הפעם, במסגרת "הבתים הפתוחים" של איש הענבים, פגשנו ביום שישי, 5/9/2008, 25 יינות מיקבי בוטיק ישראלים, 4 לבנים והשאר אדומים. האמת, כול היקבים המשתתפים הם מהוותיקים שבבוטיקים, רובם עתירי ניסיון, מוניטין ומדליות, ויינותיהם הפגינו איכות מרשימה, אשר עולה בקנה אחד עם עקומת השיפור המתמיד של היקבים הללו.
נכון, היה קצת חם, ועדיין ניתן היה בהחלט להתרשם מטיב היינות.
בחרתי לציין ששה יינות, אשר היו – לטעמי האישי – הטובים מכולם:
יתיר, יער יתיר, 2005 – בלנד משובח מהדרום, שהצליח גם להרשים מבקרי יין עתירי מוניטין. התחושה שהיין פשוט דחוס מלווה את הארומות ואת הטעמים, כשברור כי זמן בקבוק יאפשר לאלגנטיות החבוייה לעת עתה לצוץ אל פני השטח. צבע אדום גרנט עמוק, כהה, ניחוחות פטל גרוס ודובדבן שחור, תבלינים ארץ-ישראלים, וניל קל. החיך פוגש יין עוצמתי, גוף מלא, מרקם משיי למרות הטאנינים המודגשים, טעמי פרי יער אדומים בשלים ואדמת יער, משולבים בתבלינים וצמחי תבלין. מהנה מאוד ובעל סיומת ארוכה. 92
ויתקין, פטיט סירה 2005 – הילד הרע של השכונה, זן ענבים שולי לכאורה, שזוכה כאן לעדנה. צבעו דיו כהה מאוד ואטום, כמעט שחור, מתפרץ על האף בשלל ארומות אפלות של פרי שחור, מסתורי משהו, משולב באניס קל, תבלינים מזרחיים וזפת (!). על הפה היין מפגין רוחב טעמים ועוצמות בלתי רגילות, מרקם כמעט לעיס, טאנינים מתוקים אך בולטים (שווה להמתין להתרככותם), דובדבן שחור, מתיקות וירטואלית הנובעת מהאלכוהול ומשולבת במעין טעם של גומי לעיסה (כטובים שביינות פטיט סירה מקליפורניה), ארז ותערובת תבלינים. היין מאוד צעיר, וזמן בכוס לוקח את הטועם למסע שינוי והתפתחות מעניין. 91
פלם, קברנה סוביניון רזרב, 2005 – משובח בכול קנה מידה, זה אחד הטובים ביינות הקברנה סוביניון שניתן למצוא מהתוצרת המקומית! צבע אדום בריק עמוק, אף משולב פרי אדום ושחור עם גווני חבית משובחת. ממלא את הפה, גוף מלא וטאנינים מוצקים, עגול ומפתה, טעמי דובדבן אדום ודומדמניות, רוזמרין, מרווה, שמץ של אספרסו. היין מורכב ומתפתח בכוס וממגיע לסיומת מרשימה וארוכה. 91
מרגלית, קברנה פרנק, 2006 – לטעמי, יקב מרגלית עושה את הקברנה פרנק המוצלח והאופייני לזן מכולם. גרסת 2006 צעירה מאוד (מדי?) לטעימה עכשיו, והירקרקות הפלפלית הטיפוסית (לא גרניום) קצת שטלתנית, ולכן צריך הטועם לדעת לבור את המוץ מן התבן. היין חייתי, בשרני, הן על האף והן על הפה, מלווה בפרחוניות ופרותיות. בשלב זה הפה מפגר אחר האף, והעפיצות נוקשה למדי, אבל צריך סחרור חרוץ וממושך והיין הסגור מתגמל בטעמים יותר ויותר פרותיים, בלוויית צרור תבלינים, אדמתיות, חומציות טובה ואספרסו מריר ומושך בסיומת. 90-91
פלם, מרלו רזרב, 2005 – ייחודי בעולם המרלו הישראלי, אשר בקסם הגולן (מצטער, לא יכולתי להתאפק) מצליח לברוח ממלכודת השזיף הבשל מדי והריבתיות הנילווית בד"כ למרלו המקומי. אדום כהה, שוליים כהים, פותח בכוס בגווני ברט קלושים (ואודה שאני מחובבי הברט הקל), שמתאווררים ומפנים מקום לארומות פרי יער אדום בשל, חבית משובחת, וניל קל וצמחי תבלין. עסיסי ומהנה על החיך, מרקם משיי ומלטף, טעמי שזיף כחול, דובדבן ואוכמניות, גווני קפה ושוקולד כהה המובילים לסיומת ארוכה. 90+
שאטו גולן, קברנה סוביניון, 2005 – היו לנו יינות מהדרום, מהמרכז, מהגליל, ועכשיו מהגולן. ליקב היה פרי ק"ס מצויין ב-2005, שפסגתו הגיעה ל-אלעד הנהדר, אבל גם מה שהוקדש ליין הזיני מוצלח מאוד, וסגנונו של אורי חץ הביא ליין אלגנטי ומרשים, מאוזן ואפילו די נגיש. אורי לא אוהב רשימות מכולת של ארומות וטעמים ולכן ארשה לעצמי לתמצת את התרשמותי מהיין כמהנה לשתייה, ואולי אף יותר מהנה לליווי מנות בשר עתירות טעמים. 90
מילה של שבח מגיעה גם ליקבים צ'ילג וקלו דה גת, שכול אחד הציג שני יינות מצויינים וראויים לתשומת לבו של הטועם והלוגם.
