לאחר כמה שבועות של מזג אוויר הפכפך נכנסנו סוף סוף לעונת הקיץ. המצוות הראשונות במעלה הן להרבות בשתייה מחד ומאידך להימנע מחשיפת יתר לשמש. המצוות וההוראות במקומן, אך אין בהן הנחיה ברורה אילו נוזלים נשתה כדי להרוות את צימאוננו כדי למלא אחר המצווה. מה נגיש לעצמנו ולחברינו כשאנו מנסים להתרווח על מרפסת מוצלת בחברתם כדי ליהנות מהמשקה, החברה ובריזת הים?

אם אין מים, שתו יין

חם, חם, לך תתקרר !

רבים יאמרו, שתו מים, בין אם מי ברז (באם טעמם וזכותם משביעה את רצונכם) ובין אם מים מינראליים, משקאות מוגזים, מיצי פירות וכן הלאה. יהיו אחרים שיעירו כי הם נהנים להרוות את צימאונם בבירה, או ביינות מרעננים וקרים. אולם, בעוד צריכת משקאות המכילים כוהל כמו בירה, יינות לבנים, סמוקים או יינות מוגזים ודומיהם, מאפשרת שתייה מרעננת בשל היותם מוגשים כשהם מצוננים, יש בחובה בעיה והיא כמות הכוהל שנשתה. מאחר וחלק מהמשקאות הנצרכים בכמות גדולה יחסית (בירה למשל), אכן ירוו את צימאוננו וימלאו את צריכת הנוזלים הרבה, אך מחלקם (יינות למיניהם), אותם נשתה ונהנה משתייתם נוכל לצרוך רק בכמויות יחסית מוגבלות בשל ריבוי הכוהל בהם. כל המשקאות מכילי הכוהל משמשים לשתי מטרות רצויות: האחת - דיכוי או הסרת עכבות חברתיות (באמצעות הכוהל), הקלה בעקות נפשיות זמניות, או הפגת לחצים חברתיים בני חלוף. השפעה חיונית וחשובה במפגש חברתי, אך גם היא חייבת להיות במידה נאותה. השנייה - ניצול השפעת הכוהל שבמשקאות להגדלת יכולת קירור גופנו. ביטויה של ההשפעה הזו, הוא הגדלת כמות הדם המועברת לרקמות התת עוריות, או לרקמת העור, הגברת יכולת ההזעה ואידוי הזיעה המשפרים ומייעלים את קירור הגוף (חשוב ביותר בימות קיץ).

משהחלטנו על הגשת משקאות מצוננים ויינות כמשקאות תקרובת לאורחינו ביום קיצי חם, כל שנותר לנו הוא לברור את אותם המשקאות שנגיש, מתוך מגוון עצום של סוגי בירה, משקאות קלים ודיאטטיים, יינות לבנים, סמוקים, אדומים, יבשים, יבשים למחצה, או יינות מוגזים ויינות מבעבעים קלים כמו למברוסקו או קאווה. באם ביינות בחרנו, ברור שיינות מתוקים או אדומים כבדים אינם באים בחשבון. אנו מבקשים יינות קלים, פירותיים בעלי חמיצות סבירה, ניחוחות וטעמי פרי ברמות בושמתיות שונות. המבחר של יינות כאלה, המוצעים כיום לקהל הצרכנים בארץ, מגוון מאד. על המדפים בחנויות המרכול וחנויות מתמחות ליינות מונחים מצבורי יינות זניים כמו סוביניון בלאן, שרדונה, גוורצטרמינר, ריזלינג לבן (יוהנסברג) וקרובו ה"עלוב" האמרלד ריזלינג ("ברווזון מכוער" שטרם למדנו עדין להפוך ל"ברבור יפה תואר"), וויוניה, שנין בלאן, ויינות מזני המוסקט. קיימים גם ממסכים (בלנדים) ויינות רוזה שונים, המהנים לא פחות מהלבנים הזניים. מצויים גם יינות מבעבעים או מוגזים כמו המוסקטו והאחרים, ממקורות מקומיים בנוסח למברוסקו או קאווה. אכן, מלאכת הבחירה הזו עשויה להיות קשה עד קשה מאד למארחים. מאחר ובענייני חברה ואירוח עסקינן, לא אנסה כלל להדריך, או ובעיקר להמליץ על היינות או מרכיבי התקרובת; הנני נמנע מלעשות כך ראשית בשל המאמר המקובל כי "על טעם וריח אין להתווכח", ושנית בשל אי היכרותי את המארחים ואת המוזמנים, או סיבת האירוח והמעמד החברתי שיוקנה לו.

המלצות לרוויה - מים, גזוז ושפריץ

היין שעושה את האווירה

כדי לצאת מלוא חובתי מבלי שאמלט מכל אחריות שהיא, אביא כמה הערות, הצעות, או המלצות שהעלו לפני כמה ידידים עמם שוחחתי בנושא זה: עיקר החששות שהועלו בפני מוֹקדוּ סביב כמות הכוהל שנשתה ועדין לא נרווה את צימאוננו, אלא אף נגביר אותו (יין משרה ומגביר יובש וצימאון). אותן הצעות, המלצות, הערות ורעיונות "בונים" (קונסטרוקטיביים), שהועלו תוך כדי ליבון הבעיה שאובות מימי קדם וחלקן בנות תקופתנו.

ההצעה הראשונה היא – מדוע לא נחדש מנהג אבותינו ונגיש יינות מסוכים במים כדי יחס של 1:2, כלומר מנת יין לשתי מנות מים? מנהג זה היה רווח בימי קדם לא רק בקרב אבותינו, אלא כמנהג רווח בכל אגן הים התיכון. הממסך הזה הוגש חם או קר. ההצעה השנייה - גם היא ממליצה על ממסך יין במים מינראליים מוגזים, בדרך החיקוי של מנהגי ימי קדם או ימי הביניים. הממסך הכיל יין ביחס של 1:2, או 1:3 במים ואת הממסך תיבלו בדבש, או במיצי פירות. ההצעה השלישית מזכירה את אותם ימי תחילת המדינה בהם הגישו "שפריץ" - ממסך יינות במי סודה (האם זה מקור האמרה ה"שפריץ עלה לו לראש"?), ומביני דבר המירו את מי הסודה ב"מי טוניק", או קוקה-קולה.

אודה, כי הפתרון האולטימטיבי, האישי שלי, להגיש יינות מצוננים כמות שהם, אך בצידם למזוג מים צוננים או משקאות מוגזים מעוטי סוכר וטעמים, בהתאם למנהג הרווח בין שותי הקפה ה"טורקי" מהבלקן. מה דעתכם? כמה מכם יעקמו אפם ויגידו ה"בחור התחרפן"? בכל מקרה זכרו כי חובה היא לגופכם להרבות בשתייה, ולכן מינון יין אינו תמיד מספיק לרוות את צורכי גופכם במים.

קיץ קריר ומרווה.