צילום: עדיאל מזרחי
תהיתי האם זה אינו חזון גנרי אשר כל יקב יכול לתלות על דלתו, או שמדובר פה בתמצית חשיבה עמוקה של היקב ואמירה מאתגרת לאורך זמן, שאם היא אכן עומדת במבחן המציאות, אזי רכשתם את ליבי, ואני כולי שלכם.
אז החלטתי ללכת ולבדוק.
יום שישי חם במיוחד. דני יניב מקבל את פניי. דני נמנה על הבעלים, יחד עם אדי שנמצא עכשיו בסינגפור. דני הוא בכלל רופא, יש לו מרפאה, שם הוא עובד רוב היום, רוב ימות השבוע. אבל היום, כשהוא איתי, דני הוא הכורם, היזם והבעלים, זה שמגולל את הסיפור היפה של היקב.
זה סיפור שהחל ב 2011, עת חלקה נרכשת על ידי דני במושב בן נון בו הוא מתגורר. זה היה שדה קוצים ענק. דני יודע שפעם היה פה כרם, ומחליט לחדש ימיו, אדי חבר ילדות, מצטרף לחלום. השניים הולכים ללמוד יין, אדי לומד בשורק ודני הולך ללמוד כורמות במשרד החקלאות. השניים מתחילים לייצר יין, ברוח הזמן של אז, זהו בלנד של קברנה סוביניון ומרלו. שניהם אוהבי יין וג'אז, מכינים פסטיבל, לחגוג את התוצרת הראשונה. אחד בשם לואיס מגיע, וטועם מהיין, לואיס פסקו, יינן ותיק מאד בישראל, ממקימי יקב רקנאטי, מתאהב ביין. הוא מציע להם הצעה שקשה היה לסרב לה. בואו נקים ביחד יקב, אני אייצר את היין שלי פה, ואלמד אתכם יין. תשובה חיובית נמסרה במקום. בציר ראשון ב 2015 ומשם זה כבר קורה, ומהר.
יום אחד מגיע מכר של לואיס, מארצות הברית. טועם ומבקש לרכוש. תרצה בקבוק? שניים? לא, הוא עונה, אני רוצה הכל. מ 2016 הוא לא הותיר בקבוק. החל מ 2017 כבר הוכפלה הכמות, כך שניתן היה להפנות חלק לשוק הישראלי. כיום היקב מייצר כ 40,000 בקבוקים בשנה, כ 60-70% ממנו, לשוק הישראלי, בכ 50 חנויות מובילות בישראל.
היקב כשר למהדרין, מרגע הקמתו. חשיבה נכונה ליקב אשר פונה לשוק המקומי. בכלל, היקב אולי הוקם במקרה, כהגשמת חלום, אבל מאותו רגע שהוקם, שום דבר אינו מקרי כאן. המחשבה והתכנון המוקדם מורגשים היטב. להקמת היקב, נרכש ציוד מקצועי עם מעבדה לבקרה תהליכית, תוך שימוש במכלי נירוסטה מאיטליה לייצור, וחביות עץ אלון צרפתיות ליישון.
היקב מתמקד כאמור באיכות, פחות בכמות. איכות היין חשובה כאן, אבל גם איכות המבקרים, המגיעים בתיאום מראש, בקבוצות קטנות, עד 16 אנשי יין.
כיאה לשני ייננים מוכשרים, אוהבי ג'אז, היקב מארח אמני ג’אז מהשורה הראשונה להופעות בסדרה ששמה “ג’אז בכרם” המתקיימת במתחם היקב והכרם באווירה קסומה ואינטימית.
צילום: עדיאל מזרחי
בדרך לפרגולה היפה המשקיפה על הכרם אנחנו עוצרים לרגע ונכנסים לחדר חביות ובו מספר אנשים נחמדים סביב שולחן. הם שקועים בשיחה. אומרים לי שלום בחיוך מנומס ומיד ממשיכים בשיחתם. זוהי כיתת הלימוד של פרויקט חביות פרטיות של יקב בן נון. כאן ילמדו אתכם את נפלאות הבלנד. הלימוד מיועד לקבוצות של עד 10 אנשים בקבוצה. מתחילים אחרי תסיסת היין ומלווים את כל תהליך ההתבגרות (Aging) של חומר הגלם עד הפיכתו ליין. זהו תהליך שלוקח חצי שנה עד שנה, תלוי בזמן היישון הנבחר. כאן לומדים לשלוט בתהליך, לנהל אותו וכאן מחליטים מראש על הבלנד הרצוי ומגיעים אליו בתהליך מסודר ומבוקר. מרתק.
אז מה נשתה?
האמת, לא באתי לשתות, כך אמרתי לו, באתי לכתוב. אני יודע שאתמול היה כאן ערב עם קבוצת יין נהדרת. אני לא הצלחתי להגיע, אבל שמעתי שהיה מושלם. הייתה התמודדות מרשימה של הנוכחים עם כל יינות היקב. אבל היום, יום שישי בבוקר, יום עמוס מטלות.
על השולחן בפרגולה, עומד בקבוק רוזה פתוח, מעין ישיבת צוות שיווק מאולתרת של הצוות שמתרחשת סביב השולחן, בהובלת חופית המקסימה. פייסבוק, אינסטגרם וכו'. הרוח הצעירה שולטת, לא נצטרף?
בוודאי שנצטרף. רוזה 2020 Rose טעים. קברנה סוביניון (13%), מרלו (32%) וסנגיובזה (55%), חמיצות נהדרת, המון פרי הדר ופירות טרופיים ובעיקר, יין מרענן, קליל (12.3%), קייצי מאד, נעים לשתייה.
ממול נשמעת המולה. קבוצת הלימוד עוזבת את הכיתה, מחויכת, צוחקת ובעיקר מאושרת. מסתבר שהם בדיוק קבעו את הרכב הבלנד הרצוי להם. מלווה אותם איש יין מופלא, אחד מצוות המלווים המקצועי של המקום, דומה שהוא מאושר לא פחות מהם.
כטוב ליבנו ביין, מביאה לנו חופית גם יין אדום, זהו בלנד בורדולזי, רזרב 2019 Reserve — מכיל 60% קברנה סוביניון, 22% מרלו, 10% קברנה פרנק ו- 8% מלבק. יין קלסי. מדויק, איזון נפלא בין העץ לפרי, לא עמוס עץ ולא רווי פרי. גוף מלא, 14%, סיום ארוך, עם טעם של עוד. זהו יין שהולך טוב עם בשר, אבל הוא מספיק מורכב גם שנשתה אותו לבד. מוכן לשתייה כבר עכשיו, יהיה נהדר בעוד שלוש-ארבע שנים.
אהבתי את היין הזה, אני חושב שהוא נהדר, כך אני אומר לדני, מתכוון לעזוב.
צילום: עדיאל מזרחי
אני רוצה שתטעם משהו, הוא אומר, מביא בקבוק נוסף. גראפלי 2019 Grappelli. היין נקרא על שם גרפלי, כנר ג'אז ומוזיקאי צרפתי, בן למשפחה איטלקיה, אשר נכנס להיכל התהילה של הג'אז של המגזין "דאון ביט" ואף זכה לפרס גראמי על מפעל חיים. ג'אז ויין, צרפת ואיטליה, בפרגולה של דני.
100% סנגיובזה. דני מבחין בהיסוס קל שבתגובתי. אולי רגיל לתגובות ספקניות לעינב הכל כך איטלקי בארצנו החמה. ואני מהספקנים יותר לעניין סנגיובזה ישראלי. היין חביב וטעים לי, אם כי אין סיכוי שבטעימה עיוורת הייתי מהמר על סנגיובזה. פיצה, פסטה או בצקים ריחניים אחרים, טובלים ברוטב עגבניות בשלות, שום ושמן זית, ממש מתבקשים כאן. יין פיצה קלסי, כייפי קליל (13.2%), ארומטי, עם חמיצות נעימה, צעיר בגילו וברוחו, מוכן לשתייה.
ליקב שלוש סדרות מובהקות: זו הקלילה – רוזה, לבן (מינואט) וגרפלי, זו הכבדה יותר, סדרת הרזרב עם התווית הלבנה, וזו למיטיבי לכת, כפי שדני קורא להם, עם התוויות הצבעוניות, מתוכה בחר לנו דני את הספיישל אדישן 2018. נראה שהוא מחבב אותו במיוחד. זוהי סדרה מוגבלת, 3,000 בקבוקים של ענבים מחלקה אחת, בלנד כמובן, 50% קברנה סוביניון, 30% מרלו הבורדולזים יחד עם 20% פטיט סירה. היין מעולה. מאוזן, חבית מורגשת בנועם (15 חודשים בחבית צרפתית משובחת), פירותי, גוף מלא, טוב עכשיו, נכונות לו עוד מספר שנות יישון, לאחריהן כנראה שיהיה טוב אפילו יותר.
היין מאד איכותי, יין טוב. אבל אני חזרתי לי ליין האדום הקודם, ללא הפטיט סירה, הרזרב. הוא פשוט עטף אותי ברכות והודיע בחגיגיות לסביבה, עזבו אותי עכשיו, טוב לי.
קניתי מכל מה שטעמתי, כך שאוכל לבחון את דעתי זו במועד נוסף.
אז מה הלאה?
דומה שהיקב שהפגין עקומת למידה מטאורית, נמצא כרגע בנקודה בה הכל מאוזן, זורם, עובד נכון. הדינמיקה נכונה. האיכות, הכמות, הכל מסתדר. אדי בסינגפור. מנצח על אירוע גדול שצפוי שם עם המון סומלייה מקומיים ובעלי מסעדות מוכרות. גם כאן, בישראל, הכיוון הוא של עוד צעד בכיוון האיכות, פחות בכיוון כמותי.
ומה לגבי זנים נוספים? אוהב סירה מושבע כמוני יכול לספר לכם שבקרוב הסירה יצטרף למשפחת בן נון ויוסיף לדעתי ערך רב לבלנדים הקיימים.
אז מה היה לנו?
ובמילים אחרות, אז מה הסוד? כנראה שאין באמת סוד. אולי זו הפתיחות, הנכונות ללמוד, ההקשבה הבלתי פוסקת, היקב מקיים דו שיח עם קולגות. דו שיח חברי, משתף. כך זה התחיל, כך זה גם היום. ואולי זו השליטה על כל תהליך היצור, מהכרם עד לפקק. הכל מכאן, אין גורם חיצוני שמעורב בתהליך, אין אאוטסורסינג.
ואני? אני לא רציתי לחזור משם. יש שם אנשים טובים, שמצאו איזון בין החיים האחרים שלהם לעבודה ביקב, ניכר שטוב להם עם מה שהם עושים.
בדרכי הביתה חשבתי על החזון. והגעתי למסקנה שאני מסכים עם כל מילה. בעיקר עם שמחת החיים.
תודה דני, היה לי טוב.
לכו לבקר!
שבת שלום!
