הפעם האחרונה שהייתי ברח' הירקון 12 בתל אביב הייתה כאשר התנהל שם בר קובני חביב ששידר כדורגל על מסכי ענק. היו אלו ימי תחילת האלף הנוכחי. כעת, פרוסה על השטח הנרחב מסעדת באבא יאגה (מכשפה), המתיימרת להציג את מיטב האוכל האירופאי. אולם, על פי הלקוחות הפוקדים את המסעדה, השפים וצוות המלצרים, נראה שהכוונה היא לצד המזרח אירופאי של המפה - שלא לומר הצד הרוסי שלה.

כבר עם כניסתי למסעדה נתקלתי במארחת, שבמעט מאוד מילים בישרה על מעברי לאזור חיוג 7+. לשם תיקון מבט התמיהה שלה, על שלא השבתי לברכת השלום שלה בשפה הרוסית, ועל שביקשתי בעברית שולחן לאחד, יצטרכו מיטב המנתחים הפלסטיים לעבוד עוד שנים רבות.

חיזוק לאווירה הצוננת ניתן מהמלצרית, שהפגינה כלפיי קסם וחביבות שכמו נלקחו היישר מבית היוצר של פוטין, שעה שהוא משדר את דבריו לאומה. אף על פי שביקורי האחרון במקום היה ביום חם מהרגיל, הצטערתי מעט שלא סחבתי את מעיל הפרווה של אימא להתכסות בו בכל פעם שמלכת הקרח הביטה בי.

את עבודתה עשתה המלצרית בצורה מכעיסה משהו. כשפניתי אליה להמליץ על מנות מחלקיו השונים של התפריט המליצה לי שולייתה של באבא יאגה על המנות היקרות ביותר בכל קטגוריה. היות ולא נשביתי בכישוף הזמנתי מנות שחלקן היו לי חדשות וחלקן מוכרות.

למנה ראשונה הזמנתי מנת פארשמק מגזרת הדגים. מדובר בסלט שלא הכרתי, אולם אכלתי דומים לו. הסלט הגיע לאחר שסודר ברינג גבוה. המנה מלוחה כתוצאה מדג ההרינג ומלווה בחצאי עגבניות, עלי רוקט, תפוחי עץ ירוקים, ביצה וחמאה. לצד המנה הוגשו לחם שחור וחמאה כמיטב המסורת. המנה הייתה מלוחה מדי והחומר המאחד בה (במקרה זה חמאה ובאחרים מיונז) היה דל מדי. מחירה של המנה 68 שקלים, אולם לא הייתה לכך שום הצדקה.

לא יכולתי שלא לטעום את מנת הורייניקי – כיסונים בעברית, אשר מולאו בתפוח אדמה ובצל מטוגן. המנה לוותה בשמנת חמוצה. הורייניקי היו מלאכת מחשבת בעשייה ובהגשה. עבודה מדויקת ויפהפייה עם הבצק, שנראה היה כאילו קלעו אותו עבדיה הקטנים של הבאבא יאגה, והמילוי היה נהדר! כמה חבל שהשמנת החמוצה שהוגשה לצד המנה הייתה דלה באחוזי השומן באופן יחסי. לא ידעתי שהמטבח הרוסי החל לצמצם היקפים. שמנת שמנה יותר הייתה יכולה להרים את המנה בצורה משמעותית ולהצדיק באמת את 68 השקלים הנוספים.

לפני שהגיעה המנה העיקרית עברה לידי המלצרית ואספה את עלי הכותרת המתפוררים מסידור הפרחים הקטן שנח על שולחני. הייתה זו הפעם השלישית שטקס זה חזר על עצמו. לא היה עדיף לו הסידור המתפורר והנבול היה מפונה מהשולחן?

ואז הברווז שלי הגיע. חזה הברווז הוגש כשלצידו שני ראשי ברוקולי קטנים, פלפל קלוי וקישוא שהונח על פירה. רוטב השזיפים הציף את יתרת פני הצלחת, ולצידו ירקות קלויים קרים. לא הצלחתי להבין את ספקטרום הטמפרטורות השונות על הצלחת, ובעיקר את עובדת היות חזה הברווז פושר-חמים. יחד עם זאת, הבשר היה רך וטעים, אולם עשוי מעט מעל הנדרש. הרוטב היה מתוק מאוד ולמרות זאת לא כיסה על טעמי הבשר, אלא השתלב עימו יפה. מאידך - למה המנה עולה 105 שקלים?

סיימתי את ארוחתי האחרונה עם תה יסמין שהגיע בקנקן תה חמוד ובלי קינוח.

המסעדה מוצפת בצבעי חום, רצפת עץ ומפות שחורות. לכאורה, היה ניתן לצפות למשהו אינטימי באופן יחסי, על אף גודל המסעדה. במקום זאת, כשיישבתי בתוך המסעדה זכיתי לשמוע מטבח קולני ועצבני, קיבלתי שירות קר ותחושה שאינני אורח רצוי במיוחד. המחירים במסעדה גבוהים וחסרי פרופורציה למוצרים והאוכל, איך לומר, לא ממצה את הפוטנציאל שלו. אולי אם הייתי שולף את השפה הרוסית, היה זה אחרת? ובכל זאת אנחנו בישראל.