לכתבה הראשונה בסדרה "מה הקשר בין מאלט לשלווה?" לחץ/י כאן

לכתבה השנייה בסדרה "כבול, אש ותמרות עשן" לחץ/י כאן

 

בסקוטלנד, השוכנת באיים הבריטיים, מייצרים שלושה סוגים שונים של וויסקי: מאלט, גריין ובלנדד. וויסקי סקוטי מאלט (לתת) הוא המשובח, האיכותי והמורכב מבין שלושת סוגי הוויסקי המיוצרים, אך עם זאת, הוא ממוקם "רק" במקום השני מבחינת המכירות בשל מחירו הגבוה והכמויות הקטנות יחסית שלו לעומת האחרים. הגריין וויסקי (דגנים) כמעט ואינו נמכר כמשקה בפני עצמו ומשמש בעיקר את תעשיית הוויסקי בלנדד וה"בלנדד", הידוע יותר בשם "סקוטש", הוא הנמכר ביותר.

טלנובלה בע"מ 

וויסקי סקוטי מאלט, כאמור, הוא חלק בלתי נפרד מהמסורת הסקוטית. הבעיות התחילו כאשר גבר הביקוש לוויסקי בסקוטלנד (ובנינו גם באירלנד), אך ההיצע לא ענה על הציפיות. הזמן הוא הבעיה הגדולה בייצור מאלט - זיקוק דודי כפול אורך למעלה מ 48 שעות ובזמן זה ניתן לזקק בערך 1,300 ליטר של שיכר בלבד. בנוסף, תהליך היישון אורך זמן רב והמחיר מרקיע שחקים. דמיינו עכשיו שמחיר מנת פלאפל, המאכל הלאומי, יגרד את ה 500 שקלים.

סיפורנו מתחיל עם בחור סקוטי צעיר ושאפתן בשם רוברט שטיין (Robert Stein), אחיינו של אחד מבעלי מזקקת הייג (Haig) המפורסמת. שטיין חשב על דרך חדשה ויעילה לזקק כמות גדולה של אלכוהול בזמן קצר ובכך להוזיל את עלויות הייצור. בשנת 1823 המציא שטיין מזקקה חדשה שנקראה "מזקקה רציפה" (Continuous Still) , אך לצערו הרב, שטיין לא מוזכר כלל בדפי ההיסטוריה של האלכוהול כמו שמו של אניס קופיי (Aeneas Coffey) , איש מכס אירי שרכש את המזקקה בשנת 1830, שיפר אותה במעט ועל שמו נקראת שיטת הזיקוק כיום -"מזקקת פטנט", מכיוון שקופיי רשם את ההמצאה כפטנט שלו, או בפשטות - "מזקקת קופיי". היתרון המשמעותי בשיטה זו הוא כמובן קצב הייצור המהיר, הנובע מהעובדה שניתן להוסיף שיכר למזקקה גם במהלך תהליך הזיקוק. בנוסף, התזקיק המתקבל בסיום התהליך טהור ואיכותי יותר מזה המופק בזיקוק דודי ומחזיק באחוזי אלכוהול גבוהים יותר. הבעיה העיקרית של הזיקוק הרציף היא איכות התזקיק. התזקיק הסופי הוא ניטרלי כמעט לחלוטין, אין אזכור בטעם, בריח או בארומות לחומר הגלם המקורי ולמעשה, מתקבל תזקיק ספירטי לחלוטין.

לאחר המצאת מזקקת קופיי, מזקקים רבים החלו להשתמש בה בתדירות גבוהה ועשו שימוש בדגנים שונים כחומר גלם - שיפון, תירס וחיטה בנוסף לשעורה לה היו מורגלים. המזקקות הרציפות חסכו את הזמן של הזיקוק השני בזיקוק הדודי והגיעו לאחוז אלכוהולי גבוה. יצרני הג'ין וצרכניה האנגלים הפכו בין לילה למאושרים, אך מנגד, הסקוטים, שהורגלו לתזקיקים איכותיים יותר, החמיצו פנים.

שקשוקה מאסטר 

בשנת 1853, שני עשורים לאחר המצאת המזקקה הרציפה, אנדרו אוּשר (Andrew Usher) , סוכן מכירות של "גלנליבט" (מותג סקוטי מאלט) באדינבורו שבסקוטלנד, חושב על הרעיון הבא: ערבוב תזקיק הדגנים הפשוט הקל וחסר הגוף המזוקק בזיקוק הרציף עם וויסקי מאלט כבד, מיושן, מעושן ובעל גוף. כך למעשה ניתן ליהנות משני העולמות ומקבלים תזקיק דגנים איכותי וטעים בגלל הוויסקי מאלט במחיר יחסית זול בגלל הוויסקי דגנים. כך נולד הוויסקי בלנדד הראשון בהיסטוריה ששמו "Glenlivet Usher's old vatted". כצפוי, יצרני הוויסקי מאלט לא אהבו את העובדה שהמשקה החדש גונב להם את אור הזרקורים וביקשו מבית המשפט שיכריז על המשקה שלהם בלבד כעל וויסקי, אך כוחם היה חלש לעומת כוחם של המערבבים החדשים, שעשו לעצמם לובי חזק והצליחו בשנת 1909 לגרום לבית המשפט הסקוטי להגדיר גם את המשקה שלהם כוויסקי. אמנם הם לא הוכרו כ"וויסקי רגיל" אלא כ "וויסקי בלנדד" (Whisky Blended) להבדיל אותו מהוויסקי מאלט. שוק הוויסקי בלנדד החדש אף יוצא מחוץ לגבולות סקוטלנד ולאור הצלחתו צצו עוד עשרות בלנדים חדשים, שניצלו את המס הנמוך ואת המחיר הזול של הדגנים (עקב עודף גידולים) להפקת רווחים ממכירת המשקאות.

כמו כל משקה הצובר תאוצה, גם בתעשיית הבלנדד החלו זיופים רבים והחוק נוצל לרעה, למרות המחיר הזול יחסית. בכדי להגן על היצרנים בכלל ועל הצרכנים בפרט, נקבעו מספר קריטריונים שכל יצרן הרוצה שעל תוצרתו יהיה רשום "וויסקי בלנדד סקוטי" או בקיצור "סקוטש" צריך לעמוד בהם. תהליך הייצור חייב להיעשות כולו בגבולות סקוטלנד, הסקוטש חייב להכיל מינימום 20% מאלט בתערובת ועל המרכיב הצעיר ביותר בבלנד להיות מיושן מינימום 3 שנים בחביות עץ אלון.

 

הוויסקי סקוטי בלנדד פורץ גבולות והופך לוויסקי הנמכר ביותר בעיקר הודות למחלת הפילכוסרה הפושטת באירופה בין השנים 1860-1887. אותו חרק מזיק תוקף את מרבית גידולי הגפן באירופה, בעיקר בצרפת ומשמיד כרמים רבים דבר שהביא לעצירת ייצור הברנדי והקוניאק כמעט לחלוטין. מכיוון שהביקוש לתזקיק מיושן ואיכותי נשארה גבוהה, נכנס לתמונה הוויסקי בלנדד והפך ליורש הטבעי של הברנדי והקוניאק בתור התזקיק הנמכר ביותר. שיא הפופולאריות שלו היתה בתחילת המאה 20. כתוצאה מהביקוש העולמי חסר התקדים לנוזל המעורבב, כל מזקקות המאלט המסורתיות שיווקו את תוצרתן כמוצר ביניים לתעשיית הבלנדד ולא כוויסקי משובח ואיכותי בפני עצמו.

המאסטר-בלנדר שב העירה 

האיש החשוב ביותר בתהליך ייצור הסקוטש הוא ה"מאסטר בלנדר" (אשף הערבוב). את מלאכת הערבוב משווים לעבודתו של מנצח בתזמורת הנדרש לפקח על עשרות נגנים וכלים שונים. העיסוק בערבוב וויסקי החזיר לתודעה מקצוע נושן זה שאומנותו נמדדת ביכולתו ליצור וויסקי בלנדד אלגנטי ונעים לחיך מחד, ומאידך לשמר את הטעמים הללו לאורך שנים. אם ניקח בחשבון שמידי פעם נסגרות מזקקות, זיקוק אחד לא נותן טעם זהה לזיקוק אחר, וויסקי בחבית אחת לא מקבל את אותו הטעם כמו וויסקי בחבית אחרת וחושיו של האדם משתנים עם הגיל - נבין כי עבודתו של המאסטר בלנדר קשה ומסובכת. הוא צריך, בעיקר בעזרת חוש הטעם, הריח והראייה לייצר וויסקי זהה בטעמו לזה שיוצר קודם לכן תוך כדי ערבוב כ 50 מיני וויסקי שונים. לאחר תהליך ערבוב הוויסקי וטעימתו מגיע האישור הסופי, נותנים לבלנד החדש לנוח, להתמזג ולהגיע לטעמים הומוגניים - תקופת "חיתון הטעמים" (Marriage Time). התהליך נמשך מספר חודשים ואז מבקבקים.

מותגים וויסקי בלנדד אהובים
פיימוס גראוס (Famous Grouse):
מותג וויסקי על שם העוף הלאומי של סקוטלנד - החוגלה האדומה. בשנת 1896 הוציא מת'יו גלווג (Matthew Gloag) לאוויר העולם את הוויסקי החדש כאשר ערבב בין היתר בבלנד את המאלטים המפורסמים ובעלי שם מק'אלן והיילנד פארק.

פיימוס גראוס פיינס סקוטש - המותג הפשוט אך המוכר ביותר של "פיימוס גראוס". בלנד של מספר וויסקי שהפשוט בהם יושן בין 3-5 שנים. סקוטש נמכר ואיכותי.

פיימוס גראוס איילה קאסק פיניש - וויסקי מיוחד ושונה משאר מותגי הסקוטש. מדובר בפיימוס גראוס הפשוט שנתנו לו פיניש בחביות שבעבר יושן בהן וויסקי מאלט מאזור האיילה (Islay) שבסקוטלנד. בסופו של התהליך מתקבל סקוטש עם נגיעות מעושנות וכבוליות שבהחלט מפתיע כשמדובר ב"פיימוס גראוס". לחובבי הז'אנר - קשה להשיג בארץ הקודש וחבל שכך.

פיימוס גראוס גולד ריזרב - מותג הפרימיום של פיימוס גראוס, המכיל בלנדים שונים בני 12 שנה לפחות. טעם נפלא, וויסקי עשיר בניחוחות מעושנים במקצת.

ליקר פיימוס גראוס - ליקר פירות הדר, דבש ותבלינים המבוסס על הוויסקי.

בלנטיינ'ס (Ballantine’s):
אחד מחמשת מותגי הוויסקי סקוטי בלנדד המובילים במכירות בעולם. המייסד, ג'ורג' בלנטיין, פתח מכולת בגלאזגו בשנת 1827 והחל לערבב בין סוגי וויסקי מאלט וגריין וכך נוצר הוויסקי החדש שנקרא על שמו. ה"לב" בבלנד של בלנטיינ'ס הוא "מילטונדאף" (Miltonduff) שמגיע ממזקקה באזור הספייסייד הצפוני.

בלנטיינ'ס פיינסט - מותג הבסיס של בלנטיינ'ס. מכיל בלנדים של 50 מאלטים ו 4 גריין וויסקי, שהצעיר מביניהם יושן בין 3-5 שנים. לא רך מדי בטעמים אך גם לא גס מדי.

בלנטיינ'ס 12 גולד סיל - מכיל תערובת של כ 40 וויסקים שונים שהצעיר ביניהם יושן לפחות 12 שנה. הוא הוצג רק בשנות החמישים של המאה הקודמת ועומד במקום ה 4 במכירות של מותגי הסקוטש בני 12 שנה.

בלנטיינ'ס 17 - מותג סופר-פרימיום של בלנטיינ'ס. מותג עטור מדליות ותארים לשבח ואחד ממותגי הוויסקי הנמכרים ביותר במזרח הרחוק. הבלנד המכיל תערובת שהמרכיב הצעיר בה יושן 17 שנה. טעמו עמוק ומעט כבד.

בלנטיינ'ס 30 - המותג המשובח ביותר שבלנטיינ'ס הוציאו. וויסקי מדהים בן 30 שנה, נדיר, יקר ויוקרתי עד מאוד.

דיוארס (Dewar’s):
ממותגי הבלנדד וויסקי המפורסמים ביותר בעיקר בארה"ב וזאת בשל העובדה שהוא הוויסקי האהוב ביותר על אלכוהוליסטים כבדים. הסקוטש הוא על שם הממציא גון א. דיואר (John A.Dewar) שהכין את הבלנד במו ידיו והחל לשווק את המותג בשנת 1877. ה"לב" בבלנד הוא אברפלדי (Aberfeldy) מהאזור המרכזי של ההיילנדס.

דיואר'ס תווית לבנה - המותג "העממי" של דיוארס המכיל בלנדים של וויסקים המיושנים לפחות 3-5 שנים. ה"תווית הלבנה" הוא סימן רשום של החברה.

דיואר'ס ספיישל ריזרב - גרסת הפרימיום. הוויסקי הצעיר בבלנד מיושן לפחות 12 שנה. ידוע גם בכינויו "בלק לייבל" בגלל צבע התווית (אין קשר לבלק לייבל של ג'וני ווקר).

גראנט'ס (Grant’s):

המזקקה שהוקמה בשנת 1887 ע"י וויליאם גראנט נמצאת כבר חמישה דורות בבעלות המשפחה. גראנט'ס מוכרים למעלה מ 5 מיליון ארגזים בשנה ונמצאת במקום הרביעי במכירות וויסקי סקוטי. בבעלות המשפחה מזקקות מאלט מפורסמות ואיכותיות כמו גלנפידיך ובלוויני, שרכשו עם השנים.

גראנט'ס פמילי ריזרב - המותג הצעיר בסדרה. בוויסקי חביב זה מעורבבים מאלטים איכותיים, בהם כמובן, "גלנפידיך" ו"בלוויני" וגריין וויסקי שונים. המותג הוא וויסקי פשוט המיושן בין 3-5 שנים, ללא טעמים מעושנים מדי או צריבות כאלה ואחרות ובהחלט ניתן להמליץ עליו לכל שתיין וויסקי מתחיל. ה"פמילי ריזרב" מיוצר גם עם סיומת יישון בחביות שרי (Sherry Cask) ובחביות בירה בסגנון אייל (Ale Cask). מיוחד ומפתיע!

גראנט'ס דה-לוקס - מותג המיוצר בבלעדיות לשוק היפני בארץ השמש העולה. הוויסקי הצעיר ביותר בבלנד מיושן לפחות 7 שנים ולוויסקי פוטנציאל להיות וויסקי מורכב ומעניין.

גראנט'ס 12 שנים - מותג שנולד בתחילת שנות ה2000, שהמרכיב הצעיר בו הוא בן 12 שנה לפחות. לאחר תקופת העירבוב בין המאלטים לגריין וויסקי הוא מקבל סיומת (פיניש) בחביות עץ אלון שבעבר יישנו בהן בורבון. הטעם מתקתק במקצת עשיר בארומות.

גראנט'ס 18 שנים - מותג הסופר-פרימיום של גראנט'ס. הוויסקי מקבל פיניש בחביות שבעבר יושן בהן יין פורט מפורטוגל. הוויסקי הזה מעושן יותר מקודמיו אך חביות הפורט נותנות לו סיומת מעט מתקתקה.

ג'וני ווקר (Johnnie Walker):
נוסד בשנת 1820 ע"י ג'ון ווקר ומאז הבלנדד הזה לא מפסיק לצעוד! לאחר לכתו של ג'ון לעולמות טובים יותר, המשיכו בדרכו הנכדים, ג'ורג' ואלכסנדר, שלקחו את המושכות לידיהם ושינו את עולם הסקוטש מקצה אל קצה, הן מבחינת איכות הבלנדים הישנים והחדשים והן מבחינת שיווק ופרסום. הנכדים קנו בשנת 1893 את מזקקת הוויסקי מאלט "קארדו" (בתחילה היא נקראה Cardow ושמה שונה לאחר מכן לCardhu ) שבאזור הספייסייד, כדי להשתמש במאלט כבלנד מוביל ואחיד בסקוטשים השונים. לאחר כמה שנים הפכו את המזקקה ל"בית" של חברת ג'וני ווקר.

רד לייבל - מותג הוויסקי הנמכר בעולם. כ-120 מיליון בקבוקים נמכרים מדי שנה. הרד לייבל הוא אחד ממותגי האלכוהול המפורסמים ביותר בעולם והוא הגרסה הצעירה של חברת ג'וני ווקר: הוויסקי הכי צעיר בבלנד שלו בילה בחביות עץ אלון בין 3-5 שנים והטעמים מעט עוקצניים- לטובה ולרעה.

בלק לייבל- מותג הפרימיום-וויסקי הנמכר ביותר בעולם. הבלק לייבל הוא הוויסקי הראשון שאלכסנדר ווקר, נכדו של ג'ון ייצר. טעמו של הבלק לייבל עמוק ומעושן הרבה יותר מהרד לייבל, אך עם זאת עדין וחלקלק. הסיבה לכך טמונה בעובדה שחלק מהמאלטים המרכיבים את הבלנד הם מאלטים מאזור האי איילה (Islay) המאופיינים בטעם כבולי ומעושן וחלקם מגיעים מאזור ההיילנדס והם אלה, בין השאר, המורגשים בכל לגימה של המותג.

גולד לייבל- אלכסנדר ווקר, בעודו צעיר, הגה את הרעיון לבלנד המופלא הזה, אך בשל מחסור בחומרי גלם בעקבות מלחמה"ע ה1 המתכון והחזון לא מומשו. לאחר מותו של אלכסנדר ווקר, ניסו במזקקה במשך שנים ארוכות לשחזר את המתכון. המותג מכיל בלנדים מ15 מותגי וויסקי שונים בסה"כ, דבר שהופך את איכות המרכיבים השונים בבלנד לחשובה מאין כמוה, כי ההשפעה של כל בלנד על הטעם הסופי גדולה פי כמה מבלנד בסקוטש "סטנדרטי". טעמו של הגולד לייבל מפתיע. יש רמזים קלים לעישון, אך באופן כללי זהו סקוטש קליל ונעים. הסיבה לכך היא המאלטים המובילים בו: "קארדו", "רויאל לוכנאגר" ו"קליינאליש".

בלו לייבל- מותג העל של המזקקה. הסקוטש מעורבב מ 16 סוגי מאלט שונים שהעיקרי בהם הוא "רויאל לוכנאגר". בחברת ג'וני ווקר לא מוכנים לגלות פרטים נוספים על המותג היוקרתי וטוענים כי יש בו בלנדים בני למעלה מ 50 שנים, כשהצעיר בהם בן 25. כך או כך, וויסקי בלנדד במחיר 1700 ₪, יוקרתי ככל שיהיה, לא מצדיק את מחירו.

מותגי בלנדד נוספים: שיבאס (Chivas), J&B, דימפל (Dimple), בלס (Bell’s), קאטי סארק (Cutty Sark), טיצ'רס (Teacher’s)

הסקוטש, הוא למעשה אחד מהמשקאות הנמכרים בעולם והנמכר ביותר בתעשיית הוויסקי. מותגיו הרבים נחשבים למוצרים אלכוהוליים לא רעים כלל. טעמיו אמנם לא האיכותיים ביותר שיש, אבל הוא בוודאי לא נמצא בתחתית הסולם. הסקוטש ראוי לשתייה, גם אם לא באירועים הכי נוצצים, ומגיע לו שיספרו את סיפורו.