יש אגדות רבות לגבי הסירה: שהיא הובאה לדרום צרפת מהעיר האיראנית 'שיראז' על ידי היוונים; שהרומאים הביאו אותה ממצרים דרך סירקיוז; או שהיא הוכרה על ידי צלבנים שחזרו מהמזרח התיכון דרך קפריסין. בכל מקרה, גפן הסירה ננטעה באופן רחב ברון כבר בתקופה הרומית.  

הזן המרכזי בעמק הרון. היינות המופקים ממנו ניחנים בצבעי סגול-שחור מופלאים, בפירותיות ובפרחוניות, ובתוחלת השבחה מרשימה. הפך גם לזן החשוב ביותר בייצור יינות אדומים באוסטרליה, והיא זו ששבה אל שמו המקורי, הקרוי על שם העיר באיראן שממנה מוצאו. מלווה היטב מאכלי בשר מפולפלים, ובעיקר אומצות ונתחי בשר אחרים העשויים על אסכלה. מוצא המוצא הקדום עדיין משתנה תלוי את מי שואלים בין העיר סיראקיוז בדרום צרפת לעיר העתיקה שיראז אשר באיראן. המוצא המודרני הינו עמק הרון, "קוט דה רון", שם נעשה ממנו יין בגרסת ה 100%, צפון עמק הרון, הרמיטאז', קוט רוטי, ג'יגונגס, קורנס, סנט ג'וזף ועוד. וגרסת הבלנד, דרום עמק הרון, שטונף דה פאפ ביחד עם גרנאש ומורבדר (GSM). המוצא הסופר מודרני והכוונה לשיראז הינו אוסטרליה שם זכה היין לתחייה מחודשת, גרסה טרייה יותר, מתקתקה בעלת ריכוזי פרי גבוה. ההבדל בין הקלונים שמהם מגדלים את הענב זניח יחסית לשיטת הגידול ושיטת העשייה אשר קובעת את סגנונו (סירה או שיראז). טעמים וארומות פרי כבד דחוס, שחור, ארומטי מאוד, פרחוני ומבושם. רבדים של פלפל שחור גרוס מעט חריף, חוזק אלכוהולי, סירה צרפתי צעיר יהיה טאני מאוד וכמעט בלתי שתי. סירה מבוגר ייתן טעמי גבינה בשלה, עשיר מאוד וסמיך כמעט לעיס. שיראז אוסטרלי מאופיין בפרי מרוכז מאוד וברמות אלכוהול גבוהות יחסית (בהתאם לריכוז הפרי). ארומות מתקתקות, ריבתיות/ מבושלות, מרמלדה, פורט, ליקוריץ ולעיתים אקליפטוס. שיראז מבוגר יהיה פרי בשל מאוד, קרמלי, אדמתי. דרגת יישון עד שנתיים. תפוצה כמעט 70% מכמות הסירה הנטוע בעולם נטוע בצרפת . בשאר העולם כמו הקברנה והמרלו, הסירה השתלב ומייצר יינות מעולים (כ 650,000 דונם). באוסטרליה, שם הפך להיות שיראז הנעשה בתסיסה חמה יחסית ומיושן בחביות אמריקאיות על מנת להוסיף לו עוצמה, גדל בכמויות הגדולות ביותר (כ 20% מכל גידולי הענבים, בשנת 2007 השרדונה עקף ותופס כ 30% כשהקברנה תופס כ13%) בישראל רק מקום רביעי בין הזנים האדומים (שמיני בכל הזנים) בהפרש ניכר. שמות נוספים: שיראז, פטיט סירה