זאב דוניה | צילום: ניל וייסברוד
לא בכל שנה מזדמנת האפשרות לסיים את השנה באירוע, שלהבדיל מחגיגות הסילבסטר ה"רגילות", מסכם לך את השנה באמת. שנת 2016 הייתה עבורנו שנת היין, שנה שבה עולם היין החל להיפתח בפנינו, שנה שבה נסענו לסיור יקבים בבורדו ועשינו קורס טעימה שיפוטית. התרגשנו לגלות, די במקרה, שביום האחרון של שנת 2016 מתקיים אירוע השקה של אלול 2013 ביקב סוסון ים, אשר סיכם לנו את שנת היין.
איזה דרך לסיים שנה! בסוף נסיעה של 40 דקות מתל אביב, החניתי את הרכב ואיך שעברתי בדלת הכניסה מצאתי את עצמי בדרום צרפת. את ניחוח היין באוויר אי אפשר היה לפספס, אולם הכניסה, שהוא גם חדר החביות, אשר מעליהן כרזות של ידוענים מהמאה שעברה, כבר היה מלא בטועמים עם חיוך על השפתיים. היינו כבר באירועי השקה אבל לא באירוע נטול פוזה שכזה, ללא מוזיקה וללא תפאורה מיותרת. מתאים ליינן זאב דוניה לשים את היין במרכז ולא את עצמו.
בעולם הייננות ישנן שתי גישות, הגישה הטכנית - "היינן כטכנאי" והגישה האמנותית - "היינן כאמן". ברב המקרים הייננים נמצאים בטווח שבניהם, אך במקרה של זאב דוניה כנראה שמדובר ביינן אמן טהור, כפי שיעיד המשפט המוטבע על התוויות של יקב סוסון ים - "מחשבותיו ורגשותיו של היינן, בין אם הן קשורות לתהליך ייצור היין, בין אם לאו, ימצאו את דרכם, בסופו של דבר, לבקבוק היין שנוצר". מתאים לזאב שגם הביוגרפיה שלו בכל הקשור ליין, כאילו נלקחה מספר. זאב היה במאי ומרצה מוערך לקולנוע אשר למד את המקצוע בקליפורניה בשנות ה 70, שם כסטודנט דל תקציב גילה את יינות עמק הרון, שיובאו לארה"ב ונמכרו שם בפחות מעשרה דולרים. בשנת 1994 בסוף הצילומים לסרט "בשכיבה במקום אפל וקריר", המתאר את עולם היין הישראלי, שהיה אז בשלבי מעבר ראשונים לקראת ייצור יין איכותי, זאב אושפז לניתוח דחוף. כשהתעורר היו אלה דווקא אנשי תעשיית היין ליד מיטתו, עם בקבוק ואיחולי החלמה, הייתה זאת נקודת מפנה בחייו. לאחר שהתאושש, החל לעבוד בהתנדבות אצל רוני ג'יימס ז"ל ביקב צרעה. בשנת 1999 ייצר זאב את בקבוק היין הראשון שלו, ושנה לאחר מכן הקים את יקב סוסון ים שמייצר כיום כעשרת אלפים בקבוקים בשנה.
עכשיו כשאנחנו יודעים משהו על האיש שמחשבותיו ורגשותיו נמצאים ביינות שנטעמו, אפשר לעבור לאירוע עצמו.
אני אתאר בכמה מילים את רשמי הטעימה שלי מהינות שנטעמו באירוע, אך לא אתן ציונים. ציונים הם גישה מאד טכנית ליין, שלא מרגישה לי נכונה במקרה של יקב סוסון ים. אם אתם כאלו שחייבים מספרים, אז כל היינות קיבלו ציונים של 89 ומעלה.
ג'יימס 2014 - שנין בלאן קליל ופירותי. מאוזן, עם מעט ריח פרחוני וחמיצות טובה. לא כוס היין שלי, אני לא מחובבי השנין בלאן.
פיור קיי 2014 - יין אדום זני מענבי קונואז, המתאפיינים בצבע כהה ומשמשים להוספת טעמי פלפל וחומציות בבלנדים אדומים, כגון שאטונוף דו פאפ. התרגשתי מאוד לטעום יין זני שאינו מוכר לי ולא התאכזבתי. צבעו הוורוד של היין הזכיר פינו נואר, אך ריחו פרי יער שחור. יין אדום קייצי, בעל טעם פירותי וגוף קל.
טייק 2 2014 - בלנד שמורכב בעיקר מזינפנדל, עם תוספת פטיט סירה ומורבדר. צבעו ורוד שקוף בהיר, ריח פרי יער שחור ומעט מינרליות, מאוזן ופירותי, אך בעל גוף מלא יותר מהפיור קיי.
אנטואן 2013 - גראנש, סירה מורבדר עם מעט קונואז וסינסולאט. צבעו אדום כהה, אך שקוף. פירותי מאוד בריח וגם בטעם, מזכיר שאטונוף דו פאפ, אך עם נגיעה מיוחדת של הרי יהודה ושל זאב.
המינגווי 2014 - נטעם ממיכל הנירוסטה ממש לפני הבקבוק - בעיקר פטיט סירה, סירה וקצת קברנה סוביניון. צבעו בורדו. ריח פרי יער שחור, דובדבן וקצת מינרליות באף. מאוד מאוזן ופירותי בטעם. בפרוש היין שהכי דיבר אלי בטעימה.
אלול 2013 - חתן השמחה עם 72% קברנה סוביניון, 20% פטיט סירה ו 8% סירה, ההפך מהמינגווי. יושן 22 חודשים בחבית. צבעו בורדו וריחו פרי יער שחור, האופייני לקברנה סוביניון, אך מזכיר דווקא בורגון בגלל הגוף הקל יחסית לקברנה. חוסר ההתאמה בין הזנים לסגנון הפתיע אותי לטובה ביין זה. בנוסף לכך, היין ארוך מאד וורסטילי מאוד ויכול להתאים כמעט לכל אוכל ולכל עונה, פרט אולי ליום מאד חם ולח במרכז הארץ, מחוץ לבית הממוזג.
אציין לטובה שלמרות שהיינות האדומים מבלים די הרבה זמן בחביות צרפתיות ואמריקניות, טעם העץ לא מורגש, אלא משמש כתבלין בדיוק במידה הנכונה. בכלל נראה כי ביינות של סוסון ים הכל בדיוק במידה הנכונה.
לסיכום, אתם יכולים כבר להבין שיקב סוסון ים הוא אחד היקבים האהובים עלי ולא רק מבין הישראלים. זאת הפעם הראשונה שאני מבקר ביקב, ושמחנו לראות שהמקום גם נראה כמו שהיינות מרגישים. לצערי, בסופו של דבר אנה לא הרגישה טוב ולא הצטרפה אלי לטעימת ההשקה, לכן אין תמונות וחבל שכך. אנה היא הצלמת שבין שנינו ואני לא חושב שהייתי מצליח לתפוס את התמונה הנכונה ללא עזרתה, ככה זה בזוגיות טובה, השלם גדול מסך חלקיו. אני תמיד אעדיף להיות מופתע מהיין בכל פעם מחדש, מאשר לפתוח בקבוק ולגלות יין שמכויל להיות בדיוק אותו יין כמו הבציר הקודם. כנראה שאני מעדיף שמחשבותיו ורגשותיו של היינן והשפעות האקלים, שהוא חלק מהטרואר, יהיו בעלי נוכחות בבקבוק ולא יושארו בכניסה ליקב. זאת בהחלט החוויה כשמדובר בינות של יקב סוסון ים.
