למה האירוע הזה חשוב? מכמה סיבות. ראשית, יקב אורטל, בראשות היינן אילן זעפרני, המייצר כ 30 אלף בקבוקי יין בשנה בקיבוץ אורטל, מתמיד בעשייה איכותית וגבוהה מזה שנים. לא דבר של מה בכך. שנית, לדברי איתי להט, יינן יועץ של היקב, ככל הידוע לו זהו היקב היחיד המכין יינות רק מענבים הגדלים בצפון רמת הגולן ובכך אולי מיטיב לבטא את הטרואר בצורה הטובה ביותר. ליקב יינות זניים מכל חמש הזנים המטופחים על ידו וכן שני ממסכים, האחד נחשב לממסך ה"גבוה" של היקב וקרוי געש ואילו השני "פשוט" יותר וקרוי תל שיפון.
ובכל זאת, מה מיוחד באירוע הזה? שאלתי את שרון איפלח, מנהלת השיווק של היקב מדוע בחרו (אולי לראשונה) לערוך אירוע במסעדה בתל אביב, אירוע שאינם מורגלים בו ונראה כי התשובה מתחלקת לשניים: האחד הוא אולי התרומה שבהצטרפות איש השיווק ש"נושם" את רמת הגולן בכל נימיו, ארנון הראל, אשר עזב זה מכבר את יקב רמת הגולן וכעת מתפתח כיועץ שיווק עצמאי. השני, הוא הרצון של יקב אורטל לחדור לשוק המסעדות. כיום לדברי איפלח עיקר נוכחות יינות יקב אורטל מחוץ ליקב דווקא בחנויות ואולם נראה כי הציפייה היא כי היכרות של הקהל עם יינות היקב במסעדות, תשפר את יכולת המכירה שלו ואולי אף את מעמדו של מבין יקבי הבוטיק כיקב משמעותי.
יינות יקב אורטל
אילן זעפרני, יקב אורטל
צילום: באדיבות היקבנתחיל מיין הויוניה. לשמחתי הרבה, לפני כשנה וחצי הזדמן לי לערוך טעימת חבית של יין הויוניה ביקב אורטל, בנוכחות היינן ושלושה סוגי שמרים שונים אשר מיצו מהענב כל אחד איכות ייחודית לו ולפני שהחביות עורבבו לכדי הממסך הסופי. בהחלט נקודת מבט על ייצור יין לבן שקשה לשכוח. טעמנו אתמול ויוניה 2014 שנמכר בחנויות וויוניה 2015 שהגיע לפרקו רק לאחרונה והשבוע סונן, סינון אחרון. הפער בין היינות גדול מאד וחלק מכך נעוץ במזג האוויר האביך אשר הקשה על כל הכרמים בישראל בשנת 2015.
ויוניה 2014 – צבעו קש, ריחו פרחוני עדין, התחושה בפה מעט שמנונית ופירותית (מלון). היין מאוזן והרמוני. יין מצוין שכדאי לשתות בחברה טובה עם מגוון רחב של מאכלים מפיצה ועד בשר ודגים. 90 נק'.
ויוניה 2015 – צבעו קש, ריחו מודגש יותר מקודמו (שמרים, יסמין ומלון). התחושה בפה מלאה אבל דחוסה, כוהלית, יש בה משהו שממלא את הפה אבל לא "מפציץ" את הפה בטעמים כמו האף. היין אינו מבוקבק עדיין וייתכן וישתפר עם הזמן, נצטרך לבחון אותו שוב בעוד זמן מה.
סירה 2012 – צבעו אדום עוצמתי, ריחו מורכב ובשרני (קקאו, מעט קסיס, חבית), התחושה בפה עגולה ומלאה אם כי עוקצנית בצדי הפה (טעמי דובדבן, פלפל שחור, פרי אדום כמעט ריבתי) סיומת ארוכה, טאני במידה, חומצה גבוהה. היין אינו הרמוני כפי שציפיתי והאיזון בפה חמקמק. ואם כבר טעם אישי, הייתי שמח לפחות אלכוהול (14.5%) על אף הקושי. 87 נק'.
קברנה פרנק 2013 – צבעו אדום בהיר וצלול, ריחו עדין מאוד וכך גם טעמיו המסתיימים במתיקות קלה וחומצה בינונית (+). היין מאוזן ומתפתח באיטיות נהדרת בכוס. גם כאן הכוהל מורגש מדי ולאור החום השוטף את החודשים הללו הייתי שומר את היין לחורף, או למסעדה מקוררת היטב בחודשי הקיץ. 89 נק'.
מרלו 2012 – צבעו אדום יפהפה, האף מתמלא בריחות פרי אדום ורענן, חבית ומעט שקדים ירוקים. גם בפה מורגשים פירות רעננים, חומצה בינונית וסיומת ארוכה ומהנה. היין מאוזן ואיכותי מאד. 89 נק'.
קברנה סוביניון 2013 – נמאס מדיבורים על צבע? נכון זה קברנה סוביניון אנחנו יודעים מה צבעו, נמשיך הלאה. ריחו כשל שזיפי שגיב ושקדים ירוקים, התחושה כאן היא של כוהל נמוך יותר מהיינות האחרים, אולם זו רק תחושה. היין ממלא את הפה בכל עוזו, תחושה כי ביין זה הוספה יותר מדי חומצה הופכת אותו למעט אגרסיבי בפה ופחות מאוזן. 87 נק'.
בואו נערבב יין אדום
געש 2013 – לאילו ריחות לצפות? משהו מעט חלבי (ע"ע תסיסה מאלולקטית), שזיפים טריים ואפילו מעט טופי. ולאלו טעמים? שזיפי שגיב (אוהבים אותם שם ברמת הגולן), חומציות גבוהה ומאוזנת, מרירות קלה ועוצמה שמתפרעת בהתחלה ואז כשנותנים לה לאכול משהו, נרגעת. 88 נק'.
תל שיפון 2013 – אם נחזור לרגע לצבע אז כאן זהו צבע אדום עמוק ואטום, צבע יפה מאד. אף סגור באופן יחסי עם ריחות של פירות אדומים, אבל בפה חומצה בינונית, פרי אדום טרי, יין מאוזן, הרמוני, סיומת יפה. 89 נק'.