סינייה טלה  //  צילום: קובי קלייטמן

דווקא הבחירה בשילוב של ה"אלגנטי" בסטקייה משודרגת עם ה-הו כה תל אביב שיק, מבלי משים לב מפספס משהו תרבותי וחיוני המהווה חלק אינטגרלי ב"על האש" הישראלי.

וזו רק ממסקנה אחת מתוך כמה שצפו ועלו במהלך ביקוריי במסעדה.

אפתח בכמה מילים טובות – העיצוב, תפריט היין ורוח הקודש.

צריך לציין לטובה את העיצוב שעבר החלל ששיכן בתוכו משך שנים רבות ויפות את בית הקפה / מסעדה "משוגעת" על קירותיו האדומים, מקום שנצור בליבי ולו בגלל רחלי הבעלים שלו, שנתנה את כל כולה למקום ולאורחיו. עיצוב עדכני, יפה ועם זאת פחות ביתי ויותר תעשייתי ומרוחק.

שאפו גדול מאוד למסעדה על תפריט היין. תפריט יין שפוי יחסית במחיריו, המאפשר ליהנות מכוס יין במחיר הנע סביב 25 שקלים וממבחר יפה של בקבוקי יין במחירים סבירים למסעדה בישראל. אינני אומר שמחיר הבקבוק אינו יקר, אבל בהשוואה למקומות אחרים וודאי מאפשר בחירה מושכלת וכלכלית יותר.

עכשיו אפשר להתחיל – 

איך אומרים באנגלית – BIG NO – על ההתמצאות בתפריט היין. כבר עשיתם צעד ענק קדימה בתחום תפריט היין ומחיריו, לא כדאי שהמלצרים יכירו את היינות ולא יתווכחו איתי שיין מוסקטו קנלי של יקב שדות הוא יין אדום ולא לבן?! לא צריך להיות דוקטור בשביל זה, צריך רק להכיר את התפריט, ואם לא יודעים, מקסימום לוודא לפני פליטות פה אומללות. בסטקייה ראויה מן הזן הישן והטוב, זה בוודאי לא היה קורה כי שם היין הטוב ביותר שאני מוכן לשתות הוא קנקן לימונדה "סחוט טרי" בחמיצות נפלאה של לימון ויכולת התיישנות עד לצרבת הקרובה.

עיקר התפריט בנוי ממנות המונחות או מחוממות על גריל פחמים, החל מירקות, דרך בשרים וכלה בדגים. לצד מנות אלו מוגשים סלטים שונים בגדלים ותמחור שונים ועוד כמה מנות כמו ספאייח, קרפאצ'ו או קלמארי מטוגן.

היות ובניגוד לסטקייה אופיינית, השולחן אינו מתמלא מאזטים וקוליפורמים, יש מקום לשים את הדברים על השולחן וכך אעשה:
המנות מגריל הפחמים אותן טעמתי טובות ואפילו טובות מאוד. אבל, דווקא הסלטים שהם ה"נישנוש" הכיפי, הוכנו כאילו לחולים עם יתר לחץ דם. סליחה, אני לא מאושפז (עדיין) ואני שמח כשבוזקים מעט מלח לתוך הסלטים שלי. זה מוסיף טעם, מבליט טעמים אחרים ואם אהיה מאוד מודאג מלחץ הדם שלי אפנה לבעלים של המקום, מר דוקטור. אני קצת מגזים כמובן, אבל האמת היא שהסלטים יפים וטריים ככל שיהיו, היו דלים בטעמם בפעמים בהם ביקרתי במסעדה. נוסף על כך, מנת ספאייח תרד (פיתה צלויה עם תרד, גבינת המאירי, בצל וזעתר) גם היא לא הייתה מרשימה במיוחד בטעמיה.

לעומת זאת, מנת סינייה טלה, היא מנה נהדרת, קבב בורי עשיר וטעים, שיפודי עוף ענו על הציפייה והלחם המוגש לשולחן מתקתק וקשה להפסיק לנשנש אותו.

השירות הוא החלק הבעייתי עוד יותר של המקום, לא עקבי. בפעם הראשונה שבה אכלתי במקום המלצר היה מזן הסח'י הלא כל כך מפוקס, על עצמו, על התפריט, על העולם. בשלב מסוים כבר חשבתי מתי הוא יגיע אלי לשולחן מעורפל ממה שאולי עישן בחוץ. בפעם השנייה השירות התאים בדיוק למה שרציתי לקבל ממקום שכזה. לא רציני מדי, לא מעיק מדי. פשוט טוב וקשוב.

אז איך נסכם?

אני אוהב סטקיות. חלילה, שלא ישתמע מהביקורת שיש לי משהו נגדן. אבל, הניסיון שעושים במסעדת "האחים" להפוך את רעיון הסטקייה לבורגני משהו, נתקע באמצע הדרך כך שהתוצר הוא ייצור כלאיים חביב אבל מאכזב.

אם אתם רוצים להעביר ערב "בסבבה" עם האחים החדשים שלכם (בהנחה שלא קוראים להם בנט) ועם אוכל "סבבה" לכו על זה, אבל אל תבואו עם צפיות גבוהות מדי. אם אתם רוצים לאכול בסטקייה "אמיתית", זה לא המקום.