אמנם טרם ראינו פרסום רשמי לנושא, אבל למערכת "איש הענבים" נודע שלפני ימים אחדים חתם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתוקף תפקידו כשר הבריאות, על הצעת העדכון לתקן היין הישראלי (ת"י 1318) ובכך, בשעה טובה, אמור להיכנס לתוקפו בעוד חודשים ספורים תקן יין ישראלי חדש. רגע לפני שאתם רצים לפתוח בקבוק יין מבעבע ישראלי לכבוד המאורע, נעשה מעט סדר בהיסטוריה, נספר לכם על המסע הלא פשוט שעבר התקן החדש עד לאישורו ונסביר את משמעות המאורע.
דבר החקיקה העיקרי בישראל העוסק כיום בנושא יין – תקן היין הישראלי שמספרו 1318, נקבע בחודש מאי 1988 ותוקן מאז פעם אחת בלבד, באוקטובר 1994. לפני יותר מחמש שנים, מונתה ועדת מומחים בין משרדית על ידי שרי התמ"ת והחקלאות (כשמות המשרדים אז), לצורך עדכון תקן היין. ועדת המומחים אשר ערכה את טיוטת הצעת תקן היין המעודכן, בראשותו של אד זלצברג (יקב ברקן), כללה בנוסף את שרי דודיאן ממכון היין (שגם הוא כבר למעשה כמעט חלק מההיסטוריה), ד"ר רותי ארדי מהנדסת ראשית במכון התקנים, שלומי כהנא מתחום שיווק היין, איתי להט (יועץ יין ומרכז לימודי היין במכללת תל חי), ליאור לקסר (היינן שפרש לאחרונה מיקב כרמל), ויקטור שונפלד (יקב רמת הגולן), ישראל פלם (יקב פלם ולשעבר יקבי כרמל) ומנכ"ל מכון היין המנוח שלמה כהן ז"ל.
בחודש מאי 2013 פורסם החלק הראשון של הטיוטה לעדכון התקן, שעסק בהגדרות ותהליכים. בחודש אוקטובר 2013, פורסם גם החלק השני של הטיוטה, אשר התייחס לדרישות ושיטות בדיקה. בהמשך הועברו הצעות התקינה, על פי התהליך הקבוע בחוק, לקבלת הערות מתוך ענף היין ומן הציבור בכלל ולאחר מכן הונחו על שולחנו של הממונה על התקינה. לאחר ששכבו על שולחנו של הממונה למשך מספר שנים, תוך שמדי פעם בפעם נערכים דיונים בנושא והתקן מוחזר לתיקונים ושפצורים וחוזר חלילה, אישר לבסוף הממונה על התקינה את התקן והעבירו לחתימת השר הממונה. מאחר שתחום היין הועבר לפני כשנה לפיקוחו של שר הבריאות, היה זה ראש ממשלתנו, הממלא כידוע גם את תפקיד שר הבריאות, אשר התכבד בימים אלו בחתימה על התקן המעודכן.
הגם שעדכון התקן מהווה התקדמות מבורכת, ומתאים את התקינה המיושנת לתהליכי הייצור המודרניים ולשינויים שאירעו בתעשיית היין העולמית על פני השנים, הרי שהדבר רחוק מלהוות מהפיכה. במסגרת התקן החדש עודכנו ההגדרות של מונחי היין השונים, כינוייהם של יינות ואופני סימון על גבי האריזות. שיטות הבדיקה אשר נכללו בהצעת התקן תואמות את שיטות הבדיקה המומלצות על ידי ארגון היין הבינלאומי – OIV. התקן כולל פירוט ברור, מפורט ועדכני בנושאים שונים. כך למשל לעניין סימוני חובה (כמו למשל סוג היין – יבש, מבעבע, צבעו - אדום, לבן או רוזה ורמת המתיקות שבו - יבש, חצי יבש וכדומה – כשבתחום זה יש התייחסות לראשונה גם לרמת החומצה ביין ולאיזון בין סוכר לחומצה, חוזק הכוהל, ארץ ייצור, נפח ועוד), סימוני רשות (למשל שנת בציר, זן הענבים, אזור גידול גאוגרפי) וסימונים שהם אסורים (לדוגמה שימוש בכינויי איכות אשר לא אושרו על פי חוק ובסימונים מטעים אחרים).
עם זאת, גם לאחר אישור התקן המעודכן נותרו עדיין סוגיות ביחס להסדרת ענף היין אשר טרם טופלו ואשר ראוי שיוסדרו. המרכזית שביניהם היא כנראה סוגיית האזוריות, כלומר חלוקת אזורי היין בישראל. בהקשר זה יש לציין, שאחת מן המשימות אשר הוטלו על ועדת המומחים אשר דנה בעדכון התקן, הייתה עדכון מפת אזורי היין הרשמיים בישראל, מפה אשר לא עודכנה מזה עשרות שנים. בנושא זה טרם הגיעה וועדת המומחים להסכמות. על רקע זה ובהעדר חלוקה אזורית עדכנית מחייבת, פנו לאחרונה יקבי אזור יהודה, בשיתוף המועצה האזורית מטה יהודה בבקשה לרשום את אזור היין שלהם ככינוי מקור (Appellation of Origin).
עם העברת ענף היין לפיקוח משרד הבריאות כפי שהוזכר לעיל, נעשה צעד חשוב לקראת יתר פיקוח על הענף (אגב, אין לבלבל עניין זה עם נושא עדכון תקן היין – מדובר בשני דברי חקיקה שונים לחלוטין), ואולם גם נושא הפיקוח עדיין לוקה מאוד בחסר, בייחוד בשל כך שבשונה ממדינות יצרניות יין ברחבי העולם, אין בישראל גוף מפקח ייחודי ועצמאי לענף היין.
עם זאת, במדינה שתעשיית היין שלה ותיקה הרבה יותר משבעים שנות המדינה, אשר בה מפת אזורי היין לא עודכנה כבר למעלה מארבעים שנה ותקן היין לא עודכן (עד היום) במשך כ 25 שנה, צריך בהחלט לברך גם על צעדים קטנים.
