נעים בשטח
ויניפדיה
מאמרים ודעות
יינות ישראל
כתבות מהעולם
ביקורת מסעדות
אלכוהול
תערוכת קוניאקים
פסטיבל DRINKS
פסטיבל-cocktails
חג היין
בציר הזמן
TerraVino
פסטיבל White
יקב אשרה
איש הענבים
ביקורת מסעדות
ביקור ביקב
טיולים
טעימות יין
טעימות אלכוהול
נעים בשטח
על סדר היום
יין
יקב ישראל
(0) הצג תוצאות
בית הספר ליין
1982
פרסומות...
שבעה רעיונות לתעשיית יין לא שבעה
נאיבי ככל שזה יישמע, ולמרות שחגיגות ה 70 למדינת ישראל נחגגות בצל קיטוב ופילוג רב בעם היושב בציון, אני מאמין בתעשיית היין שלנו, מאמין ביכולותיה, מאמין בעתידה, מאמין באנשיה וכוונותיה והאמינו לי, אינני אדם מאמין
מאת: קלייטמן קובי
פורסם ב 17.04.2018

צילום: ולדיסלב גורניך

"אבדן דרך" הוא ביטוי שנשמע כאן בשנים האחרונות ביתר שאת בכל הקשור למנהיגות הישראלית הפוליטית, החברתית והתרבותית. גם בתעשיית היין נשמע לא אחת הביטוי הזה ובכאב רב. מאז התחלתי לכתוב על יין, לפני שש שנים, ראיינתי עשרות רבות של אנשים בתחום היין בארץ ובחו"ל. הבעיות בישראל לא השתנו וכך גם הפתרונות הקיימים שאינם מיושמים. בחו"ל המצב אחר, התעשייה במקומות רבים מוצבת כסוכן תרבות רב גאון, תעשייה ותיקה שפועלת בתוך מסגרות של חוקים, זנים ויכולות כלכליות. נכון, תעשיית היין הישראלית כפי שאנחנו מכירים אותה היום, צעירה, אולם עברה תהפוכות ענק שבמדינות אחרות בעולם לקחו עשורים רבים, אם לא מאות בשנים. יש לנו תעשייה שניתן וצריך להתגאות בה מאוד, תעשייה שהפוטנציאל הגלום בה אדיר למרות גודלה, הלא תמיד היינו מעטים מול רבים, מדוע שזה יהיה שונה בתעשיית היין.

ולמרות זאת, נראה שחסרה לתעשיית היין הישראלית היום מנהיגות, דרך שתוביל אותה למקומה הראוי בין אומות העולם על אף גודלה הקטן ולמרות שאף אחד לא מחכה למוצא פיה של תעשיית היין הישראלי בעולם. אלו בעולם השותים את יינותינו לרוב מתפעלים, הגיע הזמן שהשותים יפסיקו לפגוש בודדים משל היינו תעשיית גרילה, אלא כוח אמיתי של תעשייה מגובשת ומגוונת.

מכל הראיונות שערכתי לאורך השנים שזרתי את מחשבותיי ואת שבע הנקודות שאולי הן הן הבסיס לקידום התעשייה והמפתח להפיכה הבאה, היא ההפיכה התרבותית.

אחדות

דוד בן גוריון אמר זאת טוב מכל: "אילו נדרשתי למצות כל מהותה של ההיסטוריה היהודית במילים אחדות, הייתי אומר שלוש מילים: איכות מול כמות".

אז מה היה לנו? היה לנו פורום יקבים אזורי ופורום ייננים ופורום כורמים ומועצת הגפן והיין ופורום כזה ואחר. כולם התפרקו, למעט האחרונים שהוקמו (פורום הייננים וקוורטט הרי יהודה). למה הם התפרקו? בעיקר אגו, בעיקר אגואיסטיות על חשבון אלטרואיסטיות. נכון, תעשייה היין היא תעשייה וכולם רוצים להרוויח, אבל הגיע זמן שהתעשייה תהיה תעשייה ולא ספינות פיראטים המנסים לשדוד האחד את השני. שיתופי פעולה בין ייננים דווקא קורמים עור וגידים בשנים האחרונות וחילופי הידע גוברים, אולם דווקא בהנהלות היקבים מצויה הבעיה. אפילו בתערוכת ProWein בה הוצג בעבר דוכן ישראלי ובו שלל יקבים מרחבי הארץ, מתרכז היום דוכן מאוד מצומצם בעל אוריינטציה עסקית מאוד ברורה וחבל.

אני תקווה כי מנהלי היקבים ישכילו לאחד כוחות ולנצל את יתרון האיכות מול כמות, ובכך לפעול תחת ארגון גג אחד לקידום התעשייה. השכילו למצוא את אותו אדם שיוכל להוביל מהלך זה, איש חזק וכריזמטי.

זן ישראלי
אינני מאמין שנראה בשנים הקרובות זני ענבים שניתן יהיה להוכיח מעל לכל ספק שהם "הזנים העתיקים של ארץ ישראל". למרות עבודת הקודש של ד"ר שיבי דרורי ונוספים בניסיון לאתר את הזנים הקדומים של ארץ ישראל, מחקר מטבעו אורך זמן ובמקרה זה גם צריך הרבה מזל. צריך להמשיך ולחתור למציאת הזנים ומציאת ה"נוסחאות" לפיהן הוכנו יינות ישראל העתיקים. צריך גם לתקצב באופן משמעותי מחקרים מסוג זה. אבל בצד ההסתכלות וההתרפקות על העבר והניסיון למצוא ייחודיות, צריך לזכור שיש לנו כיום בישראל זנים שנקלטו היטב ומציאת הזן הישראלי האולטימטיבי אינה בהכרח אחד הפתרונות. מוטב אולי בשלב זה של חיי התעשייה להפוך את היין הישראלי עצמו למותג, את ישראל למותג ולמצוא את המחבר ולזנוח, אם כי לא לחלוטין, את החיפוש אחר זן ישראלי.

יין או ארוחה?

כתבתי ואמשיך לכתוב על כך כי זו באמת נקודה שמרגיזה אותי ושום תירוץ לא ישכנע אותי אחרת. יין לא מחזיק את כלכלת המסעדה ואין שום סיבה לשלש את מחירו. אתם רוצים שאנשים ישתו יותר יין? הנגישו אותו ואת המחיר שלו, למדו את המלצרים דבר או שניים על יין, למדו אותם את הסיפורים המעניינים מאחורי היינות שבתפריט, הציגו גם במסעדות הפאר סדרה של יינות בסיסיים (entry level) עבור אלו שאוהבים מאוד לאכול, אבל פחות לשתות והציגו אותם במחיר ראוי. אל תפחידו את הלקוחות עם דמי חליצה גבוהים מ 30 ₪ ואל תתביישו להציג יינות במחיר 15-25 ₪ לכוס. יש סיכוי טוב, שנראה יותר כוסות יין על שולחנות הסועדים גם בצהריים. אם הדילמה של הסועד להזמין יין תהיה על חשבון הזמנת שתי מנות פתיחה, לעולם לא ישתו כאן יותר יין. יין לא צריך לשבת על פסגת האולימפוס, הוא צריך להיות משקה מהנה. 

תיירות יין
אין ספק, זה אחד מעקבי אכילס של התעשייה. תיירות סופי השבוע גוועת בכל הקשור לתחום היין, כתוצאה מכך שיקבים כשרים (רוב היקבים בישראל) אינם פותחים את מרכזי המבקרים שלהם. עצתי בתחום זה היא הקמתם של מרכזי יין איזורים שיציגו יינות משלל היקבים באזור מסוים ובכך יוכלו לתת ייצוג הולם ומרכזי עם אנשים בעלי ידע שינגישו את יינות האזור למטיילים ואף ימכרו להם אותם לפיקניק כשהם כבר מצוננים. כשרות לא צריכה להיות נדבך מגביל, אלא מפרה. חשבו על כך – חנות הדיוטי פרי מוכרת מגוון גדול של יינות ישראלים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, למה אי אפשר לעשות את זה בלי רעש המטוסים? ובמקום מרכזי שיכול לרכז אזור גדול במיוחד. 

תקינה ואולי חשוב מכך פיקוח

עוד לא נמצא האדם שיאמר לי בראיון כי תקינה ופיקוח מבחינתו אינם חשובים לתעשיית היין כאוויר לנשימה. אולי לא ראיינתי את האנשים הנכונים. אולם, נראה כי רוב אנשי התעשייה, וודאי אלה של היקבים המסחריים ויקבי הבוטיק הגדולים, סבורים שתקינה בתעשיית היין חשובה מאין כמוה על מנת להסדיר אחת ולתמיד מה מותר ומה אסור. בצד זה, תקינה טובה ככל שתהיה אינה יכולה להתקיים ללא פיקוח ולכך צריך גוף מפקח עם תקציב ואנשי מקצוע. במדינות מסוימות זה נעשה באופן וולונטרי, רעיון יפה כזה הוא "יין נטו" עליו חתומים מספר יקבים מתוך מחויבות אישית ומתוך אמונה כי המצטרפים למיזם פיהם וליבם שווים. אולם, זוהי יוזמה מקומית קטנה באופן יחסי וחובקת יקבי בוטיק, שכידוע מהווים את הנתח הקטן של ייצור היין בישראל. יהיה פיקוח על התקן שהולך ומתגבש? קשה להאמין. הנה עוד נקודה שייטב כי ארגון גג יטפל בו מאשר מהמדינה. 

עיתונות יין בישראל – יש דבר כזה?
תעשייה, טובה ככל שתהיה, צריכה גם את האנשים שיספרו עליה ולא רק אנשי השיווק והמכירות. בתעשייה הזו ישנם אינספור סיפורים, רגשות, תחושות, יקבים למכביר וקהל קוראים. כתבי היין בישראל מאבדים את בכורתם והעיתונים והאתרים שנותרו בישראל אינם משכילים להמשיך, שלא לדבר על להרחיב את התחום הזה. איני יודע בעצמי עוד כמה זמן אוכל לכתוב את התוכחות הללו ועוד כמה זמן יהיה מי שיקרא אותן. תנו לעיתונות היין והגסטרונומיה בכלל את האוויר לנשימה שהיא צריכה, הרחיבו את המדורים, אל תסגרו אותם, השקיעו בבריחה מחיי היומיום הפוליטיים והביטחוניים אל מחוזות ההנאה. מישהו בישראל היום יכול לומר שקצת הדוניזם זה דבר רע? ואתם חבריי לעט, השקיעו בראיונות ובביקורות שאינן רק טוב, גם לביקורת שלילית יש מקום וחשיבות משלה. 

די להלקאה העצמית
רבים, רבים מדי מבין מרואייני התלוננו לאורך השנים, אם לציטוט או לא, על העובדה שחסר פרגון הדדי בתעשיית היין. הוכחתם שאתם יודעים יין מהו, דור הייננים העכשווי ביקבים הגדולים בישראל הוא דור שבחלקו הגדול ראה עולם, למד בחו"ל וחזר לישראל. פרגנו לעצמכם במקום לשים האחד לשני רגליים. השתתפו יותר בתחרויות המתקיימות בישראל, באשכול הזהב ובטרה וינו, לא כי המדליות ימכרו מחר את היינות, אלא כי זו התעשייה שלנו ואין לנו בילתה וראוי שבמקום לפחד שיין זה או אחר יפסיד מדליה, הציבור המתעניין ביין והציבור הרחב שמעז להציץ מדי פעם במודעות הפרסומת יכיר וידע להעריך את יינות ישראל. כמוהם גם השופטים המגיעים לכאן מחו"ל והתיירים שמתעניינים ביין מקומי הרבה מכפי שניתן לתאר. 

אפילוג
חיים ויצמן, ביושבו על כס נשיא מדינת ישראל אמר "ממחטה היא הדבר היחידי שהממשלה מרשה לי לדחוף בה את אפי". אבל נראה שאת השינוי המעשי עבור תעשיית היין יש לעשות מלמעלה, מגורמי השלטון ולחלקכם אנשי תעשיית היין קשרים ענפים במסדרונות הכנסת והממשלה, נצלו אותם. אולי תעשיית היין תהיה הדבר המאחד לו רק תעניין מישהו מקודקודי הכנסת והממשלה, לו רק יוצג התחום ככזה היכול להוביל את המדינה קדימה, לא כלכלית, זה לא היי טק, אבל חברתית, תרבותית, שיווקית. מדינת ישראל מוכרת כל כך הרבה נשק והיי טק למדינות העולם, מדוע לא יין?

אירועים קרובים
בית פתוח: יבואנים קטנים של יינות גדולים | 2024
29-03-2024 13:00
יום חמישי 28.03.2024 בין השעות 17:00-23:00 // יום שישי 29.03.2024 בין השעות 10:00-16:00
x
משתמש קיים - נא התחבר
התחברות לאתר איש הענבים תאפשר לכם להינות ממגוון השירותים המוצעים בו.
כמה זה 7 + 1 ?
לקוח חדש
שחזור סיסמא
משתמש חדש - נא הרשם
לאחר הרישום תשלח אליכם הסיסמא למייל שהזנתם.

לחצו כאן לחזרה להתחברות
שיחזור סיסמא
לאחר הזנת כתובת המייל ישלח אליכם לינק לשיחזור סיסמא
לחצו כאן לחזרה להתחברות