בירה ללא אלכוהול היא עוד אחת מהמתנות המפוקפקות של חוקי היובש בארצות הברית. האחרות הן כמובן עלייתה של המאפיה האמריקאית, הצלחתו – הזמנית, לרווחת הכלל – של הוויסקי הקנדי, ושיטת יבוא ומכירת היין והאלכוהול האמריקאית, שבה נקשרים יחד משקאות חריפים, טבק ורובים. המתנה המוזרה הזאת עושה קאמבק בשנים האחרונות, וזאת מכל מיני סיבות. דווקא אירועי יום העצמאות הקרובים, ותקופת הקיץ, הם זמן טוב בעיני לדבר על בירה ללא אלכוהול, ולהחיות אותה קצת.
קצת – לא יותר מדי.

לא רבים יודעים, אבל הנשיא האמריקאי וודרו וילסון, שהיו לו כמה יציאות טובות (כמו תמיכה בהצהרת בלפור ומינוי השופט היהודי הראשון לבית המשפט העליון של ארה"ב – לואי ברנדייס), ניסה למנוע את ישומו של חוק היובש, שנחקק בשנת 1919. וילסון, שהיה דמוקרט מהדרום ומאמין גדול, ניסה עוד ב- 1917 להגביל את ריכוז האלכוהול במשקאות לתת (אי אפשר היה לקרוא לבירה ללא אלכוהול 'בירה' בזמנו) ל – 2.75%. הרעיון היה לנסות ולהפיס את דעתם של ה'פרוהובישוניסטים', אבל הנסיון הזה לא צלח. כאשר עלה התיקון לחוקה להצעה בשנת 1919, וילסון הטיל עליו וטו, אבל הקונגרס הצביע נגדו, וכך עשה גם הסנאט, והשאר הפך להסטוריה.

בירה ללא אלכוהול, ההתחלה

John Naleszkiewicz, איש בירה שכותב במגזין Brew, אומר ש-1919, השנה שבה החלה תקופת היובש, היא השנה שבה הומצאה למעשה בירה ללא אלכוהול. אין לי סיבה לחשוב אחרת, כי למי לכל הרוחות היתה סיבה לשתות נוזל כזה, לפני חוק היובש.

בירות 'קטנות' למיניהן היו ידועות ומוכרות במשך מאות שנים: מדובר בבירה שנוצרה ממה שנשאר אחרי הבישול של הדגנים וניקוז תירוש הבירה. המבשלות היו שוטפות את הגרעינים במים וממה שנשטף החוצה, היו מייצרים בירה קלה יותר. היו גם מי שהשתמשו ב-spent עצמם (הגרעינים הגרוסים אחרי הבישול), לייצור בירה קלה עוד יותר, שלרוב לא היו טורחים לסנן בכלל.
לבירות האלה היה ביקוש והיה שימוש: אחרי המהפכה התעשייתית, עובדים במלאכות כבדות, כמו סבלים ופועלים, שתו ממנה הרבה כיון שהם היו חייבים לשתות הרבה במהלך יום עבודה. בירה 'קלה' כזאת, עם ריכוז אלכוהול שנע סביב 3%, היתה זולה יותר בגלל שהמיסוי עליה היה נמוך, וכמעט שלא היתה משכרת; בוודאי שלא אדם גדול ובריא, ששותה ממנה רק בהפסקות. המשקה היה מחולק חינם במקרים רבים, ולא רק שהחזיר נוזלים חיוניים, אלא גם מינרלים שונים שאבדו בהזעה, ועוד.

גם אירופה של ימי הביניים ידעה בירות קלות: ילדים שתו ממנה, נשים, עולי רגל ועניים. אלה בדיוק הבירות שהחליפו את המים של הערים הגדולות, שהיו מזוהמים. תהליך החליטה, שדרש הרתחה, ניקה למעשה את הבירה ממזהמים שונים, והחזיק את אירופה בריאה. פחות או יותר.
אבל נחזור רגע לבירה ללא אלכוהול, ולקשר ליובש.

ההגדרה האמריקאית ל'ללא אלכוהול' אומרת שכל משקה לתת עם ריכוז אלכוהול נמוך מ- 0.5% הוא משקה ללא אלכוהול. זה מצוין, כיון שהרחקה מוחלטת של אלכוהול מבירה אמיתית היה קשה מאוד לפני הטכנולוגיות החדשות, ובכל מקרה, אף אחד לא רצה לשתות משקה שאין בו אלכוהול בכלל. בשנים האחרונות אנחנו כן רואים משקאות ללא אלכוהול ואלה מסומנים ב- 0.0 .
בישראל בירה ללא אלכוהול היא עדיין עניין קשה. אף מבשלה מקומית לא מייצרת בירה כזאת, אולי בגלל הפחד והחשש מפגיעה בתדמית שלה, ובוודאי שלאור הביקוש הנמוך בשוק. למרות זאת, רואים יותר ויותר בירות מיובאות כאלה, גם מצ'כיה וגם ממקומות אחרים בעולם. קרומבאכר, בלטיקה, ארדינגר, טייבה, בק'ס ואחרות כבר מגיעות לישראל. לפעמים יש מהן יותר, ולפעמים פחות. גם הטעמים – לפעמים יותר ולפעמים פחות.

איך מייצרים בירה ללא אלכוהול?
מסורתית – אם אפשר בכלל לכנות את זה כך, לאור ההסטוריה הקצרה של התהליך – מדובר בחימום הבירה הגולמית שאחרי התסיסה. אלכוהול רותח בטמפרטורה נמוכה מזאת של מים, ולכן אפשר לחמם את הבירה ולהוציא את האלכוהול שיש בה. ברור שנפח הבירה יורד (תחשבו: לאגר בריכוז 5% אלכוהול הופך ללאגר בריכוז 0.5%, כלומר חסרים בו עכשיו 4.5 של משהו), ואת המחסור משלימים במים.

מה זה כבר 4.5% לעומת חיי נצח? אתם שואלים בוודאי. אז זה די הרבה. ישנם ייננים שמוסיפים 4.5% פטיט-מה-שלא-יהיה ליין שלהם, וזה עושה את כל ההבדל. בבירה אי אפשר להוסיף פטיט-מה-שלא-יהיה, אז מוסיפים לפעמים קצת סוכר, כדי שיהיה יותר גוף, ואולי קצת חלבונים. בתמורה, אנשים מתלוננים על טעמים מתקתקים יותר, על ריחות של לתת מבושל וכל מיני צרות אחרות.

כיום, החימום הרבה יותר עדין. קודם כל, מורידים את הלחץ במכלים, כך שהאלכוהול מתנדף כבר בטמפרטורות נמוכות יותר. במצב אידאלי, אפשר להגיע לרתיחה של האלכוהול אפילו בטמפרטורת החדר. טכנולוגיות אחרות מערבות מה שנקרא 'אוסמוזה הפוכה', שבה מעבירים את הבירה דרך פילטרים שדרכם עוברים רק מים ואלכוהול. קצת ארומות וטעמים עוברים יחד עם האלכוהול, אבל זה המחיר שמשלמים כדי להמנע מחימום.

Bitburger Drive -חדשה על המדף המקומי

התוספת אולי החדשה ביותר למגוון הבירות ללא אלכוהול, היא ה- Bitburger Drive. היא מסומנת 0.0% אלכוהול, ומכילה לא יותר מ- 0.05% ו- 25 קק"ל ל- 100 מ"ל. היות וחלק גדול מהארומות שאובדות לבירה הן ארומות של כשות – ארומות קלות ומולקולות קטנות, לרוב – הבירה מכילה לא רק כשות, אלא גם מיצוי של כשות.

אני אוהב את הטעם. זוהי בירה קלה, יפה, עם קצף לבנבן וסמיך, שנשאר בכוס מספיק זמן, כדי להגיע מהבר ללקוח. המיגוז מהבקבוק מאוד עדין, ואין תחושה של ניפוח הבטן, אחרי ששותים ממנה. הארומות קלות, פרחוניות, ויש רק מעט תחושה של 'בישול', בעיקר בסיומת. אין כאן מרירות בועטת, אבל מה שכן יש הוא איזון טוב. בהחלט אופציה טובה למי שרוצה לשתות ולנהוג, או ליהנות מכוס בירה בארוחת צהריים.