נעים בשטח
ויניפדיה
מאמרים ודעות
יינות ישראל
כתבות מהעולם
ביקורת מסעדות
אלכוהול
תערוכת קוניאקים
פסטיבל DRINKS
פסטיבל-cocktails
חג היין
בציר הזמן
TerraVino
פסטיבל White
יקב אשרה
איש הענבים
ביקורת מסעדות
ביקור ביקב
טיולים
טעימות יין
טעימות אלכוהול
נעים בשטח
על סדר היום
יין
יקב ישראל
(0) הצג תוצאות
בית הספר ליין
8075
פרסומות...
סופר-טוסקן: החלום ושברו
שישה חבר'ה בטיול יין של סופשבוע ארוך לטוסקנה
מאת: גינוסר יוסי
פורסם ב 31.10.2017

טוסקנה המופלאה, השוכנת בין רומא לפירנצה, בעלת נופים דרמטיים ומשתנים בכל צבעי הירוק: גבעות עגולות שלראשן ערים עתיקות מוקפות חומות ענק, כפרים קטנים וציוריים בין כרמים ועצי זית. טוסקנה שבאנו לשעה קלה, כדי לטעום על קצה המזלג את תרבות האוכל והיין המהוללים שלה. הנווט היה יגיל בראל, מדריך טיולי יין ותיק, שעשה את דרכו בבטחה ובעדינות בין יקבים, מסעדות ורצונות אנושיים.

מתרנגול שחור לבקבוק קש עלוב
קיאנטי הוא שמו של אזור במחוז טוסקנה, שהשאיל את שמו ליין האדום המקומי המיוצר בעיקר מענבי סנג'ובזה. אזור קיאנטי מחולק לשבעה תת אזורים, שהנחשב ביניהם הוא ה'קלאסיקו', המתהדר בסמל התרנגול השחור.

הגדרת יין הקיאנטי נקבעה כבר בשנת 1716 על ידי הדוכס לבית מדיצ'י. עם קביעת דרוג היין הרשמי (DOC) בשנת 1967, אומצה הגדרת הדוכס, שדרש אמנם שקיאנטי יוכן בראש ובראשונה מסנג'ובזה (הזן האדום העוצמתי המוביל באזור זה) אך לא רק. הרכב היין צריך לכלול גם זני ענבים לבנים. בנוסף, לא הוגבלו כמויות הענבים המותרות לגידול פר גפן. מתכון בעייתי זה פתח את הצוהר לייצור כמויות מסחריות, אך דלות איכות של הקלאסיקו, שהתאפיין בבקבוק הקש המפורסם.

מיליוני בקבוקי קיאנטי הציפו את השוק, והיין הפך לאחד המפורסמים בעולם. בין השאר, הוא הופיע באינספור סרטים וספרים. כך למשל, הקניבל אנין הטעם חניבעל לקטר בסרט "שתיקת הכבשים" התגאה כי אכל כבד אדם ולצדו קיאנטי, ונבל אחר, טוני סופרנו, נצפה לעתים קרובות כשהוא לוגם מן היין. בסרט "מרוסיה באהבה" מתחיל ג'יימס בונד לחשוד בנבל גראנט, כשזה מזמין קיאנטי אדום עם דגים, שגיאה שאנין טעם אמיתי לא היה עושה. בשירו של נתן אלתרמן "נאום תשובה לרב חובלים איטלקי" נזכר יין קיאנטי כיין המועדף על רב החובל האיטלקי, שעה שהוא יושב בפונדק ונזכר בלילה גשום אחד, בחוף נהריה.

עם התפתחות תרבות הצריכה, קהל הצרכנים חיפש יינות איכותיים יותר ומאס ביינות שולחנים פשוטים. קיאנטי התחיל לאבד את שווקיו. הקיאנטי בבקבוקי הקש, שזכה לפופולאריות בעבר, כיוון שהיה יין זול שזוהה עם פיצה, איבד בהדרגה את קסמו.

ה"שחור הקטן" שגנב את השוק...
מי שגנב ליצרני הקיאנטי שנרדמו בשמירה את השוק, היה דווקא מי שכינויו "שחור קטן", הברונלו (Brunello). יין עוצמתי זה, מגדולי היינות של איטליה, מיוצר באזור העיירה מונטלצ'ינו, שנמצאת כמאה קילומטרים דרום מערבית מפירנצה. הברונלו די מונטלצ'ינו כהה יותר מהקיאנטי קלאסיקו, עמוק יותר בטעמיו הפירותיים ונועד להתיישנות ארוכת טווח. לברונלו די מונטלצ'ינו יש מרקם בשרני יותר מאשר לקיאנטי, ולו ארומות של פטל שחור, דובדבן, שוקולד, עור וסיגליות.

שורשיו של הברונלו מתחילים רק לפני כ 150 שנה, באמצע המאה ה 19, כשיינן מקומי ממשפחת Santi הרכיב גפן ייחודית מזן סנג'ובזה (זוכרים? אותו זן המהווה מרכיב מרכזי בקיאנטי) ופיתח את היין האגדי. היין מופק מ 100% סנג’ובזה גרוסו, ושוב, המתכון מעוגן בחוק.

בתום מלחמת העולם השנייה, יצא שמו של ברונלו די מונטלצ'ינו כאחד מהיינות הנדירים ביותר באיטליה. היין יוצר על ידי יצרן אחד בלבד, ביונדי-סנטי. המחירים הגבוהים והיוקרה של יינות אלה האיצו ביצרנים אחרים לחקות את הצלחתו, ואכן, בפרוס המאה ה 21, פעלו כבר קרוב ל 200 יצרני ברונלו די מונטלצ'ינו.

ב 2008, השלטונות האיטלקיים חקרו טענות שלפיהן יצרני ברונלו מרכזיים מהלו את יינותיהם עם זני ענבים זרים ובכך הפרו את תקנות ה DOCG הקובעות שיש להשתמש רק בענבי סנג'ובזה כדי לייצר ברונלו. בתגובה, מנעה ממשלת ארצות-הברית את יבואם של אותם יינות ברונלו שנחשדו. השערורייה הביאה לטביעת המונח "ברונלופולי" (Brunellopoli) בידי עיתונאות היין האיטלקית. בדיקות מעבדה שנערכו מצאו שהיינות המוחרמים היו למעשה ברונלו (פרט לכמות קטנה שלא היה ברור מה טיבה). משבר זה התברר כסערה בכוס יין, לאחר שמכירות ברונלו חזרו לעצמן במהירות.

מכירות הברונלו רק מתחזקות משנה לשנה. אם בשנת 1967, חברי אגודת הברונלו (Consorzio Brunello di Montalcino) מכרו 12 אלף ארגזים בשנה, היום חברי האגודה מוכרים כ 750 אלף ארגזים בשנה. אגב, לאמריקאים יש צמא בלתי נשלט לברונלו והם צורכים קרוב ל 200 אלף ארגזים בשנה.

כנסיה מקומית באזור ברונלו

המתחרים החדשים מהמערב
במהלך לימודיו כסטודנט, מרצ'סה מריו התאהב בטעם המיוחד של ענבי הקברנה סוביניון, ענב אשר אינו גדל מסורתית באיטליה. כאשר התיישב עם אשתו באחוזת טנוטה סן גוידו, שבבולגרי (Bolgheri) באזור החוף של טוסקנה, הוא החליט לייצר לצריכה ביתית יין העשוי מענבי קברנה. הגפנים התבססו על חוטרים שקבל משאטו לאפיט המהולל בבורדו. היינות, שיושנו בחביות באריק קטנות, היו קשים, עמוסי טנינים והיו זקוקים להתיישנות ממושכת כדי להשתפר. היין היה טאני ועוצמתי מדי, בהשוואה לעינב המקומי. הוא לא ידע זאת, וכאשר כיבד את הבוצרים המקומיים שלו בדוגמיות היין שייצר, הם המליצו לו לזנוח תחביב לא מוצלח זה ולהתמקד בעשיית יינות טוסקנה מסורתיים. בעת מפגשים משפחתיים, פיירו אנטינורי, בן דודו אשר טעם מהיין, התלהב מהטעמים השופעים ושכנע אותו לשווק את היין.

בשנת 1968 לאחר עשור של ניסויים, משחרר טנוטה סן גוידו לשוק את היין ססיקאיה. זה היה ה"סופר טוסקאן" הראשון. מכיוון שהיין יוצר מבלנד של זני ענבים צרפתיים, בעיקר קברנה סוביניון, שלא הוכר ע"י הגוף המחוקק, הוא זכה לדירוג של Vino Da Tavola , דירוג נמוך ביותר ליין איטלקי. כזכור, בתחילת שנות ה 70 של המאה ה 20, ברונלו די מונטלצ’ינו מתחיל לתפוס תאוצה בעולם היין הבין-לאומי כקטגוריית היין הטוסקאני המובחרת ביותר. לפתע, פתאום יוצא לשוק יין טוסקני אחר, אשר הופך כמעט בן לילה לאחד היינות הנחשקים ביותר באיטליה ואף מתחרה באיכותו ביינות בורדו הגדולים. יותר חשוב מכך – מחירו בשוק מאמיר ועולה על כל יין טוסקני מיוחס אחר. ססיקאיה מבציר 1968 שווק והפך לאגדה. מאוחר יותר הוא גם זכה במקום הראשון בתחרות קברנה עולמית.

תוך זמן קצר, בבולגרי, אזור המוצא של ססיקאיה, שלא היה קיים על מפת היין הטוסקנית, קמו מספר אחוזות שניסו לשכפל את ההצלחה של ססיקאיה ולהוכיח כי טוסקנה היא לא רק קיאנטי קלאסיקו. השוק המקומי וגם הבין-לאומי קיבל אותם באהדה רבה, ותוך עשר שנים גדל מספר ’החתרנים’ עשרות מונים. אם היינות של שנות ה 70 היו כאלה שניסו לשמר את הסנג’ובזה, זן הדגל של קיאנטי קלאסיקו כמוביל האיכות, אז שנות ה 80 היו השנים של המרלו, שגם הוא היה להצלחה מסחררת.

חופי הים של בולגרי

"אם אינך יכול לו, הצטרף אליו"
ההצלחה המסחרית של יינות הסופר טוסקאן לא הותירה ליינות המסורתיים כל ברירה, יינני קיאנטי קלאסיקו הבינו שאם לא יגיע שיפור באיכות היין, הם עלולים לאבד את השוק. הם  דרשו מהרגולטור לאפשר להם להשיב מלחמה ביינות הסופר טוסקאן. משעשע שבסופו של דבר מה שגרם לשינוי חוקי ה DOC - היה דווקא הלחץ של יצרני היינות המסורתיים. בתחילת שנות ה 90 נשבר המחוקק ושינה את התקנות:

1. אחוז החסימה על שיעור הסנג’ובזה ביינות קיאנטי קלאסיקו הוסר וניתן היה לייצר יינות על טהרת הזן.

2. הדרישה ל 10% זנים לבנים בבלנד הוסר גם הוא.

3. התאפשר לערבב בבלנד עד 15% זנים בינלאומיים.

4. הוקמה קטגוריה חדשה ליינות החתרניים ביותר IGT שמטרתה לשרת יינות אזוריים שאינם נענים לחוקי ה DOC.

5. הוקם DOC חדש ליינות בולגרי שחייב שימוש בקברנה סוביניון, מרלו ושאר זנים בורדולזיים.

6. נחקקו כללים נוקשים יותר לגבי גידול הכרמים בצורה שהבטיחה איכות גבוהה יותר של הענבים. הרגולטור נקט בשיטה של "אם אינך יכול לו, הצטרף אליו" מתוך מטרה לנצח את המערכה, גם אם הפסיד בקרב.

הכרמים שנשתלו מחדש בסוף שנות ה 80 במסגרת מהפיכת האיכות של הקיאנטי נותנים כיום את תפוקתם. התוצאה היא שיינות הקיאנטי של היום טובים מאי פעם. הם מרוכזים ובעלי ארומה נאה ועוצמה, וזאת מבלי להיות 'גדולים' או מלאים מדי.

קטגוריה חדשה לגמרי...
עד לאחרונה היו קיימות שתי גרסאות שונות לקיאנטי קלאסיקו: רזרבה ונורמלה. הנורמלה, יועד ברוב המקרים לשתייה יום יומית, ואילו הרזרבה חויב ביישון מינימאלי של 24 חודשים. לאחרונה הושקה קטגוריה עילית חדשה של יינות קיאנטי קלאסיקו הקרויה "גראן סלציונה" (Gran Selezione). כדי להיכלל בקטגוריה זו על הענבים להגיע מכרמי היקב, על היין להתיישן כ 30 חודשים לפחות ולהיות מאושר על ידי שתי ועדות איכות עצמאיות.

ומדוע צריך להמציא פתאום קטגוריה חדשה ליינות הקלאסיקו? כי יצרנים ששאפו לייצר יין באיכות גבוהה, מאסו בהתעללות שעבר המותג רזרבה בידי יצרנים רבים. אלה הציפו את השוק ביינות שאמנם עמדו בתקנות היישון הנדרשות, אך מעבר לכך לא היה כל קשר בינם לבין האופן שבו שאמור להיטעם קיאנטי קלאסיקו אמיתי. ייננים אלו נתנו לקיאנטי הרגיל שלהם מעט יותר התיישנות ולאחר מכן בקבקו אותם וגבו עליהם מחיר גבוה יותר.

מטרת הקטגוריה החדשה היא לבדל יינות קיאנטי איכותיים מאחרים. זוהי מטרה חשובה וראוייה, אולם האם היא תשיג את מטרתה? ובכן, יש לגבי כך ספקות רבים. להלן שלוש סיבות:

1. ראשית, אין צורך שהיינות יגיעו מכרם אחד, כל עוד הענבים מגיעים מכרמים בבעלות היקב. משמעות הדבר היא כי יקב גדול מאוד עם כרמים ברחבי אזור קיאנטי קלאסיקו יכול למזג ענבים מאזורים שונים. מכיוון שההבדלים במרכיבי הקרקע והאקלים באזור קיאנטי הם עצומים, יתכן וייווצר יין איכותי, אך חסר כל זהות טרוארית.

2. ביקורת אחרת מתמקדת בנושא היישון. הקטגוריה החדשה בחרה להמשיך ולתת דגש על משך היישון, בזמן שבעולם היין פרמטר זה אינו עוד פרמטר מרכזי לאיכות.

3. פוטנציאל הבלבול בקרב הצרכנים הוא עצום. זאת כיוון שחלק מיינות הגראן סלציונה הם למעשה יינות רזרבה שכל ייחודם הוא שהם נבחרו על ידי צוות שופטים. לפיכך יתכן יין אחד, שבוקבק תחת תוויות שונות הנושאות שני תג מחיר שונים.

דרך ארוכה עשינו, אם כן, במרחבי הזמן. כיום הקלאסיקו עדיין נלחם על זהותו. ריבויי היצרנים גורר ריבוי גרסאות. יצרן מסורתי ישתמש רק בזני ענבים מקומיים והיין יתיישן אך ורק בחביות עץ סלובני גדולות. היין יהיה בעל טעמים חדים ומחוספסים. מודרניסט יגדל גם זני ענבים בינלאומיים ויישן אותם בחביות קטנות וצרפתיות. היין יהיה בעל טעמים רכים ומלטפים ומוכנות מהירה יותר לשתייה. בנוסף, יצרנים רבים מייצרים קלאסיקו ולצידו גם סופר טוסקן. לפיכך, הלקוח אינו יודע למה לצפות בפותחו בקבוק קיאנטי. כתוצאה מכך, צרכנים התרגלו להעדיף את היינות הזנים הממותגים היטב של אזור ברונלו דה מונטאלצ'ינו. ואם זה לא מספיק, באחרונה חזר לשוק אותו יין קיאנטי זול בסלסלת קש המשמש כמלכודת תיירים, והנחית מכה נוספת על תדמית המותג.

סופר טוסקאן - החלום ושברו
כזכור, בתחילת שנות ה 90 קבע הרגולטור כללים להכנת יין סופר טוסקאן בשם: IGT. היקבים הטוסקאניים למדו להפיק יינות IGT משלל זנים מקומיים ומודרניים הקלים לגידול, ובטכניקות מודרניות של עשיית יין להבטיח איכות וכמות סבירים שנה אחר שנה אחר שנה. היום אין כמעט יקב טוסקאני שמכבד את עצמו שלא מייצר יין IGT כזה או אחר בקטגורית מחיר נוח הפונה לצרכן היין המודרני. יינות המהפכה של פעם הם היינות המסורתיים של היום. בלנדים של קברנה סוביניון וסנג’ובזה בעלי זיקה מוגבלת ביותר לאופי של יינות טוסקנה נמצאים על המדפים של כמעט כל סופרמרקט ברחבי אירופה וארה"ב. וכך נסגר לו מעגל: מה שהתחיל כאקט מהפכני והוביל לשינויים דרסטיים בתפיסת העולם של היינות הטוסקאניים בפרט והאיטלקיים בכלל, הפך בגלגולו הנוכחי לסטנדרט.

עם השנים, עוד ועוד ייננים החלו למכור יינות שנקראו "סופר טוסקן" כטקטיקת מכירות נבונה, מלווים בתוויות מפוארות ושמות מפוצצים (רצוי שיסתיימו ב"אייה"). העטיפה הפכה להיות חשובה יותר מאיכות היין. כמעט כל יצרן יין בטוסקנה החל ליצור ליין יינות סופר טוסקנים עבור השוק האמריקני. המותג "סופר טוסקן" החל להישחק. קונים הפסיקו לרכוש יינות אלו כאשר מחירם האמיר מעל $100 לבקבוק וכאשר יותר ויותר יינות סופר-טוסקן הפכו להיות צפויים בטעמם. כאשר שתית יין בלתי מזוהה בעל גוף, פירותיות בשלה וטעמי חבית באריק ברקע, יכולת לנחש בוודאות רבה כי היין הוא סופר טוסקני.

עם השנים חובבי יין החלו לחפש יותר זנים מקומיים ויינות מסורתיים. אפילו קיאנטי נמכר כיום טוב יותר מאשר סופר טוסקן. עם זאת, מותגים ידועים בשנות בציר טובות שומרים על מחירם. מחיר ההשקה של ססיקאיה הוא כ $200 ומחירו מאמיר עם השנים.

אחת הבעיות היא שטוסקנה היא אזור גדול (כ 23 אלף ק"מ רבועים – גדול יותר משטחה של ישראל 21 אלף ק"מ רבועים) ומגוון למדי אקלימית ומבחינת סוג הקרקע. מה אמור להיות טעמם של יינות המיוצרים באזור רחב ידיים מסוגים שונים של ענבים? מובן שהלקוח התבלבל.

הסופר טוסקן המוצלחים אינם רק סיפור של טרואר, כי אם בעיקר סיפורו של אנשים שהעזו נגד המערכת. חלום אישי שקרם עור וגידים בדמות יין. הסופר טוסקנים הבינוניים אינם מספרים סיפורו של חלום, כי אם סיפורה של טקטיקה שיווקית.

אולי התרומה הגדולה ביותר של יינות הסופר טוסקן היא בגירוי שיצרה התופעה לייננים המקומיים לשפר את טכניקות הייצור שלהם, על ידי ייצור קיאנטי, ברונלו ואחרים טובים יותר.

החוויה שבקבוצה
שישה חבר'ה בטיול יין של סופשבוע ארוך לטוסקנה. איך מסתדרים שישה אנשים שחלקם לא פגש אחד את השני אף פעם? מצויין! תרמו לכך מספר גורמים, ראשית, הנחייתו המדויקת והנינוחה של יגיל, מומחה יין וחבר. שנית, טיול יין סובב כולו סביב אוכל ויין והודות לכך, כולם מצויים באווירה שבעה ושתויה קמעא לכל אורך הטיול. להלן שתי חידות שרק משתתפי הטיול יוכלו לענות: מי היה זה שבטעות קרא ליקב גאייה בשם גאזה? ומיהי אפליקציית היין שיגיל מתעב ויוסי אוהב? הבדיחות והדחקות עפות לכל עבר וכולם מבסוטים.

היינות שטעמנו
בולגרי (Bolgheri) הוא DOC באזור ליוורנו שבטוסקנה, נסיעה של כ 3 שעות מקיאנטי. הוא ביתם של כמה מיינות הסופר טוסקן הידועים כגון ססיקאייה, אורנלאייה מסטו ומסוריו. בעשור האחרון הוא הפך להיות ביתם של יקבים רבים נוספים, ביניהם שמות כגון גאייה ופיירו אנטינורי.

Tua Rita

Tua Rita - יקב משפחתי שהוקם לפני כ 20 שנה. היקב התפרסם בין לילה, כאשר בציר 2000 של יין Redigaffi זכה בציון 100 ממבקר היין רוברט פארקר (RP). להלן כמה מהיינות המרשימים שטעמנו ביקב:

Toscana Giusto di Notri 2014
ציון 91, ריח דחוס של סיגליות ופירות שחורים, גוף בינוני וטעם ארוך.
Wine Spectator: 92

Petra

Petra - דרום טוסקנה הוא ביתם של כמה יקבים שזכו לכינוי "יקבי קתדרלה", עקב השקעתם העצומה באדריכלות מבנה היקב. האדריכל בעל השם העולמי Botta עיצב את מבנה היקב המרשים (בוטה עיצב גם את המוזיאון לאמנות מודרנית בסן פרנציסקו ובית הכנסת והמרכז למורשת היהדות בקמפוס אוניברסיטת תל-אביב). ליינות יקבי קתדרלה ובתוכם פטרה, יש תג מחיר גבוה יחסית. להלן כמה מהיינות המרשימים שטעמנו ביקב:

Potenti Cabernet Sauvignon 2014
ציון 92, פירות שחורים ומנטה, רחב ובעל גוף.

Toscana Red 2006
ציון 93, שילוב של קברנה סוביניון ומרלו. ריח מרוכז של שזיפים ופירות יער, כוחני ומורכב.
Robert Parker: 92
Wine Spectator: 91

Guado al Tasso

Guado al Tasso - גואדו אל טאסו, הוא האח הצעיר של היקבים סולאייה וטינאנלו, שאף הם בבעלות משפחת אנטינורי. היקב עבר בעשורים האחרונים מהפך בתפיסה הייננית. מנכ"ל היקב סיפר כי בעבר היקב הושפע מהתפיסה האוסטרלית לייצור יינות עוצמתיים, כבדים, שחורים ושריריים. כיום, היקב מעוניין כי יינותיו יישאו אופי עדין יותר - פחות מתיקות וחמאה. לצורך כך, עקרו את כרמי הסירה שניטעו בהשפעה האוסטרלית ונטעו במקומם קברנה פרנק שמתאפיין באלגנטיות. להלן כמה מהיינות המרשימים שטעמנו ביקב:

Bolgheri Tenuta Guado al Tasso Cont'Ugo 2013
ציון 92, יין עשיר ודחוס, בעל טאנינים רכים, פירותיות ומורכבות.
Robert Parker: 93
Wine Spectator: 88

Bolgheri Superiore Guado al Tasso Superiore 2007
ציון 94, ריח מורכב ומבושם, מרוכז באופן מדהים, בעל טאנינים רכים, אלגנטי וארוך.
Wine Spectator: 92

Fattoria di Fèlsina - יקב הממוקם בדרום אזור קיאנטי קלאסיקו אשר נחשב לאחד מיצרני הקיאנטי המובילים. יין ה Riserva Rancia נחשב כאחד מהקיאנטים המובילים בעולם. מייצר גם שני סופר טוסקן, האחד Maestro Raro אשר עשוי מקברנה והשני Fontalloro על טהרת הסנג'ובזה.

Chianti Classico Riserva Berardenga  2009
ציון 93, ריחות אדמה ועור, יין שרירי ובשרי, טעמים המשתהים ארוכות בפה.
Wine Spectator: 92
Robert Parker: 90

Fontalloro 2011
ציון 94, נפלא! עור, אדמה וזפת. מורכב, אלגנטי והרמוני.
Robert Parker: 94
Wine Spectator: 94

Vin Santo del Chianti Clasico 2006
ציון 94, דבש, נפט ומשמש. דחוס, צמיגי, עם זאת אלגנטי ומורכב. משתהה בחייך לנצח כמעט.
Robert Parker: 94

Castello di Ama - היקב הממוקם בכפר ימי ביניים באזור סיינה. פירוש שם היקב: טירת האהבה. במהלך 15 השנים האחרונות, היקב מארח אומנים מהשורה הראשונה בעולם ובחצרו מוצגות תערוכות אומנות. עם זאת, אבוי, הטעימה בה השתתפנו הייתה דלה והיינות שטעמנו לא היו מרגשים.

Palazzo

Palazzo
Brunello de Montalcino 2010
ציון 94. ריח סגור עדיין, אך מורכב. בעל גוף מלא וריכוז טעמים. ארוך מאוד בפה.
Robert Parker: 90

Brunello de Montalcino 2006
ציון 93. ריח פירות אדומים לעיס, שרירי ועוצמתי. כה מרוכז ומלא.
Wine Spectator: 95

לבלוג של יוסי גינוסר: yossi-ginossar.co.il

אירועים קרובים
בית פתוח: יבואנים קטנים של יינות גדולים | 2024
29-03-2024 13:00
יום חמישי 28.03.2024 בין השעות 17:00-23:00 // יום שישי 29.03.2024 בין השעות 10:00-16:00
x
משתמש קיים - נא התחבר
התחברות לאתר איש הענבים תאפשר לכם להינות ממגוון השירותים המוצעים בו.
כמה זה 3 + 4 ?
לקוח חדש
שחזור סיסמא
משתמש חדש - נא הרשם
לאחר הרישום תשלח אליכם הסיסמא למייל שהזנתם.

לחצו כאן לחזרה להתחברות
שיחזור סיסמא
לאחר הזנת כתובת המייל ישלח אליכם לינק לשיחזור סיסמא
לחצו כאן לחזרה להתחברות