תערוכת היין 2016 בבנייני האומה ירושלים // צילום: יח"צ
לאחר שיטוט וטעימות בין המציגים והקהל הרב שצבא על האולם, שבתי לביתי עם כמה מסקנות:
הראשונה ואולי המפתיעה ביותר היא שיש המון יהודים דתיים בירושלים וחלקם אוהבים לשתות, או לפחות לטעום יין – הקהל והאווירה לא הותירו מקום לספק. השנייה, ואולי המפתיעה פחות, השפה האנגלית נשמעה מכל עבר כאילו גל עלייה מארה"ב ואנגליה עלה על בנייני האומה. ממש אוירה של חו"ל (יותר ברוקלין).
אם נהיה רציניים לרגע, מדובר על תערוכה שהיא תערוכה בעלת אוריינטציה מכירתית נטו. היעדרם הבולט של ייננים (מהיקבים הגדולים לכל הפחות) והימצאותם של אנשי שיווק רבים בשטח, כמו גם עיסוק המארגנים עצמם, אומרת הכל. מתחם המכירות הענק במרכז האולם מוסיף לכך עוד יותר. אין בתערוכה משום ניסיון להציג או לייצר אמירה בתחום היין הכשר, מלבד העובדה שאפשר למכור אותו. זה בסדר, זו ככל הנראה מטרת האירוע.
אכזבה גדולה חוויתי מהיעדרם של יינות לבנים מן התערוכה. למעט מספר חד סיפרתי זעום של יקבים ויבואן אחד, לא ניתן היה למצוא יינות לבנים בחלל הגדול הזה. הדבר בלט בעיני עוד יותר, בקרב יקבים שמייצרים יינות לבנים ובחרו שלא להביאם עימם. שאלתי כמה מהם לסיבות להיעדר היינות הלבנים והתשובה שקיבלתי הייתה שהקהל באולם צורך מלכתחילה יותר יינות אדומים. בעוד יקבים ישראלים ויבואנים מדווחים מדי שנה על עלייה בצריכת היינות הלבנים בישראל, כנראה שיש פער מגזרי לא ברור בתחום הזה.
WTF !UTT?
תופעה שהייתי כל כך רוצה שתחלוף מן העולם היא תופעת ה UTT או בפירוש קאסוטו – Under The Table. הכוונה היא ליינות שיקבים מחזיקים מתחת לשולחן למקורבים ומביני עניין. אין זו תופעה ייחודית לתערוכה בה ביקרתי אתמול, כי אם תופעה הנוגעת לתערוכות נוספות המתקיימות בישראל.
למה היינות מתחת לשולחן אתם שואלים? או! גם אני שואל כל הזמן את אותה השאלה. מדובר ביינות יקרים ומובילים של יקב, מהם המציגים אינם רוצים לתת טעימות לכל מאן דבעי. ואני אומר, די! זו תופעה מכוערת ואני לא לוקח בה חלק גם אם מציעים. אם ליקב יש יין שלדעת בעליו הוא מעולה והוא רוצה להציגו בתערוכה, שיציג אותו על השולחן לעיני כל או שיעשה במהלך האירוע תצוגת תכלית מוגבלת, בה יתאפשר לאנשים מן הישוב, לטעום אותו ולהתרשם. אם אתם לא רוצים להשקות את הקהל ביין הנבחר הזה, אל תביאו אותו לתערוכה ואל תעליבו את הקהל. אתם מביישים את עצמכם בכך שאתם יוצרים העדפה. כן, האנשים בדוכנים רואים את המעשה, גם כשאתם מנסים לכרוע ברך ולעשות תנועות של גנן שבדיוק שותל פרח בגינה וקולות של ממטרה. מספיק עם ה UTT.
רשמי טעימה
אירועי טעימות היין בישראל תמיד מלאים. אנשים אוהבים לטעום, לחוות דעה וכמובן לחלוק אותה עם אחרים. אוסף היקבים בתערוכת היין הכשר (גדולים ובוטיקים גם יחד) מכובד, אם כי לא כולל את כל היקבים הכשרים בישראל.
הנה דעתי על כמה יינות מתוך רבים שטעמתי:
יקב DRIMA –
Sfar 2012. סחטיין על המיתוג ליקב מסוסיא שמייצר כ 10,000 בקבוקי יין אדום בלבד (בשלב זה).
היין מורכב מ 75% קברנה סוביניון ו 25% פטי ורדו. צבעו אדום דובדבני, ריח ראשוני ונילי מעט עם פרי אדום בשל. גוף בינוני +, חומצה טובה ואינטגרלית, טעמים של גלעיני דובדבן | ציון: 87
יקב הר אודם –
הר אודם קברנה סוביניון 2011
צבע דובדבני עמוק, אף עתיר שזיפים טריים ופרי אדום, חומצה וטאנינים מאוזנים, תחושת פרי אדום כשזיף ודובדבן בפה | ציון: 87
הר אודם סירה 2011
כהל גבוה (14.5%) מורגש, באף מעט ריחות עור חדש, צבעו סגלגל, טעמיו בשרניים ופרי אדום טרי. חומצה בינונית +, טאנינים מרוככים | ציון:88
יקב גבעות – גבעות מרלו 2013
ריחו כשל פרי בשל, מאוזן מאוד בפה עם חומצה אינטגרלית בינונית +, המון פרי, סיומת ארוכה | ציון: 89
יקב היוצר – Virtuoso שיראז 2013
יין מאוזן, תחושה רכה בפה , סיומת ארוכה, המון טעמי פרי ותבלינים | ציון: 89
