צילום: אייל גוטמן

ככה זה עם זכרונות ילדות, הם צפים תמיד במקומות בהם נצרבו. מול היקב בראשון נמצא כיום בית העיריה. בזמנו שכן שם בית מכבי על שם הברון רוטשילד ואשתו אדלאידה על אולמותיו ומגרשיו. בימי הקיץ הלוהטים נהגנו להתקרר ממשחקי הכדוריד, הסל והרגל במרתפי היקב כשהצטרפנו בגניבה לטור המטיילים שהשתרך שם כמעט באורח קבע. התקררנו ושבנו למגרש – וחוזר חלילה.

לכן לי לפחות מובן לחלוטין שהיקב, במתחם של 17 דונם, הוא המבנה החשוב ביותר לשימור בראשון. כידוע לכל הוא הוקם על ידי הברון רוטשילד ב 1888, כשעל מלאכת התכנון הופקד גנן המושבה הרמנס, ועל האדריכלות - גוטליב שומאכר. כשנחנך, הוא היה היקב השני בגודלו בעולם! וב 1898 הוא הואר בחשמל. וממש כעת ברחוב כרמל (איך לא) מעבר לכביש משופץ כעת בית התבשיל, שהיה ידוע במקור גם כ"בית פקידי היקב" ובדירותיו התגוררו כמה משפחות מנהלים וייננים בעבר הרחוק מאד.

קפיצה קלילה בזמן - דצמבר 2008, ישראל פרקר מראיין את ישראל איבצן כך (תשומת לבכם לפאתוס המיוחד):
ביקבי כרמל מיצרים כ 15 מיליון בקבוקים בשנה לפי הנתון הכללי של היקב (הערה שלי: זו חברה פרטית ועל כן אין דו"ח רשמי נייטרלי של רכש הענבים וכמויות הייצור לפי סוגים. בשוק טוענים שהכמות הכללית ירדה לפחות במחצית ושרוב הייצור מופנה לסוגים שונים של מיץ ענבים, תירוש וכו'. המספר הזה, 15 מיליון, מקובע גם היום בנתוני היקב...).

היקב משמש כסמל לתעשיית יינות ישראל בעת החדשה או כפי שאומר ישראל איבצן: "יקבי כרמל הם נכס לאומי של מדינת ישראל ואי אפשר להתווכח עם עובדה זו. היקב הוא מארג בהיסטוריית עם ישראל מהיום שהחליטו שיקרה משהו במקום הזה. יקבי כרמל הם משהו מאבני היסוד של מה שקרה כאן, כמו שמוסד המלוכה באנגליה (להבדיל…) הוא הדבר שהכי מסמל את אנגליה". ואיבצן ממשיך ומסביר: "לצערי במהלך השנים, בגלל חוסר הבנה של דרישות ציבור הצרכנים, כרמל אכזבה במידה רבה את הצרכנים. היא לא הייתה קשובה לצרכי השוק ולרצונות הצרכנים שרצו יין יותר איכותי ועלייה במדרגה, כפי שקרה בכל העולם. כרמל לא הבינה לדעתי מה שקורה בשוק. יקבים חדשים נכנסו אז לתמונה והביאו את בשורת האיכות. כרמל יצרה אצל צרכנים רבים כעס על כך שלא ניסתה להתאים עצמה להתפתחויות השוק". והקהל הזוכר יגיד כי בשנים 1976-1979 דווקא כרמל הביא את הבשורה בקברנה סוביניון מופלא; דווקא כרמל הפתיע באריזות 3 ליטר בקופסא; שנים ללא פאתוס וללא התלהמות מיותרת.

כרמל על ציר הזמן – הנה עוברות 5 שנים בהן נעשתה מהפכה מסויימת. יינות קאיומי המצויינים ממשיכים לזכות בהכרה ובפרסים. אבל מעניין שעמוס רביד מסיים דווקא כך רשמי טעימה טובים מאד שלו מיינות קאיומי מבצירי 2003 עד 2005:
"כמה שאלות לסיכום:
- מה קורה ביקבי כרמל?
- מה קורה בכרם קאיומי? (השמועות מדברות על בעיית וירוסים קשה)
- אז מי אמר שיין ישראלי לא מצליח להתיישן?"

ב 2014 אומרת מירה איתן (מנהלת התקשורת של כרמל) בין היתר "גם היום הוא (כרמל) ממשיך להוביל ולסחוף אחריו בחדשנות ובתעוזה". נו, מה תגידו...

צילום: Jana Machatova

היום, באוגוסט 2016 אומרת מירה, מסתמנת בהחלט יציבות ניהולית לאחר תקופה של שינויים תכופים. יש, היא אומרת, צוות ניהול טוב ומחוייב לאיכות, סדרות הסינגל ממשיכות ובימים הקרובים יושקו 2 בצירים נוספים והניסוי של סדרת המסעדות Vats מצליח מאד. סדרות הדגל תמשכנה להיות איכותיות – לימיטד אדישן הבורדולזי ומדיטרניאן של זני עמק הרון ודרום צרפת. מירה מציינת שגם הסדרות המובילות במכירות ברשתות, סלקטד, פרייבט קולקשן והסדרה האזורית הולכות ומשתפרות כל הזמן וגם לאחרונה. הן תמשכנה להיות מוקד במכירות ובנוכחות הכוללת בשוק.

השנה גם. ידיעות אחרונות כותב: מנכ"לית יקבי כרמל, דליה זוננפלד-מנדלמן, פורשת מתפקידה לאחר שנה וחצי בלבד. זוננפלד-מנדלמן מונתה על ידי בעליו החדשים, שרכשו אותו מאגודת הכורמים ‭.2013 ב‬ ל"ידיעות אחרונות" נודע שהיא פורשת על רקע חילוקי דעות עם חלק מהבעלים לגבי הצעדים שיש לנקוט להחזרת היקב לרווחיות. כזכור, כרמל נמכר ב 130 מיליון ₪ כשהמכירות לשנה יותר מ 200 מ' ₪, הפסדים של עשרות מ' ₪ לשנה וצפי להתאוששות איטית במיוחד קבעו ככל הנראה את תג המחיר. אין ספק שהרוכשים בונים (תרתי משמע) על שטחי הקרקע סביב היקב שיפצו אותם בעת המימוש.‬‬‬‬‬‬

רן דוד, ששימש גם כסמנכ"ל כספים של היקב החליף את דליה מנדלמן זוננפלד, אך חילופי המנכ"לות ביקבי כרמל נמשכים. שבעה חודשים לאחר מינויו של רן דוד, מבצע היקב שוב חילוף של העומד בראשו ולתפקיד המנכ"ל התמנה ארז פז.

ועוד השנה: אדם מונטיפיורי בראיון עם ישראל פרקר עם פרישתו מכרמל: "ולסיום אדם, מה יש לך לומר על יקבי כרמל? יקבי כרמל היה הבית שלי ולא רק מקום עבודה, ובעבר ניתנה לי הזדמנות לתרום להם הרבה. כשהייתי מנהל ייצוא מכרתי יותר מפי שניים ממה שהם מוכרים כיום. כשהייתי מנהל המחלקה המקצועית הצלחנו לעשות מהפכה בתדמית היקב. מצד אחד עצוב לי לעזוב, אבל מהצד השני זהו יקב מאוד חשוב לענף היין הישראלי ואני מאחל להם הרבה הצלחה". ההדגשות שלי, כמעט אין יותר אנדרסטייטמנט מזה...

2015-2016, ללא פרסום מורגש, ללא פעילות שיווקית נראית לעין או לאוזן, משווקות סדרות חדשות ובהחלט מרעננות ונגישות במחיר כמו 4vats, 2vats. סוג של חשאיות בלתי מובנת.

מתוך כתבה של דרך היין: ליאור לקסר, היינן הראשי – "מה מיוחד ביקבי כרמל?
יקב כרמל הוא יקב היסטורי המשקף מסורת לצד מודרנה, יינות המופקים מענבים שנבצרו ממגוון אזורי הגידול בישראל ומבטאים את הפוטנציאל הנפלא לייצור יין באזורנו". מישהו יכול להסביר את התשובה מול השאלה...?

צילום: Jana Machatova

דעות שונות לחלוטין מצאתי השבוע אצל אנשי יין אחרים. אחד מוותיקי כרמל בעבר (ידיד אישי, לא אפרסם את שמו) אומר שבעבר היקב ייצג יצרן גדול שפרט להיותו מוביל התמקד בהנגשת יין לכל נפש והיינות העיליים שלו נועדו למבינים ולא לשוק גדול. הוא משווה את הפריסה הזו ליקבים גדולים כמו Gallo מקליפורניה (בתמצית: החברה המשפחתית הפרטית הגדולה ביותר בארה"ב עם מכירות שנתיות של כ 4.3 מיליארד דולר. יותר מ 12 יקבים, כ 6,000 עובדים). טענתו היא כי היקבים הגדולים ובעיקר כרמל איבדו כיוון עקב "מלחמת החגים" המביאה למחירים של 4-6 בקבוקים ב 100 ₪. בחגי תשרי ופסח נמכרת כ 60% מהכמות השנתית הכוללת, כך שההשפעה היא עצומה. אז מנגישים את היינות האלה לקהל אבל אין עוד ייחוד שמאפיין את היקב הגדול.

ומה אומר "נביא הזעם" אלון גונן? הוא מזהה סוג של פחד בקרב צוותי היקב עקב החילופין התכופים בהנהלה; אנשים פוחדים שיפוטרו כמו עשרות אחרים. הוא מודאג גם מחילופין רבים של ייננים תחת שרביטו של ליאור לקסר היינן הראשי הדומיננטי (אליו התייחס בכתבה כיותר עורך דין מיינן...). כשיינן חדש לא מצליח להשאר לאורך זמן גם העבודה הייננית בכרמל סובלת. יש לדעתו מיתוג תדמיתי בעייתי. הוא מציין כדוגמה טובה מהפך מיתוג של טפרברג ואת הנשיפה של ברקן בעורף כרמל שהביאו לזה שברשתות השיווק ממוקם כרמל רק במקום הרביעי במכירות! בחנויות היין המקצועיות בכלל קשה לראות כרמל. אלון חריף מאד גם לגבי הסדרות החדשות, לדעתו מדובר בעיקר בעבודת יחסי ציבור ששינתה תוויות של יינות קיימים ולא בייננות חדשה.

כיצד רואים את כרמל בעוד 5 שנים ויותר? מירה איתן חוזה חברה הרבה יותר גדולה; שיפור בולט ומתמיד בייננות; חדשנות עם העזה להוביל את עולם היין הישראלי. אלון גונן סבור שכרמל ייאלץ לפתוח יקב בוטיק אחד לפחות ואולי יותר בנוסח שהצליח ביקב יתיר; ולהתחרות בתחום הנמוך של 4-5 במאה על מנת להצליח כלכלית. וידידי מוותיקי כרמל בעבר רק מקווה שכרמל ישכיל להתעשת ממצבו הנוכחי ומדגיש את ההתייחסות לכורמים שעלתה לאחרונה בפרסומים אחדים. אם הכורמים ימצאו עצמם בצד מנוגד ליקב – המצב: יהיה גרוע ביותר (הערה שלי: ראו כתבתו של אלון גונן באתר אכול ושאטו).

לסיכום, אחר כל הדברים האלה כמה תובנות פרטיות לחלוטין:
- "יקבי כרמל הם נכס לאומי של מדינת ישראל ואי אפשר להתווכח עם עובדה זו" (כאמור לעיל) – האמנם? ראשית, נכס לאומי כשמו שייך למדינה מעל ומעבר לרכוש רגיל, הוא אינו נמכר בשלמותו ולעולם תהיה למדינה חזקה ברורה עליו – למשל: הר הרצל; נמלי התעופה והים; יקב? נו, באמת, הפריז ישראל איבצן.

- "יקב היסטורי" – אכן, אך מה הקשר למצבו, מיצובו ועתידו? לא מעט מוסדות היסטוריים סיימו את חייהם בשלט זיכרון על קיר המבנה שהחליף אותם. מה יקרה לדעתכם אם כרמל תיעלם ממפת היקבים? המשקיעים יפרקו את החבילה הכרמלית שתמכר בחלקים ליקבים אחרים או כמכלול למשקיעים אחרים, מה ישתנה? האם ייעלם "נכס לאומי" והמדינה, חלילה, תינזק במשהו והתושבים יתחלחלו מהשבר הנוראי? לא! העיריות של ראשון וזכרון תמשכנה להלחם על שימור היקבים הישנים ובצדק – וכל השאר יימכר ללא השארת עקבות מיותרים. זה נכון אגב לכל יקב וותיק אחר בארץ.

- האם כשדיברתם עם ידידיכם על יקבים ישראליים מישהו העלה באוב את כרמל? הנסיון שלי מראה שלא. כרמל? הם אומרים, נו באמת.

- וחבל. מאד חבל שהיקב הבאמת מיתולוגי עובר משבר כזה. סלחו לי מראש על הזכרון ההיסטורי הפרטי, אבל אם עד היום אין תוצאות דומות לאלה של קב"ס 1976-1979 אז משהו באמת קשה עובר על כרמל.

- ובכל זאת, קצת תקווה ברוחה של מירה איתן, אני כל כך מקווה שהיא תצדק. נבדוק שוב בעוד 5 שנים?