אין ספק שטעימת יינות שהופשטו מהתווית הממתגת אותם יותר מכל, וכן הפשטה מהקפסולה, הפקק והבקבוק, היא בבחינת אתגר עצום לטועמים. הטעימה הופכת חפה מדעה קדומה, למעט זו של צבע היין וגם היא כפי שהוכח בעבר יכולה להיות אשליה שתציב את חושינו בלבירינט, שבין הצד השכלי והצד הרגשי. בבית הפתוח הקרוב אמנם תדעו את רשימת היינות בדקנטרים, אך לא ניתן יהיה לדעת היכן הונח כל אחד מהם ובאיזה סדר. אחד ממשני הזהירות שיש לנקוט בטעימה זו יהיה אם כך הימנעות מהרדיפה אחד היינות ה"יקרים" של הטעימה, ולנסות להתרכז בצורה המקסימלית האפשרית בבחינת כל יין כישות בפני עצמה.

למי מכם שעברו את הקורס "טעימה שיפוטית" והתנסו כשופטים אורחים בתחרות "טרה וינו" עניין הטעימה העיוורת לא יהיה זר. הבדל קטן נעוץ בעובדה, שכעת אתם קובעים את אורך הפלייט ומספר הנתונים שיהיה ברשותכם יהיה קטן עוד יותר מאשר בתחרות האמיתית. הכוונה בבית פתוח זה גם לא לערוך טעימה של מומחים אלא לטעום את היינות כחובבי יין, להתפלמס אם תרצו על תכונותיהם ולקוות לניחוש מוצלח.

דיסנילנד מזן חדש 

הטעימה העיוורת הידועה ביותר ואשר הותירה פיות רבות פעורים בעוד מטפטף מתוכם שאטו משהו.. הייתה זו שארגן Steven Spurrier (סוחר יין בריטי). הטעימה התקיימה ביולי 1974 בצרפת, כשהפעם בניגוד לימי קולומבוס ידו של העולם החדש הייתה על העליונה. לטעימה העיוורת נסבו 11 מומחי יין צרפתים (ברובם) אשר טעמו מגוון של יינות מבוססי קברנה סוביניון, יינות מבוססי שרדונה ודירגו אותם בסולם של 0-20. הן מארגן התחרות והן השופטים, פרנקופילים מובהקים, נדהמו לגלות כי היין שזכה במקום הראשון גבר על יינות פרמייה קרו מבורדו ומקורו בקליפורניה. התדהמה הכתה בכל עולם היין ומאז מהפכה שלמה עברה על ארה"ב כמדינת יין בחלקיה השונים כשקליפורניה, הדיסנילנד של היין האמריקני, חווה עדנה ורווחה כלכלית מאז ועד היום.

מעניין לספר ששנים מאוחר יותר טעימה זו נערכה פעם נוספת וגם הפעם זכה במקום הראשון יין אמריקני. זאת, למרות טענות כי היינות הצרפתים שנטעמו בטעימה המקורית בשנת 1974 היו צעירים מדי לטעימה. בין אם מדובר ב"פדופיליה" או פרנקופיליה מוגזמת, העובדות מדברות בעד עצמן, וודאי כשמדובר בטעימה שכל כולה בקרה לתוצאות התחרות המקורית.

טעימת יינות עיוורת היא בוודאי גם תרגיל טוב בצניעות. אין תווית שתשפיע, אין מידע אודות מחיר היין, אין מידע אודות דבר שיכול לרמז מי מהיינות טוב יותר או טוב פחות. זהו המקום לכל מי שחושב שהוא מבין ביין להעמיד את עצמו ואת ידיעותיו למבחן. לא כדי להתבייש מאוחר יותר כשיתברר שטעה וגם לא כדי להתרברב על כך שצדק, אלא כדי "לכייל" את עצמו מול בבואתו כשיסתכל במראה ויאמר לעצמו "אני יודע לנתח יין".

על עבודה בעיניים 

Frederic Brochet, ערך ניסוי באוניברסיטת בורדו בה נתן לקהל מומחי יין שתי כוסות יין: באחת יין שצבעו לבן ובשניה יין שצבעו אדום. כיצד תיארו הנוכחים את היינות בכוסות הטעימה? אתם כבר יכולים לנחש וודאי שהיין בעל הצבע הלבן תואר במונחים המתארים יינות לבנים ואילו היין בעל הצבע האדום תואר במונחים המתארים יינות אדומים.

אולם אליה וקוץ בה, היין שצבעו אדום, היה אדום רק בצבעו. היה זה אותו יין לבן שנצבע באמצעות פיגמנט אדום. מדהים, כמה מהר יכול מוחנו לערוך הסתגלות אסוציאטיבית רק משום שצבע היין מכוון אותו למגירות המתאימות ובכך מגבש דעה קדומה אודותיו.

מספר עצות לפני הטעימה

בטעימה הקרובה תוכלו לבחון מגוון יינות ולהשוות בדיעבד למשל יינות מבוססי קברנה סוביניון שונים (יקב טוליפ ג'אסט ק.ס. 2014, יקב סגל רכסים דישון ק.ס. 2012, יקב טפרברג אסנס ק.ס. 2012, יקב ברקן אלטיטיוד 720 ק.ס. 2012, יקב רמת הגולן גמלא ק.ס. 2012) או בין יינות שענביהם מגיעים מאזור כמו הרי יהודה או יינות שהם ממסכים בורדולזים. צפוי לכם משחק מעניין. שמירה על שקט וריכוז יכולה להועיל, רישום כל פרט העולה בראשכם באשר לריחות, טעמים ומרקמי היין וכמובן מילוי טופס שיפוט. יתרה מכך, שרלוק הולמס וודאי ישמח לעוזרים חדי אבחנה, אבל נסו להימנע מהחיפוש אחר היין הספציפי עד לסוף הטעימה.

בהצלחה לטועמים.