אם תערכו סקר, תמצאו ודאי שבבתים רבים בישראל, הרבה יותר מאשר חשבתם, ניתן למצוא מעין מיכל זכוכית בעל מראה משונה, שבסיסו רחב ועגול וצווארו ארוך וצר, המוצג לראווה על המזנון או חבוי היטב במעמקי ארון המטבח ובדרך כלל, כך או כך, מעלה אבק.
לרוב, מוצאו של אותו כלי מחנות מתנות לגברים, לאחר שהוצג שם על ידי המוכר/ת בתור: "מתנה ממש שווה, לגברים שמבינים ביין", אך אפשר שנרכש דווקא בחנות מוצרי לייף סטייל, תחת התיאור: "זו מתנה מושלמת לחג, תראי איזה יופי זה ממלא את המדף!". אז זהו, שהבעיה מתחילה כשפותחים את האריזה ותוהים מה בדיוק היא מכילה ומה חשב לעצמו מי שקנו לנו את האובייקט? הרי לא נעים לשאול ולהסגיר את הבורות שלנו. האם מדובר באגרטל? לא פרקטי, יותר מפרח אחד או שניים לא נכנסים בו. מוצג אמנותי? אולי, אבל יש דברים יותר מעניינים להניח על המדף בסלון. גבירותיי ורבותי – זה לא קישוט וגם לא אגרטל, תתחדשו על הדקנטר! בעברית תקנית אגב, זכיתם להכניס לביתכם "מַשְׁפֶּה".
המשפה בשירות האנושות
למרות המראה המטעה, תתפלאו לשמוע שלדקנטר יש גם תועלת פרקטית, ויותר מאשר אחת. אז מה עושים עם זה? תמיד סיפרו לנו שיינות צריכים "לנשום" כדי להיפתח ובעיקר כאשר מדובר ביינות המיועדים להתיישן בבקבוק, אלא שפתחנו אותם בגיל צעיר יחסית. חשיפת היין לחמצן "פותחת" אותו, כלומר מאפשרת יתר נדיפות לניחוחות, בעיקר אלו הפירותיים והפרחוניים, וגם מרככת טאנינים קשים ועפיצות יתר ובכך הופכת את היין למוכן יותר לשתייה. שטח הפנים הרחב של היין שנמזג לדקנטר, לעומת זה הצר של היין המצוי עדיין בבקבוק, מאפשר את אותה חשיפה לחמצן ופעולת ערסול היין הניתנת לביצוע בדקנטר בקלות, בנוחות ובעדינות תוך אחיזה בצווארו, מגבירה עוד יותר את החשיפה לחמצן. בעברית קרויה פעולה זו "חדרור", מלשון החדרת האוויר ליין. יש אגב הטוענים כי פעולת החדרור המאסיבית פוגעת בתכונותיו של היין וכי מוטב פשוט לאפשר ליין להיפתח בכוס.
פעולת החדרור אינה הפעולה היחידה שהדקנטר יודע לבצע. שימוש נוסף בו מיועד דווקא ליינות שהתיישנו זמן רב או ליינות בלתי מסוננים. לעתים קרובות יצברו בבקבוק שיירים וגבישים שנוצרו עם הזמן ואלו אינם נראים טוב ולעתים הם גם בעלי טעם מריר. ריבוי מוצקים כאמור נכון בעיקר ביחס ליינות בלתי מסוננים. מזיגה לדקנטר מאפשרת לנו להותיר את אותם מוצקים מחוץ לכוסות היין שלנו. שיטת הסינון המקובלת היא להניח מסנן אלומיניום (כמו זה המשמש להכנת תה מעלים) בפתח הדקנטר, על מנת לתפוס בו את המוצקים ולמזוג את היין דרכו לתוך הדקנטר ומשם לכוסות. עם זאת, בניגוד ליינות הצעירים, מוטב שלא להותיר את היין המתיישן זמן רב מדי בדקנטר, על מנת שלא ייחשף לחמצן במידה רבה מדי, יתחמצן או "יתעייף".
אף יינות זולים יחסית עשויים להשתפר כתוצאה מחדרור. לעתים קרובות יינות אלו זקוקים לחשיפה לחמצן לשם שיפור הארומות ועל מנת להיפטר מריחות פחות נעימים, כמו למשל זה של הגופרית הדו חמצנית. יש הנוהגים במקרים אלו למזוג כמות מעטה של יין לדקנטר ולאחר מכן לפקוק את הבקבוק מחדש ולנערו ורק לאחר מכן למזוג את יתרת תכולת הבקבוק לדקנטר.
ניתן לעשות שימוש במשפה גם לצורך קירור היין כאשר הטמפרטורה שלו גבוהה מדי (על ידי קירור מראש של המשפה בכלי עם מים קרים וקרח), או לחימום היין לטמפרטורה הרצויה במקומות קרים במיוחד וזאת על ידי חימום הדקנטר מראש באמצעות הנחתו בכלי מלא במים חמים. בכך נביא למעשה את היין לטמפרטורת החדר המפורסמת (ואולי זהו מקור נוסף למשמעות המילה חדרור).
מעבר לחדרור ולסינון, תודו שבמזיגה מתוך דקנטר יש גם הרבה סטייל וחוויה לחוש הראיה, כאשר היין, בעיקר זה האדום, זורם ומתערסל לו באלגנטיות לעינינו, בתוך המיכל וממנו אל הכוס, וגם בכך אין לזלזל.
משפה לכל יין
הדקנטרים, או המשפים, כפי שאנו מכירים אותם כיום, לא השתנו הרבה במהלך 250 השנים האחרונות. אז כמו היום, מדובר בכלי מזכוכית שקופה חסר ידית, שתכולתו כליטר אחד ובדרך כלל הינו מצויד בפקק. הצורה והעיצוב השתנו בעיקר עם האופנות המשתנות ועם התקדמות הטכנולוגיה. מקורו של המשפה מצוי בכלי הגשת היין הרומאי, בעל הצורה המרובעת בדרך כלל, שלרוב עשוי היה מכסף אך לעתים גם מזכוכית. לאחר התמוטטות האימפריה הרומית חלה ירידה דרסטית בייצור זכוכית בעולם, למעשה עד להתחדשות תעשיית ייצור הזכוכית באיטליה של תקופת הרנסנס, כאשר ונציה והאיים הסובבים אותה הפכו למרכז תעשיית הזכוכית העולמית במאה ה-16. הדקנטרים הראשונים יוצרו למעשה בתחילת המאה ה-17. צורתם של הדקנטרים השתנתה בתחילת המאה ה-19 עם כניסתן של טכנולוגיות חיתוך זכוכית חדשות תוך שימוש באדים, והחיתוכים נעשו חדים יותר. הצורה העגלגלה חזרה לאופנה בשנות ה-40 של המאה ה-19 ונותרה באופנה עד למאה ה-20, כאשר איכות הייצור השתפרה. בהשפעת האמנות היפנית והארט-נובו, הוחל בייצור כלי זכוכית ובתוכם דקנטרים בצורות שגרתיות פחות, כמו למשל של חיות – ברווזים וכלבי ים, כאשר הגוף עשוי זכוכית והראש העשוי מכסף משמש כסוגר בראש צוואר החיה. דגמים אלו היו פופולריים במיוחד באירופה בשלושת העשורים האחרונים של המאה ה- 19.
יצרנית הכוסות האוסטרית Riedel הביאה את עיצוב הדקנטר לכדי שלמות, כאשר בשנת 2008, במקביל לתחילת ייצורה של סדרת הכוסות האלגנטית והייחודית המסמלת ציפורים במעופן, הציגה את סדרת הדקנטרים המעוצבת החדשה שלה בעלי צורת הנחש, שהודות למבנה הייחודי שלהם, זורם היין בתהליך מזיגתו לתוך וגם אל מחוץ לעקומותיהם, באופן המגביר את חשיפת היין לחמצן. הדקנטרים השונים בסדרה זו זכו לשמות של מיני נחשים כמו ממבה שחורה וממבה ירוקה. הסדרה הייחודית הפכה מיד ללהיט וזיכתה את החברה בפרסי עיצוב שונים, ובנוסף הוכחה כבעלת יעילות פנומנלית, כאשר שברה באופן חסר תקדים את שיא מהירות "פתיחת" היין באמצעות דקנטר, לאחר שנמצא שהיין נפתח בדקנטרים שבסדרה במהירות הגדולה פי 18.5 מאשר בכל דקנטר אחר הקיים בשוק! מחירו של דקנטר מסדרה יוקרתית זו עומד על 2200 ש"ח.
אם כבר דנו בשאלת היוקרה, נשאלת השאלה האם דקנטר העשוי מקריסטל עדיף על כזה המיוצר מזכוכית סטנדרטית? הקריסטל הינו עמיד יותר ולכן ישמש בדרך כלל לייצור דקנטרים אומנותיים מעוצבים עם קירות דקים; בעוד שזכוכית סטנדרטית תשמש ליצירת דקנטרים בעלי צורה ואיכות סטנדרטית, בעלי קירות עבים יותר. שניהם מהווים בחירה טובה והעדפותיו האישיות של הרוכש יכריעו בסופו של דבר, אם כי דקנטר מעוצב בעל קירות דקים העשוי מזכוכית סטנדרטית עשוי להתגלות כשביר למדי.
איך להשתמש בדקנטר?
צורתו של הדקנטר אינה רק עניין של עיצוב, יוקרה ואפנה. ישנם יינות שתהליך החדרור שלהם ארוך משל יינות אחרים. לדוגמא, יינות אדומים בעלי גוף מלא ועפיצים דורשים חדרור ממושך יותר ועל כן משפה בעל בסיס רחב יותר יגדיל את כמות החמצן הבא במגע עם היין ויחדרר אותו במהירות גבוהה יותר. לפיכך, כאשר מחדררים יינות אדומים בעלי גוף מלא (למשל מן הזנים קברנה סוביניון, פטיט סירה, טאנאט, מונסטרל וטמפרניו, יינות בורדו מהגדה הימנית, ריוחה, ריברו דל דוארו) רצוי להשתמש במשפה עם בסיס רחב. לחדרור יינות אדומים בעלי גוף בינוני (מהזנים מרלו, סנג'יובזה, ברברה, דולצ'טו, יינות בורדו מהגדה הימנית, ברונלו, ברולו וכדומה) מומלץ להשתמש במשפה עם בסיס ברוחב בינוני.
כאשר מחדררים יינות אדומים בעלי גוף קל (מן הזנים פינו נואר ובוז'ולה, יינות בורגון למיניהם) כדאי לעשות שימוש במשפה בעל בסיס קטן יחסית עד בינוני, כאשר המשפה עצמו קורר מבעוד מועד בתוך כלי עם מים קרים וקרח. אין צורך לחדרר יינות לבנים ויינות רוזה ואולם ניתן לעשות שימוש במשפה משקורר מראש, לצורך מזיגתם ולסינון מוצקים. השאלה כמה זמן נדרש על מנת לחדרר יין תלויה כמובן ביין בו מדובר. פעולת החדרור עשויה להמשך בין רבע שעה לשלוש שעות, כאשר זמן החדרור הממוצע עומד על כ- 40 דקות. עם זאת, יינות בעלי גוף מלא ועפיצות גבוהה זקוקים לזמן חדרור ממושך, בין שעה לשעתיים ולעתים אף מעבר לזה. יינות זולים יחסית יסתפקו בחדרור של כ- 20 דקות עד חצי שעה.
בכל מקרה יש להקפיד כמובן שהמשפה אינו שבור או סדוק וכי הוא נקי. כיצד תנקו את הדקנטר שלכם? שטיפה בעזרת מים ואפילו בזרם חזק אינה מספקת, שכן עם הזמן, יצברו בו מוצקים נראים לעין. לעולם אל תעשו שימוש בחומץ לשם ניקויו, במיוחד באם הוא עשוי מקריסטל. כמו כן לא מומלץ להשתמש בסבון ריחני. שיטת הניקוי המומלצת לפיכך היא באמצעות ספוג שאינו מכיל רכיבי ברזל (למניעת שריטות) כשאתם נעזרים בכפית ארוכה מעץ לשם החדרתו לכל חלקי הדקנטר. אפשרות אחרת ויקרה יותר, היא לרכוש מנקה דקנטרים. למעשה מדובר במברשת ניקוי הדומה לזו של מקטרות, בעלת ידית. קיימים גם חרוזי ניקוי המיועדים לדקנטרים מעוצבים יותר, אשר לא ניתן להגיע לכל חלקיהם בשיטות הניקוי הסטנדרטיות. כן מומלץ לייבש את המשפה מבחוץ באמצעות מגבות כותנה. לייבוש פנימי עדיף פשוט להניחו הפוך בתוך קערה. ניתן לשטוף דקנטר (בזהירות) גם במדיח כלים, אם כי הדבר מאוד אינו מומלץ ביחס לדקנטרים המיוצרים מזכוכית קריסטל.
האם אפשר להסתדר בלי?
ראשית, פתחנו ואמרנו שקרוב לוודאי שיש ברשותכם דקנטר חבוי בארון כלשהו בביתכם ואפשר שאפילו לא ידעתם זאת עד היום. אז אם יש – מדוע לא לעשות בו שימוש? אם עדיין לא זכיתם לקבל במתנה דקנטר לאירוע או חג כזה או אחר, בהחלט אין זו חובה לרכוש לעצמכם אחד. מן המוצקים שבתחתית בקבוק היין ניתן להימנע פשוט על ידי מזיגה איטית וזהירה המופסקת ברגע הנכון ולחדרר אפשר גם בכוס, או באמצעות גאדג'טים למיניהם המתיימרים לבצע פעולה זו, גם ניעור של הבקבוק יכול לבצע את הפעולה המבוקשת (אך אל תנסו זאת כשמדובר ביינות בוגרים מאוד, מששש לפגיעה באיכות היין). גם לקירור או חימום היין ישנן שיטות חלופיות. מצד שני, יין הוא גם עניין של רומנטיקה וסגנון ומזיגתו מהווה טקס ואין כמו דקנטר כדי להוסיף לרומנטיקה שבדבר ולעשות את הטקס לשלם.
הכתבה נכתבה בהשראת כתבה שפורסמה באתר Wine Folly:
http://winefolly.com/tutorial/choosing-the-best-wine-decanter
