המילה Cicchetti באיטלקית מתייחסת למנות קטנות, אפילו חטיפים המוגשים בברים או אוסטריות (Osterie) באזור וונציה (כריכים קטנים, זיתים, ביצים קשות חצויות, פולנטה, מנות בשר קטנות ועוד). לבד מן העובדה שהמנות במסעדה קטנות, אין ממש קשר בין השם ובין האוכל של אזור ונציה. אם החלטתם לקרוא למסעדה בשם מחייב כל כך, הצדיקו אותו, אל תצאו מתוך נקודת הנחה שהלקוח הישראלי הוא טיפש.
מסעדת צ'יקיטי שוכנת באחד המבנים המקסימים בעיני בתל אביב, זהו מבנה לשימור על פינת הרחובות יהודה הלוי, גולדברג ומזא"ה. מדובר במסעדה שהבר שלה הוא נדבך מאוד מרכזי ומעוצב בצורה יפהפייה. בכל הפעמים בהן הייתי במקום, בלטה אווירה תל אביבית שוקקת ומלאת שמחה. זה מקום שכיף לבוא אליו, בין אם לצורך ישיבה על הבר או בהסבה לשולחן.
ובכל זאת, למה אני שוב מתבכיין על השירות? אני באמת שונא את זה, ושונא להעיר על כך שוב ושוב, אבל השירות ברבות מהמסעדות בישראל אינו מקצועי ואינו אחיד. מתי זה ישתנה ונזכה לקבל שירות כמו שאנחנו מוצאים בחו"ל? אני לא יודע אם אי פעם ולכן אני די פסימי בתחום זה. השירות בצ'יקיטי אינו גרוע, אבל הוא לא טוב בלשון המעטה.
בפעם הראשונה שהייתי ההזמנה שלי כלל לא הייתה רשומה (למרות שהזמנתי מקום יומיים קודם), אבל מצאו לנו מקום על הבר (היינו ארבעה אנשים) והיו אדיבים מאוד כלפינו. השירות לאורך הארוחה היה קשוב וטוב. אגב, כשדיברתי עם המסעדה מבעוד מועד ביקשתי להגיע בשעה שש בערב. אחרי בדיקה יסודית ומעמיקה נאמר לי כי לא ניתן, אבל אפשר בשש ורבע. לא הבנתי את משמעות רבע השעה הגורלית וחשבתי שאולי הם מחלקים את יום העבודה למשמרות בנות שעתיים או שלוש. כשהגענו (בשעה שש), אפשר היה להטיל מטבע על הרצפה ולשמוע את קרקושו מהדהד במסעדה.
בפעם השנייה הגענו, שני אנשים וישבנו במרכז המסעדה. השירות היה פושר, המלצריות כל הזמן התחלפו ביניהן, ולאחר שנאספו המנות העיקריות משולחננו הפכנו שקופים בעיני הצוות, איש לא ניגש במשך למעלה מעשרים דקות לשאול האם המנות היו לטעמינו, האם נרצה לשתות דבר מה או חלילה להזמין קינוח. ביקשנו חשבון שהונח אגב ריצה לשולחן אחר, לקחנו והלכנו מבלי שאיש שם לב לכך. שקופים – כבר אמרתי? בפעם השלישית שוב היינו ארבעה, גם עתה היה צורך ללכוד את עיני המלצריות כדי לקבל תשומת לב. משלכדנו את עיניהן, השירות היה טוב אבל תחושת ה"עשו לי טובה, עצרו לרגע לידי" הייתה מעצבנת מאוד.
האוכל. הרי מדוע דרכה רגלי בצ'יקיטי אם לא בשביל האוכל. אל תבקשו תפריט, הוא מצוי על פלייסמנט הנייר שמולכם. האוכל טוב, חומרי הגלם איכותיים ומוקפדים. היזהרו ממנת הבוראטה, היא טעימה מדי אבל לא תמיד זמינה, אז בואו עם ציפייה נמוכה ומקסימום תופתעו. מנות עליהן אוכל להמליץ הן פולנטת תירס – כשזה טוב, זה טוב. סלקים צלויים ופנצנלה עגבניות.
והנה עוד בעיה, מספר החתיכות במנה. מנת ארנצ'יני טובה מאוד וכך גם הייתה מנת ספיישל של טורטליני בפעם האחרונה. אבל! נניח ואתם ארבעה סועדים, כשהמנה מכילה שלוש חתיכות בלבד. מתבקש להזמין חתיכה נוספת למנה. מסתבר שהגיון בריא הוא מילה גסה בצ'יקיטי. לא לכל מנה אפשר להוסיף עוד חתיכה. למה? ככה. אולי בתוספת תשלום? גם לא.
במנות הפסטה, אמליץ על לינגוויני שחור עשוי כהלכה ומלווה פירות ים ומנת הקרבונרה, למרות שגם היא טעימה, תמיד מלוחה מדי. אם תרצו לאכול ממנת קרודו, עדיף לוותר, איכותית כן, טעימה? אכלתי טובות ממנה (ראו למשל ביקורת על מל ומישל). אזהרה – המנות קטנות, גם אלו הנחשבות עיקריות.
בפעם השלישית בה ביקרתי במסעדה, דווקא כן שאלו אם נרצה לשתות ולקנח במשהו מתוק אבל הבעיה התעוררה דווקא בגזרת הקפה. אחת מחברותיי ביקשה להזמין קפוצ'ינו. המלצרית בהתה בה בפליאה על בקשתה זו. וכל כך למה? לדבריה המסעדה איטלקית ובאיטליה לא שותים קפה עם חלב בשעה כזו. זה נגמר בתה עם תיון בריטי ונענע!! – משקה איטלקי אותנטי ללא כל צל של ספק. המלצרית לא טעתה לחלוטין, אכן נהוג לשתות קפה עם חלב בשעות הבוקר, אבל אנחנו בישראל וכאן כן שותים קפה עם חלב בשעות כאלה וגם בסוף ארוחה. גם באיטליה, אם תבקשו קפוצ'ינו או קפה לאטה תקבלו (לפחות במקומות בהם הייתי והעזתי לבקש את הנורא מכל – קפה עם חלב בערב). אולי יצחקו עליכם מאחורי הגב, אבל תקבלו את מבוקשכם. זה עוד לא סוף הסיפור.
מסעדה איטלקית, מה? אני אוהב לשתות קפה קורטו Caffe' corretto (קפה עם נגיעה של גראפה בד"כ), קפה שלמדתי לשתות באיטליה. המלצרית השתוממה לשמע הבקשה, למרות שרק רגע קודם לכן הפגינה ידע משמעותי ו"מרשים" באשר לאורחותיהם של נועלי המגף. הסברתי לה במה מדובר וקיבלתי תשובה שלילית. ביקשתי שוב, רק נגיעה, טיפה של גראפה ובירור שלה מול הבר הניב תשובה שלילית נוספת. לבסוף, מסיבה שאינה ברורה, קיבלתי את הקפה שרציתי. חשבתי לעצמי Veni, vidi, vici.
חז"לינו להקת כוורת אמרו "ובכן סיפורינו מתחיל בבית גדול בפינת רחוב מה זה ורחוב למה, הלא הוא ביתו של פוגי". ואני אומר שפוגי היה מעדיף להתחבא ולעשות קולות של שטיח מאשר לשלם הרבה ולקבל שירות כזה. השירות בצ'יקיטי יכול להיות חביב וחיובי אבל בפירוש לא כשהמקום מתמלא. והוא מתמלא. עדיף כנראה להגיע בזמנים שהמקום מאוורר יותר מאנשים, יום כיפור למשל.
ולמרות זאת, מה הסוד? האווירה הטובה, האווירה התל אביבית של המקום... בקיצור הרבה רוח.
