מקשיב וקורא את השיח הער בנושא המזכיר את הדיונים על מזג האוויר, אלא שכאן נראה לי שהאוויר הרבה יותר חם. בעצם, להתרשמותי מדובר רק באוויר חם. לא שאין עבודות מחקר רציניות, יש ויש. לא שאין עבודה ייננית רצינית, יש ויש. אלא שמדובר בנישות, במיקרו-אקלים של אנשי מקצוע בודדים המהווים סוג של בועה מקצועית, שגם אם לא תתפוצץ היא לא תביא עמה שום בשורה. כי בעיניי השאלה היחידה בנוגע לעשיית יין מ"זנים מקומיים" היא: מדוע? זה מחייב הסבר, כמובן.

הנה ההגדרה המדוייקת יותר של ההתייחסות שלי: לא מחקר, לא היסטוריה, לא ארכיאולוגיה – אלה מאד חשובים לעניינים שבתחומיהם, אבל אינם יכולים לענות לשאלת המילה היחידה הזו, 'מדוע?' הבהרה נוספת צריך לתת על המרכאות האלה, "זנים מקומיים". כמו יהודי אמיתי העונה על שאלה בשאלה אחרת אשיב גם אני, בדוגמא: האם גרנאש הוא זן מקומי בצרפת? האם מלבק הוא זן מקומי במנדוסה שבארגנטינה? האם שרדונה הוא זן מקומי בנאפה? אתם מבינים את ההקשר, כל אלה ומאות זנים אחרים "עשו עלייה" מאזורי המקור לאזורים אחרים, בהם סברו המומחים כי ישנה התאמה טובה לטרואר המקומי.

מי שלא הצליחו – נזנחו ומי שהצליח עשה זאת יפה ולעיתים ממש בגדול. ראה סוביניון בלאן בניו זילנד, שיראז באוסטרליה, שנין בלאן בדרום אפריקה, מלבק בארגנטינה, קרמנרה בצ'ילה. אז מדוע דווקא השיח הישראלי גואה בשנים הללו ויקבים נוספים מצטרפים לניסויי הזנים המוגדרים "מקומיים"? והאם יש קשר בין הרצון והיוזמה האישית המבורכת כשלעצמה, לבין הצורך במיתוג של יין מקומי?

הרעה ההיסטורית הגדולה בעיניי היא העובדה ההיסטורית שבצוק העיתים והשלטונות כאן נקטעה הרציפות של עשיית היין ועולם הגפן איבד זנים עתיקים. המחקר הנוכחי, מפואר באמת, מגלה בשיטות הגנטיות עשרות זנים שהיו ואינם. הכתובים מראים שהתגלו כבר כ 400 זנים ומהם ככל הנראה כ 150 שזוהו גנטית כמשוייכים לארץ. מחלקם בוודאי ישכיל יינן רציני להפיק יין ויחליט אם הוא ראוי להמשך או לגניזה. זה נהדר, זה ראוי, זה בוודאי שווה ציפייה לתוצאות. כל זה אינו שייך כלל לדבקות הבלתי מובנת לי ש'חשוב להתעקש על יין מזן מקומי', כי אחרת לא יהיה ליין הישראלי זהות. נו, לשוב על השאלות שלעיל?

זן מקומי אחד אכן פותח בזמנו בארץ ועל כן מוכר לכולם. ארגמן, שלפי הכתובים נולד מהכלאה של קריניאן ו Souzao, לאמור: החתונה בין צרפתי לפורטוגלי הביאה לעולם היין ילד ישראלי שהיה לזן "מקומי". אגב, ה Souzao עצמו לא הצליח כאן בזמנו.

קפיצה קלה לשותפינו בהיסטוריה של היין, מצאו את ההבדלים:
* תרבות היין של גאורגיה מתחילה אי-שם לפני כ 8,000 שנה והיא נחשבת לאחת מהראשונות של ערש עשיית היין. בגאורגיה ישנם 12 אזורי יין ו 18 אפלסיונים מוגדרים. גם הזנים וגם שיטות הייצור המקומיות עתיקים ביותר: כ 525 זנים מקומיים, מהם כשלושים זנים בולטים

* בכרתים עושים יין כ 4,000 שנה ללא הפסקה. במהלך השנים חלק מזני הענבים נדדו מכרתים ובכלל מיוון לאיטליה ולבלקן והיו שם לזנים מקומיים

* יקבי Boutary המחזיקים ב 6 יקבים ביוון, כרתים, סנטוריני ומקדוניה נחשבים לאחראים מרכזיים לתחייה של היינות היווניים. זה לא מונע מהם לגדל גם סירה ושרדונה לצד  Kotsifali, Mantilari וזנים מקוריים אחרים

שורה תחתונה: הלוואי ויהיו כאן זנים מקומיים, אמיתיים, שמהם יפיקו יינות ישראליים שאף הם יזוהו כמקומיים. אבל לא "בכח". כי בעיניי לפחות, יין מעולה שאין על תוויתו שום ציון לזנים, עדיף על תיאורים מרטיטים של 'מקומיות'. כל אלה המקדמים את הזנים – תמשיכו בניסיונות, במחקר, בשיטות המתאימות – רק אל תעשו זאת כאילו בלעדי "זנים מקומיים" לא תהיה כאן תעשיית יין רצינית!