חדרה של ענת חדר צנוע, קטן וחף מעיטורים, רק מתנה מיצרן חביות ותמונה אחת של שדה נע ברוח מעטרים את קירותיו. ציפיתי לפגוש אשת ברזל על כל המשתמע מכך, אך פגשתי במנהלת שהצעידה את היקב קדימה, השרישה את אמונותיה, דעתנית, חזקה ואשת משפחה.

הדברים הבוערים שעל הפרק
ענת אינה ייננית או כורמת, האם לדעתה יש הכרח כי מנכ"ל של יקב יגיע מהתחום? "צמיחתי מתוך הארגון לתפקיד מנכ"לית אינו טריוויאלי. גם לפני היו אנשים שאינם מהתחום. התקדמתי כי התאמתי לתפקיד הזה. הגעתי ליקב מתפקיד ניהולי והכישורים שלי התאימו. גם בחברת הבת בארה"ב הייתי מנכ"לית. לא מחפשים מישהו מתוך הארגון, מחפשים מישהו שמתאים להיות מנכ"ל של כל קבוצת החברות הזו". לדידה של ענת, לפני הכל מנכ"ל צריך להיות בן אדם, בעל כישורי ניהול ובעל ידע ביין (בסדר הזה).

ענת תסיים את תפקידה בסוף אוקטובר 2017 כי כך החליטה, היא לא רצתה להאריך לקדנציה נוספת. "הסכמתי להאריך את הקדנציה השלישית בשנה וזהו. אין לי יתרון בעוד שנה, או שנתיים. אני מבוגרת בשביל להיתקע במקום ואני צעירה מספיק כדי לעשות שינוי. כוחי במותני ויש לי רצון לעשות דברים נוספים. אני מאמינה שזה נכון לארגון ולי. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, אבל שינויים הם חלק מהחיים שלנו, אני אומרת את זה כל הזמן בארגון. התכנון שלי היה להיות 8 שנים, אבל נותרתי עוד שנה כדי לייצב את העסק לאחר המיזוג עם שקד בתחום המכירות".

על אף גאוותה על השנים שהיא ביקב, היא ככל הנראה לא תישאר בתחום היין וכך נאבד מנהלת נוספת בתעשייה, מאידך היא עוד לא החליטה לאן תפנה. האמנם?

מנהלת בעולם של גברים
כידוע, אין בתעשיית היין נשים רבות בעמדות מפתח וכלל אין נשים רבות בעמדת מנכ"ל בישראל. ענת לא חושבת שיש בכך דבר חריג וגם אינה רואה בעצמה פמיניסטית או שוביניסטית גדולה. "זה מאוד תלוי באשה עצמה". מאידך היא יודעת שנשים רואות בה מודל לחיקוי, בעיקר ביקב, בגלל תפקידה ביקב ובתעשייה והיותה אם לארבעה ילדים, שאת הרביעית מתוכם ילדה בגיל 48. "זה לא תפקיד קל, מנכ"ל, בין אם אתה גבר או אישה. כנראה שלאישה זה טיפונת יותר קשה, אבל אפשרי ותלוי באישה עצמה".

כניסתה לתפקיד לוותה בשני משברים מיידים וחריפים. האחד היה קריסת הכלכלה בארה"ב והשני וירוס קיפול העלים. הוירוס נכח בכרמים כשהיא מונתה לתפקיד והיא מספרת שהיקב הוא זה ש"פוצץ" את העניין בארץ. חודש לאחר כניסתה לתפקיד ובעודה לומדת את נושא הכרמים, התדפקה על דלתות הגנת הצומח במשרד החקלאות לומר שצריך לייבא חומר גלם ולעשות שתילים. היה זה מאבק של ממש.

"נכנסתי בעין הסערה, לא אשכח את זה, כי אף אחד בתעשייה כולל מנכ"לים של יקבים גדולים אמרו לי מה את מבלבלת את המח, אז זה בגולן, זו בעיה שלכם. אני אמרתי שהם לא מבינים וזה בכל הארץ. היום הם מודים בכך שהם טעו".

כשהיקב מיפה את הכרמים, נמצא כי רוב הכרמים נגועים. "זה היה וואוו! גם איכות וגם כמות, אתה לא יודע מתי זה יפול". הפתרון היה יבוא חומר גלם מצרפת, ריבוי ונטיעות. "הקרדיט מגיע לצדוק, מנהל המחלקה החקלאית ביקב וליינן ויקטור שונפלד".

"לא האמינו לנו. חשבו שאנחנו מגזימים. הבדיקות שלהם הראו שזה בסדר. הם לא ידעו איך לבדוק ומדריכים במשרד החקלאות התכחשו. זה מחדל נוראי של התעשייה. אף אחד לא הלך הביתה ואף אחד לא תבע את משרד החקלאות."

התוצאה הייתה הקמת משתלה ביקב וגידול כל הגפנים במנותק מהקרקע וכן חלקת ריבוי המצויה בתוך חממה, 18 דונם בתוך חממה. השקעה של מיליונים רבים. "כרם בתוך חממה, אין דברים כאלו בעולם". מחד אין מזיקים ומאידך זה מקום מאוד לא ירוק לדבריה, אולם מחוסר ברירה. בנוסף היקב בנה תוכנית עד שנת 2020 להחלפת כל הכרמים, הפתרון היחיד להתמודדות עם הוירוס. עד היום הוחלפו כ 50% מהכרמים".

איך אתם מונעים היום הדבקה מחדש של גפנים בריאות?
"הבעיה הייתה שמה שנטענו בקרקע והגיע מ'יזרעם' היה כבר מאולח ואז הכל כבר מודבק, הכרם חולה מהיום הראשון. אם אתה נוטע כרם בריא, קצב ההדבקה מאוד איטי. אנחנו כל הזמן בודקים ואם מגלים וירוס, הדרך היחידה להתמודד עם זה היא עקירה של הגפן ואת שתי אלו שבצדדים. צריך להדביר גם כנימות, זה קשה אבל אפשרי באמצעות הרבה לוחמה ביולוגית בכרמים. יש פרוטוקולים מאוד מחמירים עם הכרמים והכורמים שלנו.

כשהגעתי בניתי מפת דרכים, עשינו כנס גדול לכל התעשייה, הזמנו מומחה מדר' אפריקה. אמרנו תקשיבו! תראו! עשינו פה מהלכים של מובילות בתעשייה, בסוף הם שמעו, אבל לא כולם. בשנים 2009-2010 אחד היקבים הגדולים בארץ נטע 2,000 דונם מאולחים מ'יזרעם'. לא הקשיבו לנו.

משרד החקלאות לא היה כלב השמירה שציפו ממנו בפיתרון הבעיה וגם לא בראייה מערכתית לצערי. אנחנו לא קיבלנו שקל תמיכה על חלקת הריבוי. זה לא נעשה בשביל שיתמכו. הבאנו מומחים מהארץ ומהעולם כדי לעשות את זה. היום הגנת הצומח באים לראות אצלנו. השקענו כי ראינו את החזון, כי החזון שלנו הוא להוביל תרבות יין איכותית. אתה מקפיד גם אם זה עולה הרבה כסף וגם אם מספרים עליך דברים".

האם חזונך לייצר יותר יינות בסדרות האיכות ע"ח היינות הפשוטים מומשה?
לדבריה המטרה מומשה. היקב נשאר כמעט באותו גודל, אבל בתמהיל אחר לגמרי. שש שנים אחרי, 70% מההכנסות מגיעים מסדרת מגמלא וירדן, היינות היקרים יותר.

וכאן אמירה מעניינת מכיוונה של ענת: "ישראלים שאומרים שהם לא שותים יין צורכים יינות יותר טובים, זו מהפכה שקרתה בישראל ובכל העולם. היינות הזולים מאוד נעלמו כמעט מהמדף". יינות של 40-60 ₪ תופסים נפח יותר גדול. זו מהפכה שהצרכן הישראלי עבר. אנחנו הובלנו חלק מהמהפכה הזו, אבל לא בשביל למכור יקר, אלא למכור יינות יותר איכותיים. יצרנו גם המון מוצרים איכותיים והוספנו מוצרים חדשים כדי שהצרכן ייחשף אליהם וכל הזמן העלינו את הרף מבחינת מספר המוצרים. זה אחד ההישגים שלנו כיקב".

מדוע חזרתם לעבוד עם שקד?
ענת מספרת כי בניגוד לעבר, כעת, הוקמה שותפות לצורך הפצה וכך התייעלות והתמודדות עם שוק מאוד תחרותי. היקב מתמודד היום עם חברות גדולות כמו החברה המרכזית, טמפו שבהן הלוגיסטיקה והצגת המוצרים ללקוח פשוטה ורחבה יותר.

האם היעדרה של רגולציה על תעשיית היין הישראלית היא לרועץ?
"בטח שזה לרועץ. אני חושבת שצריכה להיות רגולציה. צריך להקפיד על תקן היין, לאכוף אותו ולעדכן אותו. עובדים עכשיו על העדכון שלו. ויקטור (היינן הראשי) היה חלק מהצוות עם מכון התקנים. אנחנו פועלים לפי תקן ולפי תקנים בינ"ל, כי אם אתה מייצא אתה צריך לעמוד בתקן האירופאי והאמריקני שהם שונים. יותר קשה באירופה, הם יותר שמרנים".

האם אתם חשים בחרמות שמוכרזים ברחבי העולם על ישראל? האם קיימת תמיכה ממשלתית?
לטענתה של ענת החרמות אינם מורגשים בארה"ב ואסיה, אולם באירופה ובגרמניה בפרט כן. בגרמניה דרשו מהיקב לסמן על התווית את העובדה שהיין מגיע מרמת הגולן וזאת למרות ששם היקב – Golan Heights Winery מתנוסס על התווית בגאון. היו גם מכרזים במדינות סקנדינביה אליהם לא יכול היה היקב לגשת מסיבה זו. "זה עוד בשוליים אבל נוכח. יותר מדברים על זה, אבל אולי ישפיע בעתיד".

"אין שום תמיכה ממשלתית. הם מפחדים, הם לא יכולים להתעסק עם זה, הם צריכים אבל הם לא. הם הולכים על קצות האצבעות".

שיעור הייצוא של היקב בשנה החולפת עמד על 27%, גם לשוק היהודי, אבל לא רק. כך למשל מייצא היקב ליפן (עיקר היצוא הישראלי כ 70%), איטליה (היקב מופץ על ידי יקב גאיה למסעדות יוקרה), דנמרק, פולין ועוד.

בשורת פרס ירדן!
רציתם בשורה? הנה לכם! תחרות ירדן לא הופסקה, לדברי ענת, השנה אמורה להתקיים תחרות. יחד עם זאת מתברר שהקהל המקצועי חושש מהתחרות. "אין מספיק אנשים שמתמודדים בפרס ירדן. בסוף אנחנו לוחצים על מסעדות שישלחו אנשים. הם לא מוכנים להיבחן. גם סומליירים מאוד רציניים לא רצו להיבחן. פעם זוכי פרס ירדן היו הופכים לאושיות בתעשייה, המון היו בנינו בהיבט זה. הוספנו בזמנו קטגוריה של צרכן סופי".

מה השתנה ומה יהיה?
"סגנון היין השתנה, מורכבותו השתנתה, אנשים שותים יינות מורכבים יותר. היה שינוי של תמהיל זנים ושינוי בזנים עצמם, איכות היין עלתה והצרכן הישראלי בתוך המגמה הזו... הצריכה לא תעלה בקו ליניארי, אלא תיתן קפיצה לדעתי – זו המהפכה הבאה, בכמויות. תרבות זה דבר שקשה לבנות. באופן אבסורדי הענף לא יכול לצמוח מאוד. יש סוג של אשליה שנטעו הרבה, אבל שוכחים שגם עקרו הרבה. אם תהיה עליה של 2-3% בשנה תוך 10 שנים התעשייה תהיה במצב נהדר, אבל צריך לעשות מהלכים לשם כך.

גם את הקלונים החדשים שניטעו על ידי היקב משבחת ענת וטוענת כי יש בשורה אמיתית לתעשייה ביינות החדשים של היקב. "כשעשינו את חלקת הריבוי אמרנו שתהיה בשורה. מ 2012-13 ידענו שיתחילו להיכנס דברים שפתאום, אולי מי ששותה הרבה יין, יתחיל לחוש אותם. אנחנו מתחילים להרגיש את זה מאוד חזק".

קיימות ביין אבל לא רק
"כל מה שאנחנו עושים זה כדי לאפשר לטבע לתת את מה שיש לו, אנחנו במינימום התערבות וזה מה שיפה. מינימום השקיה. עם כל מה שלמדנו על חקלאות מדייקת, אנחנו כמעט לא משקים היום. זו דרמה. יש כרמים שלא מושקים בכלל. חייבנו את הגפן להעמיק שורשים והיא צריכה פחות מיום. זה Sustainable – בר קיימא. התחלנו תהליך הסמכה של בר קיימא עם חברה מקליפורניה. זו הבשורה הבאה של התעשייה. באופן קיצוני ומהותי פה ובהרי גליל זה יהיה הכי חזק. מדובר על תפיסת יקב, פרויקטים של אחריות חברתית..."

חלק מהתפיסה הזו הוא נקודה שמשך שנים בחרה שלא לפרסם, אנשי היקב מעורבים בפרויקטים חברתיים בגלל ש"התעשייה לא כל כך אוהבת לפרגן ליקב רמת הגולן". כאלו הם פרויקטים של שיפוץ בתים, שיפוץ מרכז קליטה, אנדרטאות לנופלים שאין עוד מי שיטפל בהן ואפילו שליחת אלפי בקבוקי 'מוסקטו' ל 4,500 בתי אב בישובי הדרום לאחר צוק איתן, אליהם צורפה איגרת לשנה החדשה. נתינה לקהילה היא חלק מההווי פה, זה משהו שאני התחלתי והבאתי מאבא שלי.

מי היא ענת?
ענת נולדה בתל אביב והיא אמא גאה לארבעה ילדים (בן 28, בן 24, בת בגיל צבא ובת 4). היא הגיעה לגולן במהלך שירותה הצבאי כגרעין ראשון בישוב קלע גולן. לאחר מכן, הייתה חברת קיבוץ אלרום משך 16 שנים ועבדה כחקלאית במטעים עד לחודש השביעי להריונה, עם בנה הראשון בגיל 25. לאחר הלידה החלה את עבודתה באולפני אלרום והתקדמה עד לתפקיד מנכ"לית. את האולפנים עזבה לטובת עבודה ביקב רמת הגולן, בו כיהנה במשך השנים בשלושה תפקידים – מנהלת שיווק ומכירות, מנכ"לית חברת הבת בארה"ב (ירדן) ומנכ"לית היקב.

את ילדיה מתארת ענת ככאלו המחוברים מאוד לנעשה בתחום היין וכאוהבי יין. גם היא אהבה יין בילדותה ולא בכדי כונתה על ידי משפחתה "השתיינית". בהיותה הקטנה מבין ששה ילדים, כוס הקידוש הייתה מסיימת את דרכה בידיה וזוכה לריקונה האישי עד כלות. אז נכון, היה זה יין קידוש מתוק וחביב, אבל כשהגיעה ענת לקיבוץ אלרום נחשפה גם ליקב רמת הגולן והחיבור ליין הלך והתעצם.

את השראתה שואבת ענת מארבעה גורמים – ילדיה, הוריה, יונתן בשיא (יו"ר היקב) והטבע. בשלב זה של השיחה, כפי שקרה בכל פעם שנגענו בנושאים אישיים, קולה הפך שקט יותר וכמעט ביישני. ילדיה הם אלו המכניסים אותה לפרופורציות בחיים הפרטיים והמקצועיים ועם הגדול שבהם היא אף מתייעצת בדילמות ערכיות ומקצועיות. יו"ר היקב משמש לה השראה בחיבור שהוא עושה בין המקורות ובין החיים. היא רואה בעיני עצמה את הוריה, אביה ממנו למדה את רזי הניהול, דמות המנהל והיושרה הנדרשת ומאימה את הצניעות, הפשטות והדיבור בגובה העיניים. ואילו הטבע כמי שיש לו חוקים משלו, משול לארגון ואם זה האחרון יהיה בעל חזון וערכים איתנים, יוכל גם לעמוד בפני האתגרים הבאים לפתחו.

איך תסכמי?
"אני אשאיר פה חותם מאוד רציני בהיבט הערכי אבל לא רק, גם מקצועי כמובן. אצלי הדברים משולבים, אני חושבת שארגון שלא מסתכל רק דרך החור בכיס ורואה את הסביבה ומחזיר אהבה ושמחה ולא חייב לרשום ולפרסם את זה בכל מקום, מקבל חזרה.

היקב נמצא במצב נהדר, יותר טוב מאי פעם. אני שלמה, אני עוד לא מסיימת, אבל מסיימת עם תחושת גאווה. עם המון דברים שיש לי חותם בהם, עם צוות נהדר. ויקטור איש מדהים, יוצר ויצירתי. יש פה אנשים טובים שרואים יותר מאשר המילימטר. אי אפשר להצליח בלי צוות ובלי להוביל חזון, צריך שיהיה מי שיצעד אחריך כשאתה צועק אחרי! זכיתי בתפקיד הזה ובכל השנים ביקב. זכיתי להיות חלק מהארגון הזה והעשייה הזו. זכיתי גם שתהיה לי היכולת להשפיע קצת על התעשייה ופה בעיקר".