה בלבד, אזורי יין מרכזיים כיום כמו "גליל עליון", או "רמת הגולן", כלל אינם נכללים במפה זו ולמעשה, אין כל בסיס רשמי וחוקי לשימוש בשמות אזורים אלה על גבי תוויות היין שלנו. ניסיונות שנעשו במהלך השנים לעדכן את מפת אזורי היין כשלו עד כה, וגם הועדה אשר הוקמה לפני שנים אחדות לשם עדכון תקן היין הישראלי ואכן הציעה הצעות לעדכון, עדיין לא הוציאה תחת ידיה הצעה לעדכון מפת אזורי היין.
חסר משמעותי רגולטיבי זה, הוא בדיוק אשר הוליד את הצורך והרעיון להגשת בקשה לכינוי מקור, על מנת לתת מעמד רשמי לאזור היין של יהודה, כאשר באם יצליח המהלך, הוא יוכל לשמש כפלטפורמה להכרה ורישום דומה גם ביחס לאזורי היין האחרים של ישראל ולקדם בכך גם את עדכונה ופרסומה הרשמי של מפת אזורי היין של ישראל, או במידה ולא תפורסם מפה כזו, לבוא במקומה. רישום אזורי היין ככינויי מקור על פי החוק הישראלי, יכול לשמש בהמשך כבסיס לכך שתינתן להם הכרה והגנה בינלאומית, כמקובל ביחס לאזורי יין אחרים בעולם, על סמך האמנה המכונה "אמנת ליסבון" והסכמים בינלאומיים נוספים.
בהקשר זה חשוב לציין, שבחודש מרץ האחרון התארחה במטה יהודה משלחת מטעם האיחוד האירופי כאורחי משרד החקלאות, בנושא פיתוח ציונים גאוגרפיים (Geographical indications), המקבילה האירופית של חקיקת כינויי המקור אצלנו. המשלחת לוותה ע"י מחלקת התיירות של המועצה, סיירה בשלושה מיקבי מטה יהודה (שורק, קסטל וקטלב) ונחשפה לפעילות הענפה בתחום היין באזור.
ערן אוחנה, ראש מחלקת תיירות של המועצה האזורית מטה יהודה, מסר בהודעה הרשמית שפרסמה המועצה האזורית, כי: "אנו מלאי תקווה וביטחון בכך שרשם סימני המסחר, לאחר שיבחן את הבקשות, יכיר בייחודיות של אזור היין שלנו ויעניק לאזורי היין שלנו את ההכרה הרשמית הראויה, במסגרת של כינויי מקור". באם אכן תינתן הכרה זו, אין ספק שיהיה בכך פתח לקידום כלל אזורי היין הישראליים ויצרני היין הפועלים בהם, הן בתוך ישראל והן בעולם כולו וכדי להוות גורם נוסף למיצוב ענף היין הישראלי על מפת היין העולמית.