כתב העת The New Yorker מופיע כמעט כל שבוע בתפוצה של כמיליון עותקים, ולא רק בניו-יורק. ככתב עת המוגדר 'מעמיק' הוא כולל גם טור שירה. הנה מה שכתב שם משורר אמריקני ידוע Philip Levine באוגוסט 2011 כשהיה בגיל 84 וכבר ראה וטעם הרבה (תרגום חופשי): "יין שחור. האם לגמת אי-פעם את היין השחור – וינו נגרו – של אליקנטה? האנגלים כינו אותו 'בתולה אדומה' וצרכו ממנו אוקיאנוסים במחיר של פני אחד לקנקן. מאומה איני יודע – אז או היום – על יין, אך אקנה לי ליטר ב 8 פזטוס – 12 סנט – ואצלה את מוחי." מי ידע, אולי התכוון לקוריוז המסופר שם המיוחס לרומאים שלפני הוצאה להורג היו משקים את הנידון ביין הזה כשהוא מעורב בסמים, להקלת הסבל... מכל מקום, יינות אליקנטה דהיום אינם מתהדרים דווקא בצבעם השחור, אלא מתארים אותם כאדומים כהים ובעלי גוף ואלכוהול משמעותיים, כ 16%.
מה זה 'יין שחור'? כמו שחושבים, כמובן, או ליתר פירוט זהו יין אדום כהה, כזה המיוחס תמיד למלבק (מקורי) של אזור קאהור בצרפת. מידי-פירנה, קצת צפון מערב מטולוז. המשך האפיון: יין בעל צבע סגול-שחור עמוק שהוא כמעט 100% אטום לאור. גאווה מקומית ידועה. המלבק היה הזן הראשון שנטעו הרומאים בצרפת לפני 2000 שנים ויותר, אלא שברבות השנים האימפריה גדלה וקבעה את צרפת כסל הלחם שלה ובקיצור: צריכים היו לשטחי גידול גדלים והולכים של חיטה – על חשבון הכרמים שנעקרו ללא רחם. רק במאה השלישית החליט קיסר בשם Probus שהגיעה העת לחדש את הכרמים. ברור שהוא היה לסלב מקומי ונותר כזה גם היום כששמו מתנוסס באותיות זהב על התווית של יקב ידוע, Clos Triguedina.
השאר היסטוריה? כמעט.
במשך השנים התאהבו במלבק של קאהור הצארים הרוסים; פטר הגדול והידוע שכנע שרק היין הזה מרפא את האולקוס של קיבתו העדינה במיוחד. ואפיפיור אחד יליד קאהור בשם Pope John XXII קידם מאד את היין במאה ה 14 עד שגם נמל בורדו אימץ אותו כמאיץ ייצוא התומך בקלארט המיתולוגי. עד ש... כן, הפילוקסרה.
הכורמים עקרו ונטעו, עקרו ונטעו וטיפחו את המלבק השחור שלהם עד שהשיבו לו את המוניטין והיוקרה. המלבק שלנו, הם אומרים, הוא האב הגדול והבכיר של הארגנטינאים. שלא תתבלבלו.
שחור או סגול-עמוק, בריון ממש או אדום כהה, היינות האלה מדברים אל הלוגם בשפה צרפתית עסיסית ולעיסה.
