מהפכה ספרדית בריוחה
לפני כשנה דיווחנו לכם על קבוצה של יצרני איכות מקומיים באזור היין הספרדי ריוחה, אשר פעלה לשנות את שיטת הסיווג המיושנת של האזור מקצה לקצה, באופן שיהיה מותר לציין בו רכיבים אזוריים שונים, על פי השיטה המקובלת בצרפת.

בחודש שעבר הבשילו מאמציהם של אותם יצרנים, כאשר הותר לראשונה באופן חוקי לציין על גבי תוויות היין של ריוחה שמותיהם של אזורי משנה מצומצמים ואפילו שמות כפרים, בנוסף להיתר שכבר ניתן לפני כחודשיים לציין שמותיהם של כרמים יחידניים (Single Vineyards). מטרת השינוי היא לעודד אזורי גידול משובחים יותר וכמובן גם ליהנות מן היתרונות המסחריים הטמונים בשימוש בהגדרות אזוריות.

החלטה זו מהווה לא פחות מאשר רעידת אדמה ביחס לשיטת הסיווג המסורתית של ריוחה, אשר המוטיב המרכזי שעמד מאחוריה היה תקופת היישון של היין בחבית ובבקבוק, כאשר הגדרות אזוריות כמעט ולא הותרו. כל זאת, למרות שמדובר באזור המשתרע על פני 40 ק"מ מצפון לדרום ועל פני 150 ק"מ ממזרח למערב, באזורים השונים זה מזה באופן משמעותי מבחינת הקרקע, הגובה מעל פני הים והאקלים. עד היום, לא הוכרה אלא החלוקה האזורית בין 3 אזורי המשנה של ריוחה: Rioja Alta, Rioja Baja, Rioja Alavesa. נדמה שרק כעת, עם אישור השינוי, "ירד האסימון" בריוחה, מאוחר הרבה יותר מאשר באזורים אחרים ברחבי העולם, על כך שאזוריות הפכה זה מכבר למרכיב שיווקי מרכזי בעולם היין.

גם כיום ימשיכו לחול הגדרות היין מבוססות תקופות השתבחות היין לפני צאתו לשוק: לפי רמות של Joven, Crianza, Reserva ו Gran Reserva ואולם מעתה, מותר יהיה להוסיף לתווית גם התייחסויות אזוריות, במסגרת המגבלות הנכללות בכללים החדשים. אופן ההוספה יהיה לדוגמה: "ריוחה רזרבה מכרם יחידני..."

עוד נמסר שקיימת גם כוונה לשנות את שמו של תת האזור "ריוחה באחה" ל Rioja Oriental.

השינוי בכללים המעודד הגדרות אזוריות מעורר עניין רב אצל יצרני יין ברחבי ספרד כולה וקיימת סקרנות רבה ביחס לאפשרות שיתקבלו שינויים דומים גם באזורי יין אחרים במדינה אשר טרם ייסדו הגדרות אזוריות ברורות.

כללי הסיווג האזורי החדשים של ריוחה
השינוי לא עבר בריוחה בקלות ותוצאת מאבק החדשנות במסורת הינה שורה של כללים האמורים מצד אחד לאפשר הגדרה אזורית על גבי הבקבוק, אך מאידך להבטיח שימוש זהיר ומושכל בהגדרות האזוריות ובעיקר, מניעת שימושים מטעים. בשלב זה מוקדם עדיין לקבוע אם יש בכללים החדשים כדי להבטיח את קיומן במקביל של שתי המטרות הנזכרות.

כרם יחידני -  אם מבקשים לציין שמו של כרם יחידני, על גבולותיו של אותו כרם להיות ברורים ומוגדרים ועל הכרם להיות בבעלותו של היצרן במשך מספר שנים. בנוסף, נדרש שהיבול יהיה נמוך לפחות ב 20% לעומת המותר באזור והבציר חייב להתבצע באופן ידני.

שם הכפר – השימוש בשם הכפר מותר אך ורק ליקב הממוקם בתחומי אותו כפר. כך, נאסר על יצרן לייצר יינות עם שמות כפרים שונים, אף אם בבעלותו כרמים באזורים שונים של ריוחה. החלטה זו מעוררת לא מעט מחלוקת בין יוזמי השינוי ובעיקר הגדולים שבהם והעתיד יוכיח אם היא תישמר כפי שהיא. מותר לכלול ביין עד 15% ענבים שמקורם אינו בכפר ששמו מצוין על גבי התווית ובלבד שמקור הענבים בכפרים סמוכים (הגדרה שמן הסתם עשויה להיות מושא לפרשנות).

השימוש ביחס לאזורי משנה וכפרים יתייחס אך ורק לשמות מוכרים ורשמיים.