משפחת פלם  |  צילום: דן פרץ

"יפה צניעות לעשיית היין" אמר מישל רולאן האחד והיחיד. יין טוב הוא גם, אולי בראש ובראשונה, תוצאה של רצינות. ארצנו הקטנטונת, כמו-גם העולם החדש של היין, מלאים בחוסר גדול של שתי התכונות האלה והתוצאות בהתאם. כך, בערך 4% בלבד מהיקבים הרבים שבאזור בורדו עונים באמת לתכונות האלה ומפיקים את היינות הגדולים המוכרים לנו. יתר 12,000 היקבים (אין מספר ידוע באמת) מייצרים יין פשוט ונגיש, לא מתיישן ולא משוויץ, שהוא "כמעט כמו שאטו מארגו".

משפחת פלם מציגה באופן הטבעי ביותר את שתי התכונות הנ"ל. הרצינות מביאה את ההתמקדות בטרואר המקומי והתאמת הזנים אליו ולא כפייה בכח של זנים שמקומם הטבעי בהרי נכר ובגבעות צפוניות. מה מתאים? זנים בורדולזים ועמק הרון המתאימים למחוזות הגליל והרי ירושלים. לא עשייה של אינסוף יינות זניים וממסכים, אלא מיקוד באלה המביאים את התמורה האיכותית והמיטבית לבציר. והתוצאות מדברות, לא אשוב להזכירן, די לדפדף בחוברת המוקדשת לישראל של Wine Spectator כדי לראות – ולהתגאות. לא, לא להשוויץ ב"זה שלנו", כי זה לא! זה שלהם, של צוות פלם ובעיקר גולן שהוא היינן העומד בחזית העשייה כשהוא מגובה בחומה המשפחתית הפעילה, הבצורה והתומכת.

רצינות וצניעות, כבר נכתב כאן ובמקום אחר (שומו יין, אתר איש הענבים)  ובקצרה: פלם. ביום שמש רוחני במקצת התארחה ביקב היפהפה קבוצת חברי המשפחה. שמענו, שאלנו, סיירנו, אכלנו (ההגזמה הידועה של קמי פלם, המנוע המשפחתי) והעיקר – טעמנו.

כל היינות היוצאים אל הבקבוקים עומדים יפה בקריטריון המצויינות הפלמי: לא בומבסטי, לא כבד וריבתי, לא מתחנף לחיך, לא מתחפש למשהו אחר. תוך כדי הגעת החברים לגמנו מהרוזה המיוחד, ממסך של קברנה פראן וסירה שבילה זמן קצר עם הקליפות ועבר למשכנו במיכל הפלב"ם (פלדה בלתי מחלידה, נירוסטה בלשון העם). יבש, קל, פירותי ובעיקר מאד-מאד נעים ללגימה גם ללא קשר לשום דבר אחר, אבל ילווה מצויין מגוון של מאכלים ויותיר סיומת טובה בחיך. הלבן הוא ממסך של סוביניון בלאן ושרדונה, את העץ הוא ראה מרחוק ממרומי מיכל הפלב"ם. היין שומר על ניחוחות פרחוניים וטעמים פירותיים. יין יבש, פריך, המביא את הכרם לבקבוק במינימום התערבות. והאדומים – הקלאסיקו שניתן כבר להגדיר "המיתולוגי", ממסך הזנים האדומים הנגיש לכל אחד, יבש כמו שצריך וקל באותה מידה. מי שנחשף לראשונה ליין אדום יבש ימצא בקלאסיקו את המקום המתאים להיות בו לפני שימשיך במסע האדום. הרכב בורדולזי נושא טאנינים מעטים ורכים המעידים על איכות גבוהה ביין הפותח את סדרת האדומים. אחריו מרלו ריזרב, כמו שמרלו נכון נראה ונטעם. הצבע, ניחוחות הפירות האדומים, היובש המידתי והכיף שבלגימתו עושים את המרלו הזה לאחד המצטיינים מסוגו בארצנו הקברנה-סוביניונית. לבסוף הגענו לסירה (גילוי נאות: אוהב סירה אנוכי, עניין של טעם אישי בלבד). הסירה רזרב של פלם נראה כמו סירה, מדיף ניחוחות כמו סירה, נטעם כמו סירה – בקצרה: סירה לפי הספר הטוב שכותב גולן ביקב מאז 1998 בגינתון ומאז 2005 במקומו הנוכחי ליד צומת אשתאול.

רצינות – וצניעות, זוכרים? אחרי שפגשנו את גולן לא ראינו אותו עד שנפרדנו מהמלווה, המסביר, החבר הוותיק והיינן הידוע, ישראל פלם, ומהאישה המניעה קמי. וגולן? היה אי שם בחוץ, משגיח על פעולת סינון נוספת של היין החדש שיבוקבק בעוד זמן.

היינות והנפשות של פלם, צוות לעניין. התוצאה בבקבוקים!