בשנת 2011 החליט אלי שירן, שתמיד אהב יין ואלכוהול, שהוא רוצה ללמוד את תחום היין. הכל החל בקורס ליצור יין ויקבי בוטיק במסגרת מת"י, אולם היה זה בעיקר קורס תיאורטי. אצה לו הדרך ובכל זאת הוא מיהר ורכש ציוד והציב אותו בחדר בביתו, שהפך לימים לחדר הטעימות. כמו כל גדולי האומה גם הוא רצה לייצר יין מזן הענבים פינו נואר, אך לא עלה בידו להשיגו. הוא החל מייצור של שתי חביות ובהן קברנה סוביניון, מרלו ומעט שיראז. היעד שהוא הציב לעצמו היה לייצר יינות ללא פגמים. "לא באמת הבנתי, אין לי כמעט ידע גם היום בעולם היין. הידע שלי גם היום, למרות הלימודים, לרבות WSET, הוא מוגבל ובעיקרו אינטלקטואלי", מעיד על עצמו אלי. הוא פעל לפי אינסטינקטים ובעזרתם של חברים מנוסים כמו אוליבייה פרתי, יעקב אוריה, מלכיאל הדרי, קובי ארביב ועוד.

שנתיים מאוחר יותר, בשנת 2013 הוא כבר היה עמוק בעשייה, הכנת היין איתגרה ונראה שתפסה את מסדרונות המחשבה והאתגר שבמוחו. כבר באותה השנה הוא החליט כי בהמשך ייפרד מזני הענבים מרלו וקברנה סוביניון והחל להכניס לשימוש פטיט סירה. הוא הכין שלוש יינות באותה השנה "החזן", "המנצח" ו"שירת המקהלה" (מהאחרון, 70 בקבוקים שמעולם לא שווקו). מאז הולכת ועולה כמות היין שהוא מייצר ובשנה הבאה יגיע יקב שירן לייצר כ-10,000 בקבוקים, חלק נכבד לייצוא (ארה"ב, צרפת).

אחת השאלות המעניינות היא החיבור שבין העשייה ביקב שירן ובין עולם המוסיקה. כדי להבין זאת, יש לפנות אל עברו של אלי. אביו, שחצה את גיל 90, החל ללמוד מוזיקה ופיתוח קול מגיל צעיר, ואף שר במקהלות חזנים בתחילת דרכו. קול הטנור שלו בלט במיוחד והוא החל לשמש כחזן הראשי בביכנ"ס "היכל שלמה" בירושלים. בהמשך הוא שיתף פעולה עם גדולי החזנים והמוסיקאים (משה שטרן, ריצ'ארד טאקר ועוד...). לאחר פרישתו מ"היכל שלמה" שימש כחזן בחגי תשרי באנגליה ובדרום אפריקה. הקשר בין אלי ובין אביו לא מסתכם רק בכך. אלי מתאר עצמו כמי שהיה ילד מרדן ולכן אביו לא היה מוכן להתפשר על החינוך וזו הייתה אחת הסיבות בגללן המשפחה נשארה בישראל על אף הצעות מפתות מעבר לים. "במשך שנות ילדותינו הבית אפף מוסיקה וגדולי עולם המוזיקה היהודית היו מבאי ביתנו... למרות שכילד לא התחברתי לעולם החזנות (בעיקר הייתה לי תחושה שעולם זה גנב לי את האבא שכן בשבתות היה משמש כחזן ואני ישבתי בתפילה ליד דודי או אדם זר)...אך אין זה משנה איזו מנגינה שר בעל התפילה, אני שומע את קולו של אבא ואת מנגינותיו."

"לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (מסכת סנהדרין)

תוויות היקב משך שנים התאפיינו בציורים שהתאימו לשם היין – המנצח, הסופרן, הדואט, החזן (ציור דמות אביו) וכולי. בשנת 2019 לערך פנה אלי למיתוג חדש באמצעותה של המעצבת אנני סלבי. אחרי שהיא ניתחה אותו, למורת רוחו, מכל עבר, הגיעו התוויות המנצחות של היקב, מלאות משמעות עבור אלי ובהחלט מציבות את הבקבוקים ברמה אחרת. לתוויות חמישה אלמנטים: מפתח סול, מעיין מיתרים שהם זרימה של טיפות מים הקושרות למייסד השושלת בישראל בשנת 1813 "הבאר מים חיים" (רבי חיים טירר), שריגי גפן ושם היקב "Winery Shiran" במקום "Shiran Winery" – למה? כי אלי טוב בלשבור כללים ולעשות הכל הפוך.

הוא אכן עושה דברים רבים ששוברים את המוסכמות ביקב שלו שנע בין אפרת וקריית ארבע, עד כדי כך שלדברי אלי, יועצו הצמוד בחלק מהשנים, היינן יותם שרון, הרים גבה לא פעם אחת, אך התרצה מהשיגעון הטעים. כבר בשנת 2013 הכין את יין "חזן" משילוב של קברנה סוביניון, מרלו וגרנאש. "אני חי בארץ ופה מגדלים זנים שונים מטר האחד מהשני. אין לי חוקים אז אני עובד לפי התובנה שלי." יין נוסף שהוא הכין באותה שנה הורכב מקברנה סוביניון, מרלו ופטיט סירה. שני היינות זכו מספר פעמים במדליות.

"לכל יין שלי יש קו מנחה, אבל הכל תלוי באיך קמתי בבוקר." היין משקף לדבריו את הלך רוחו ומדגיש כי הוא מזמין את מי ששותים את יינותיו למסע יחד עימו במהלך חייו, ולא נפגע ממי שאינם אוהבים את יינותיו שאינם מתאימים לכל אחד. "אם אתה הולך למסעדה ותזמין קבוע את אותו הדבר בתפריט, אל תקנה את היין שלי, חבל על הכסף, לך וקנה יינות מעולים של יקבים גדולים. אם אתה הולך ומחפש את השונה בתפריט, קנה את היין שלי שלעולם לא יהיה מיינסטרים. הוא לא יכול להיות."

בהמשך שילב גרנאש ופטיט סירה, שילוב שהוא ממשיך לעשות עד היום. "היועץ אמר לי שלא עושים דבר כזה, אמרתי לו בסדר – עושים, לא עושים...אני עושה!".  בשנת 2016 יצר יין שהוא שילוב בין קריניאן, פטיט סירה, פטי ורדו ומעט גרנאש. לדבריו הוא מכניס את הטרואר האנושי, הישראלי הכל כך הטרוגני ליינות הבלנד שלו. בתחום זה הוא גם אינו מקפיד על אזוריות, אבל בכל הנוגע ליינות זניים, הוא מקפיד לרשום עליהם את המקום ממנו הגיעו.

ואם כבר אזוריות, שאלתי את אלי מה דעתו על החרמת יינות המיוצרים בשטחים שמאחורי הקו הירוק, בעוד מיטב הייננים בישראל כולה רוכשים ענבים ממקומות אלו ומשלבים אותם ביינות יקבים השוכנים באזורים שבתוך תחומי הקו הירוק? לכך השיב "אני נגד חרמות בכל תחומי החיים, הם לא יעילים ורק מגדילים את הקיטוב. דו שיח יעיל יותר. בנושא זה ישנו פרדוקס כפול, מחד ישנם יקבים מהמובילים בארץ (כולל יקבי בוטיק) הרוכשים ענבים מאיו"ש והדבר גלוי וידוע לכל מי שבתחום, אך כשמקור הענבים מגוש עציון, ייכתבו הרי יהודה. יינות אלה יככבו בכל המקומות, אף אחד לא יחרים את היינות או הייננים. מנגד, אצלי רוב רובם של הענבים (למעלה מ-80%) מגיע מכרמים שבתוך הקו הירוק (משמע רק 20% מגיע מאיו"ש) אבל מאחר והיקב יושב באיו"ש יש שיחרימו אותי."

ובכל זה מה יש לעשות כדי להעלות את צריכת היין בישראל?

"לדבר בגובה העיניים. בתחילת דרכי בעולם היין כאשר קראתי ושמעתי את התיאורים של היין, הייתי בטוח שאני מבזבז את זמני. במקומות בהם גדלתי לא היו למשל דומדמניות סגולות. גם היום, לא תמיד אני יודע לזהות את הטעמים בשמם. כאשר אני עורך טעימות לעולם לא אתאר את הארומות והטעמים. אני מאמין שכל טועם צריך לחוות את החוויה האישית שלו..."

עוד מוסיף אלי "...כדאי לדעתי שיינני ישראל ישתו במפגשיהם יינות ישראל. כאשר הציבור רואה את אנשי המקצוע 'עורגים' ליינות...הדבר משפיע. אני כמובן לא אומר לא לשתות, אבל הדגש בפרסומים הציבוריים שלהם, חייב להיות כבוד ליינות ישראל."

יתרה מכך מציין אלי שמחירי היינות גבוהים בישראל, לא כי היקבים עושים כסף אלא כי בעלי החנויות והסוכנים גוזרים את הקופון. לא בכדי מרבית יינותיו מיוצאים.

אם כבר הגעתם עד לפה, בואו נדבר קצת על היינות עצמם –

לבנים

טריאדה 2019 – (שרדונה, ויוניה וסמיון) בצבע קש. בריח אשכולית, מינרליות ומעט חמאה על אף שהיין לא שהה בחבית. מרקמו רך, מתאפיין בחומצה בינונית, פרי לבן עדין, מרירות קלה ונעימה. סיומת בינונית (+). יין הומוגני והרמוני.

סמיון 2020 –  צבע קש, ריחו מאופק ומאופיין בפרי ומינרליות קלים. מרקמו רך, עגול, אגסי וקצת אשכולית, חומצה בינונית, סיומת בינונית. יש פערים בין האף והפה. מחד יין שמוטב לו ילווה אוכל ומאידך לא מאוזן לחלוטין.

שרונה 2020 – צהבהב. ריחו מתאפיין באגסיות דחוסה וסממנים טרופים. הפה הוא חד, טרופי, מעט ירקרק ומזכיר מרירות של קליפת פומלה. הרמוני ומאוזן מאוד. תחושה של יין "כבד" עם חומצה גבוהה וסיומת בינונית (+). יופי של יין.

ויוניה 2020 – צבעו קש. היין כמעט זרק אותי ליוון עם ריחות של זיתים ועשבוניות באף מחד וטעמים מפולפלים עדינים, חדות, עשבוניות, סיומת קצרה וחומצה בינונית. יין מאוזן ומפתיע שהשתלב טוב מאוד עם גבינת גאודה שטעמתי למשל.

ריזלינג 2020 – צבעו קש, אף מאופק ומאופיין מאוד בירקרקות של פלפל ירוק. בפה חומצה בינונית, מרירות, אשכולית. לתחושתי היין אינו מאוזן ואף שבזמן הטעימה לא שווק עדיין, לא היה מהחביבים עלי.

אדומים

סופרן 2018 – גרנאש ופטי סירה. צבע סגלגל עמוק. באף – שזיף בשל, וניל וקקאו. בפה – ירקרקות נעימה, פלפל שחור, טאנינים רכים, חומצה בינונית, סיומת ארוכה. מאוזן. יופי של יין.

טריו 2018 – קריניאן, פטי סירה ופטיט ורדו, צבעו אדום עמוק. באף מעושן מעט, עץ, קקאו, דובדבן. בפה – מתובל מאוד, חומצה בינונית (+), טאנינים מאוזנים. סיומת בינונית. יין קשוח שחייב אוכל לצידו.

המנצח 2018 – פטי סירה ופטיט ורדו. אדום עמוק. באף שזיפי שגיב עוצמתיים, פטל, מעט מתכתיות. בפה – חומצה בינונית (+), סיומת ארוכה טעמים עתירי פרי אדום רענן, טאנינים רכים. יין מאוזן, הרמוני. לאורך זמן מותיר מעט טעם קל של קפה. אחלה יין. אלי מתאר את הזנים המרכיבים אותו כשני רקדנים במשקל כבד מאוד שמרחפים על רחבת הריקודים. מומלץ לטעום ולהתחיל לרקוד לפני השלב המשכר.

קריניאן גפנים בוגרות 2019 – צבעו בין אדום וסגול. אף סגור יחסית אם כי יש "תיבול" שלא זיהיתי. בפה חומצה גבוהה, סיומת ארוכה. יין מוקדם לטעימה עבורי אישית.

The song of the birds 2019 (שירת הציפורים) – קריניאן, גרנאש וסירה. אף מאופיין בעישון קל ושזיף רענן. פה עתיר פרי אדום רענן, ירקרקות עשבונית, טאנינים קשים. לא מאוזן לחלוטין בשלב זה. ייתכן וזקוק למעט יותר זמן בבקבוק. שמו של היין נע בין יהדות לנצרות, בין שירת העשבים של רבי נחמן לשיר ערש מקטלוניה ובין חביות אמריקניות להונגריות. יין שאלי חלם עליו והנה יצר אותו.