איש הענבים מארח את היבואן קיפיס  //  צילום: צחי בינר

ערבים מסוג זה אם שאלתם את עצמכם, קורים לא מעט. בכל פעם סומלייה, יינן או יבואן אחר, מגיעים אל בית "איש ענבים" ולכמה שעות קצרות, סוחפים אחריהם ברי מזל אחרים לשיח יין מרתק, המלווה בטעימות לפי נושא ומשכיחים את צרות היום יום.

באחד מערבי ראשון זכיתי להשתתף בערב טעימות מסקרן של יינות חברת "קיפיס", אשר לווה בארוחת ערב מיוחד של השף הותיק אייל לביא (רוקח 73). בר מזל שכמותי. ברגע שדלת המקום נפתחה וצלילי הרוח והגשם הפכו למוזיקה קצבית עדינה, ועוד לפני שהספקתי להוריד את מעילי, קבלתי לידי כוס ובתוכה סובניון בלאן מבעבע העונה לשם סוורטלנד. מרענן ופירותי, פתיחה נהדרת ומסקרנת לערב יינות שהתרכז ביינות דרום אפריקה וגרמניה.

רגע לפני שהערב עצמו מתחיל, כבר ניתן היה לראות בבירור שרוב הנוכחים בחדר מכירים אחד את השני ממפגשים קודמים ונראים די מחויכים ושמחים על ההדמנות להיפגש בשלישית או ברביעית. בעיני, להיכנס אל תוך חדר מלא באנשים כאשר אתה היחידי שאיננו מכיר אף לא אדם אחד, זאת הזדמנות נעימה לגלגל שיחה בעלת נושא אחד למשך ערב שלם- יין. ושיחות שכאלו יש בשפע. וכך, אט, אט, סביב שולחן עץ ארוך, התיישבו איש איש במקומו. נדמה היה כי מי שלא היה לו מקום קבוע פשוט לא ותיק דיו, ויצטרך להגיע לעוד כמה מפגשים בכדי לצבור את הרזומה הנדרש. מילא, מי יגיד לו לאתגר שכזה?

"קיפיס" אגב, או זהר גולדברג בשבילכם, הוא יבואן יין כבר 18 שנים ואת חברת הייבוא שלו, "קיפיס", הקים לאחר קריירה מצליחה בתחום התעשייה וראיית החשבון. התמחותו, כפי שהגדיר אותה בתחילת הערב, היא באיתור יקבי איכות המייצרים יינות ייחודיים, כמו למשל פינוטאז' וגוורצטרמינר מדרום אפריקה, יינות ריזלינג מגרמניה, ומיני אדומים מאוסטריה ופורטוגל. פרוטפוליו לא שגרתי ליבואן בסדר גודל כזה.

אז איך היה הערב?

בצידו האחד של השולחן רחב הידיים ישב לו זהר וניער את האבק מעל לסיפורים שמאחורי היינות השונים שנמזגו אל תוך כוסותינו בזה אחר זה. לכל סיפור הקדיש את מלוא תשומת הלב ומרתק היה לשמוע כיצד איש קם בוקר אחד, שם את עמל חייו בצד ומחליט שהוא רוצה לייבא יינות. ולא סתם יינות אלא במיוחד כאלה אשר מגיעים מדרום אפריקה- מעצמת יין עולמית עם יינות מצוינים, אבל לא כאלה שישראלים מכירים וחבל. מצדו השני של השולחן ישב חיים גן, מקים ומייסד "איש ענבים" והוסיף לסיפוריו של זהר אנקדוטות משלו על חלוצי היין בישראל, על ימים בהם תפריטי יין בישראל כללו לא יותר מעשר אופציות לבחירה, ועל ההתרגשות הגדולה שאוחזת בו בכל ערב שכזה, בו מתכנסים אוהבים יין מכל הסוגים והמינים וחולקים את אהבתם המשותפת.

רגע לפני היין הרשו לי עיכוב קל על אשר בא אל קירבנו, ובנסיבות משמחות ביותר. על המנות אשר ניפקו ידיו המופלאות של איל לביא אין מה להכביר במילים. כולן היו מצוינות ובהחלט מגיע ללביא שאפו גדול על שהצליח להוציא את כולנו מרוצים, כשהוא למעשה מבשל במטבח יחסית פשוט. התחלנו בסביצ'ה דג ים עם ירקות פריכים, לבנה ביתית וטחינה גולמית עדינה. משם, וכמובן בהתאם ליין אשר נמזג לכוס בנדיבות, הוגשו לשולחננו הרחב קלמרי סגול טרי ממולא, פאקוס (דמיינו סוג מלפפון בלאדי), ג'יבנא, בלסמי והל, אשר שחו להם ברוטב שדרש לחם. והאמינו לי, לחם לא חסר שם. היו עוד מנות. נשבע. כולן נאכלו בהנאה והותירו רושם עז. הזכורה מכולן הייתה מנה חורפית של קדרת צלעות בקר, שורשים, מנגולד ולימון פרסי. למה דווקא היא? אולי כי היין אשר הוגש לצידה, קאנונקופ 2003 (80% קברנה סובניון, 10% מרלו ו-10% סירה) היטיב להדגיש את כל מה שטוב בה, בדומה לאשתו היפה של זהר שלא משה מצדו כל הערב.

בסך הכל, 14 יינות מצוינים עלו על שולחננו באותו ערב. ורגע לפני סופו, כאשר המשתתפים מדושנים ממנות השף שרקח אייל לביא במטבח הסמוך ומבושמים מן היינות המופלאים אשר מיובאים על ידי חברת "קיפיס", שמעתי את זהר לוחש לאשתו: "מזל שהחלטתי לייבא יין נכון?" והיא ענתה לו, לא במילים, אלא רק הנידה בראשה אל עבר החבורה העליזה שמסביב לשולחן וחייכה. היא יודעת שהוא החליט נכון. וגם אנחנו.

בין היינות שנטעמו:
Swartland Cuveé Brut N.V –

יבש, ירוק ופירותי מאוד. לא לחורף אבל למי אכפת...

Caves Do Casalinho, Tres Marias Verde Rosé 2014 –

פורטוגלי, מתקתק וחצפצף. מתאים לצד פירות ים ונשים שמחות.

Bergsig, Gewürztraminer 2015 – 

חצי יבש, ליצ'י, פירות בשלים ואיזון נהדר בין אף לחיך.

Villa Huesgen, Weiβburgunder 2013 – 

קצת אננס, קצת בננה וטיפה חמצמצות. נחמד. לא יין להביא להורים.

Merz, 2002er Ockenheimer Hockenmühle Spätlese Halbtrocken – 

וואו! עזבו שטויות ורוצו לקנות ארגז מיד!

Bassermann Jordan, 2003er, Forster Jesuitengarten Spätlese – 

מתקתק. 9.5% אחוז אלכוהול וטעמים מורכבים הופכים אותו מצד אחד ליין מושלם למתחילים, ומצד שני יאתגר מתקדמים.

Fairview, La Capra Malbec 2012 – 

100% מלבק. יין לפי הספר. טעמים סגולים, קפה וסיומת ארוכה.

Leopard's Leap, Pinotage Shiraz 2008 – 

בלנד מעניין ומאוזן. כדאי לתת לו לנוח עוד כמה שנים, או שינשום טוב טוב בכוס.

Fairview, The Goatfather 2006 – 

בלנד משוגע. לא סתם קוראים לו "הסנדק". תחזרו מוקדם מהעבודה, שימו סטייק על המנגל ושכולם ילכו לעזאזל.

Beyerskloof, Pinotage 2012 – 

אוי כמה שאני אוהב פינוטאז'. גוף מלא, מיקב נהדר. קסיס, שזיף, פירות שחורים והרבה אופי.

Leopard's Leap, Shiraz Mourvedre Viognier 2008 – 

פלפל לבן, ציפורן, וסיומת ארוכה של קפה. יין חגיגי שהייתי חולק עם אנשים שמבינים עניין.

Goat Roti ,Fairview 2006 – 

שיראז' מצוין. אין מה לומר. פרי בשל, עוצמתי כמו אלי האנה בימיו הטובים. נפתח בדיוק בזמן.

Paul Sauer ,Kanonkop 2003 – 

יין אדום נהדר לסיים אתו את הארוחה, ועוד לצד הקדירה המדוברת. 12 שנים עברו בלי הרף, כמו ימי חיינו. כמה טוב שזהר הביא את הבקבוק הנהדר הזה כדי להזכיר לנו לעצור לרגע ופשוט ליהנות.

Pineau des Charentes: Moulin de Merienne, White, Charpentron, Cognac – 

יין צרפתי מחוזק בברנדי. במילים אחרות, יין קינוח אשר מוגש קר ועושה נעים בבטן. המון תאנים, דבש, אגוזים ואפרסק. עשוי בצורה אלגנטית וללא חת, כמו שהצרפתים יודעים.