"Beer is the reason I get up every afternoon"
פותחן / מגנט שתלוי על המקרר שלי.

לא יודע מי הוא בדיוק השתיין היצירתי הזה שאחראי לציטוט הנ"ל, אבל החלטתי לפתוח את הטור באמרה הזאת משתי סיבות: הראשונה היא שהיא מתארת באופן די ציורי את יחסי החיבה העמוקים שיש לי עם בירה והשנייה היא שכבר הרבה זמן רציתי לפתוח טור עם ציטוט, וזה נראה לי כמו זמן מתאים.

חלק א' - כל ההתחלות קשות

סקרים מוכיחים באופן חד משמעי שרוב האנשים זוכרים את הנשיקה הראשונה שלהם. (האמת שלא באמת בדקתי אם יש סקר כזה, אבל זה נשמע די הגיוני, לא?). אבל לא ברור אם מישהו אי פעם בדק כמה אנשים בדיוק זוכרים את הבירה הראשונה שלהם. אני זוכר.

זה היה בערך בגיל 14, נסענו עם המשפחה ליומיים לאיזה קיבוץ בצפון, יחד עם עוד כמה משפחות. לאחר שסיימנו את ארוחת הערב נתקלו מחוץ לחדר האוכל במחזה מדהים, פיילת נירוסטה ענקית עם קרח ובתוכה כמה עשרות בקבוקי בירה צוננים. לאחר שכולם חזרו לחדרים, התגנבתי יחד עם בת של חברים של ההורים בחזרה לשם, לקחנו בקבוק בירה לכל אחד והלכנו לצפות בכוכבים. הכל היה מושלם. שמיים בהירים מלאי כוכבים, בריזה צפונית נעימה ואני מרגיש מגניב כמו שרק בן 14 יכול כשלצידו ילדה יפה ובידו בקבוק בירה. מושלם.

נורא!

זה היה הדבר המר והמגעיל ביותר ששתיתי. על מנת לשמור על קצת פאסון מול שותפתי לשתייה, התגברתי על הרצון לירוק הכול. עמדתי בכך בגבורה, אין ספק שהמבט הנגעל שלי והדמעות שבצבצו בזוית העין הרשימו אותה מאוד.
זה הספיק, הרומן שלי עם הבירה הסתיים לזמן מה. גם את הילדה, אגב, לא זכור לי שפגשתי מאז.

חלק ב' - טוב נו, עוד צ'אנס
לאחר אותה חוויה טראומטית הפסקתי עם הבירה. מעט האלכוהול שכבר הייתי שותה נצרך בשוטים או בערבוב של וודקה זולה עם מיץ תפוזים זול לא פחות. ממש כמו מיטב נערינו.
אל הבירה חזרתי רק בטיול לאמסטרדם לפני הגיוס. כחלק מהאטרקציות בעיר הגענו גם למפעל של הייניקן. מלבד הסיור במפעל (די נחמד למען האמת) קיבלנו גם שוברים ל-3 כוסות בירה, וקשה לוותר על דברים שמקבלים בחינם. השתמשתי בחשש בשובר הראשון, ובאופן מפתיע זה היה פחות גרוע מהבירה הקודמת, אבל לא הרבה פחות. את שני השוברים הנותרים שמרתי למזכרת.

בהמשך הטיול שתיתי עוד כמה בירות בעיקר בגלל שני כללים שחלים על רוב בני ה-18: הם רוצים אלכוהול ואין להם כמעט כסף. הפיתרון: בירה!

המשכתי עם הייניקן בטיול הזה, מתוך סוג של נאמנות למקום, ואפילו שרבים נוטים לזלזל בה, עדיין מדובר בבירה קלה מאוד לשתייה.

חלק ג' – בירה צה"לית

תאמינו או לא, הגיוס לצה"ל לא ממש צינן את הרצון לאלכוהול ובטח שלא הפך אותי לעשיר יותר.
במהלך השירות, כשכבר יצאתי הביתה, היינו נוסעים למסיבות (שעה לכל כיוון ודלק בהתאם) שגם היו עולות לא מעט עבור כניסה. שוב, בירה הייתה הפיתרון הזול. בתקופה הזאת למדתי להכיר את הבירות הנפוצות בארץ, שלפחות שתיים מהן תמיד יהיו כמעט בכל פאב או מועדון: טובורג, קרלסברג, גולדסטאר וכמובן הייניקן. עוד למדתי שבמקומות שאליהם הייתי יוצא הקפידו תמיד להגיש בכוסות פלסטיק, מה שעזר לשמור על טמפרטורה חמימה ומגעילה. באותה תקופה עוד לא הבנתי עד כמה זה גרוע, אבל מאז אני מסרב לשתות בירה בכוס פלסטיק, אלא אם מדובר במצב חירום (מצב חירום מוגדר כסיטואציה שבה אני רוצה בירה אבל יש רק כוסות פלסטיק).

חלק ד' – אימון מביא להצלחה
לאחר השחרור החלטתי שמן הראוי שתהיה לי קיבולת בירה מכובדת. התחלתי להתאמן, ומכיוון שאני אדם די תחרותי הייתי קורא תיגר גם על אנשים אחרים לתחרות שתיית בירה. לאחר זמן מה, בעיקר ניצחתי. בטיול שלי לאוסטרליה לאחר הצבא אתגרתי בשלב כלשהו בחורה אירית לתחרות, לא אחד מרגעי המבריקים. בכל פעם שסיימתי בקושי כוס, הגיע אחת חדשה לשולחן. רק לאחר 4 ליטר הוכרזתי כמנצח!
העובדה שהיא הייתה צריכה לסחוב אותי לאחר מכן בחזרה לאכסניה בכלל לא רלוונטית.

חלק ה' – סיכום דברים ומתכון

היום אני בדעה שבירה היא דבר נפלא. כשמבלים עם חברים, ביחד עם ארוחה, או סתם מול הטלוויזיה עם האישה, בירה משתלבת נפלא כמעט בכל סיטואציה. עם השנים הטעם גם מתפתח. כך למדתי ליהנות גם מבירות כהות כמו מק שוף, או גינס וגם למדתי להכיר יותר בירות בוטיק ישראליות מצויינות כמו שפירא או נגב (ויש עוד לא מעט אחרות).

מתכון לערב מהנה
מצרכים:
- הסרט beerfest
- כמה חברים טובים (לפי הטעם)
- כוסות בירה, רצוי כאלה עם ידית
- יום למחרת שלא צריך לעשות בו כלום
- המון בירה זהובה, קרה ומבעבעת מכל מותג שתבחרו

מערבבים הכל ביחד, ומובטח ערב מהנה שאולי לא תזכרו ממנו הרבה, אבל בטוח שלא תשכחו אותו.

"לא כל הכימיקלים הם רעים. בלי מימן וחמצן, לדוגמא, לא היו לנו מים. מרכיב חיוני בהכנת בירה." דייב בארי
כן, גם סיימתי בציטוט.

Beers 2013
8-9 בינואר
היכל נוקיה, ת"א