בלי שום קשר לטעמי האישי, היום אני יודעת להעריך בגרות. יש כמה דברים שהשנים מעניקות לנו, מעבר לקמטים, מרירות וזיכרון של נעץ, שמוסיפים לנו עומק והופכים אותנו ליותר אטרקטיביים. זה מה שמדליק וככה זה בעולם שלי, זאת אומרת בעולם האלכוהול שלי. זה לא סוד שהשנים בחביות ובבקבוק, מהוות תעודה של כבוד לוויסקי מכובד וליין עתיק (נו, ברור שכזה שמלכתחילה נועד לגדולות), והופכות אותו למה שהוא. זה גם די ברור שזה ככה כשמדברים על המשקאות שעל שמירת אופיים נכתב כבר ב-Grape-Man, אבל זה לא תמיד מובן מאליו כשמדובר בבירות.

נושא תוקפן של הבירות הוא נושא מורכב הרבה יותר ממה שהוא נראה. בגדול, לדבר על אורך החיים של בירות זה בערך כמו לדבר על אינטליגנציה של גברים. יש ויש. זה תלוי מאיפה הוא בא, מאיזה משפחה, מה הוא מתיימר להיות, איך הוא שומר על עצמו ובעיקר מה יש בפנים. לא לכולם יש פוטנציאל, אבל כשיש - זה כר למשהו נהדר.

במקביל (ועכשיו אני כבר מדברת על בירות), יש המלצות ותקנות מקומיות, ואלו לא בהכרח תואמות לפוטנציאל. בישראל למשל, התאריך המצוין על בקבוקי הבירות המקומיות הוא שנה מיום הייצור. כל עוד מדובר בבירות בסגנון לאגר (כמו גולדסטאר ומכבי הישראליות, או קרלסברג וטובורג הזרות), שהן בירות לא יומרניות וקלילות, יש בזה מן הצדק. מוטב שתשתמרנה תקופה לא ארוכה ובתנאים שלא יחשפו את הבקבוק לאור השמש, ובכלל, מומלץ לשתות אותן בשיא טריותן - כלומר מהחבית. אבל עולם הבירות הוא מגוון ועשיר. קיים בעולם זה מבחר לא מבוטל של בירות, שלא רק שאינן מאבדות מגדולתן עם הזמן, הן אפילו משתבחות.

"בירה לא מתקלקלת, נקודה", אומר אורן אבראשי מנהל הייצוא בטמפו. "אם נשתה בירה שפג תוקפה, לא יקרה לנו כלום, מלבד אולי להשתכר. יכול להיות שהיא לא תהיה נעימה וטעימה כמו היא אמורה להיות, ויכול להיות שיהיו לה טעמי לוואי, אבל אין בכך סכנה ולא יגרם לנו נזק בריאותי". אבראשי ממשיך: "בבירה, קיימים שלושה חומרים טבעיים הפועלים גם כחומרים משמרים: אלכוהול, פחמן דו-חמצני וכשות. ה-CO2 (פחמן דו-חמצני) למשל, מגן מהתפתחות של בקטריות, והאלכוהול הוא חומר שימור מעולה".

- אז למה בכלל לציין על הבירה את התוקף?
"בארץ התקנות קובעות שיש לסמן תוקף על כל מוצר מזון, להוציא יין ומשקאות מוזקקים. בל נשכח, שרוב הבירות הנפוצות הכי טובות כשהן טריות".

- נו, אז למה דווקא שנה?

"האמת היא שזה די שרירותי. הרבה מוצרים תעשייתיים מכוונים להתאים עצמם לשנה. היצרנים שולטים בזה בתהליך הפסטור ובאריזה. הרעיון הוא לייצר מוצר שישמור על טעמים וסגנון אחיד למשך אותה תקופה מוגדרת. כאן, כמו בהרבה מדינות, מה שמקובל זה שנה, אבל במדינות מסוימות זה יכול להיות שונה. ניתן לראות את זה בבירות מיובאות מבלגיה למשל".
אם כבר הזכרנו את הבלגים, הם ידועים בכך שהם מייצרים בירות שלא רק זוכות לתאריך פג תוקף ארוך במיוחד, אלא לפעמים הם ממליצים לשמר אותן. כן, ליישן.

סדרת המתבגרות של מבשלת סמואל אדאמס

צילום: אלדד שאו 

"כמובן שלא כל הבירות מתאימות ליישון", אומר אמיר נוימן מנורמן פרימיום. "בכל הנוגע לתוקף, תקנות האיחוד האירופי מתייחסות להמלצות של עד חמש שנים, אבל בנוסף, לא רק משך הזמן קובע, אלא גם תנאי האחסון כמו טמפרטורה, חשיפה לשמש ועוד. מעבר לכך, קיימות בירות שבאמת הזמן רק עושה להן טוב, ומומלץ ליישן אותן ובתנאים מתאימים. שימאי בלו, הבלגית מהמנזר הטראפיסטי, היא דוגמא לבירה כזו". במקרה של שימאי בלו, הבירה כלל לא עוברת תהליך פיסטור, אבל כן עוברת תסיסה שנייה בבקבוק (כיאה לבירות טראפיסטיות), מה שמעניק לה אורך חיים, פוטנציאל שימור ואחוז אלכוהול שבכלל הופך אותה לבלתי נשכחת.

"אחוז אלכוהול גבוה במיוחד, הוא משהו אשר מאפיין בירות מתיישנות. כתוצאה מהיישון, המרירות והטעמים הנוקשים נעלמים ומגיעים טעמים שיותר מוכרים מעולם הברנדי, היין, הפורט או השרי – טעמים יותר מתקתקים ועגולים, ההגזה הופכת לעדינה יותר ורכה, והצבע מתכהה ומעמיק". בנוסף לשימאי בלו ואחיותיה הבלגיות, בירות נוספות המומלצות ליישון וניתן להשיגן בארץ, הן הסמיקלאוס האוסטרית (כ14% אלכוהול!), סדרת האמפריאל של מבשלת סמואל אדאמס האמריקנית, ברוקלין בלאק שוקולד סטאוט וברוקלין מונסטר אייל (סגנון בארלי ווין = יין שעורה) של מבשלת ברוקלין. על שימאי בלו ועל הסמיקלאוס אף מופיעה בגאון שנת הייצור כשנת הוינטאז'. בכדי שנדע ממתי היא כאן והפעם דווקא לשם כבוד. התוקף דווקא - אין לכם מה לחפש.

"יש לי תקווה שבארץ יפנימו את הערך של בירות מתיישנות גם במסעדות ובבארים" מפנטז נוימן. "יש כמה מקומות בעולם, בהם יש מסעדות בעלות מחסן קירור לבירות שכאלו. באנטוורפן יש מקום ייחודי שמחזיק בקבוקים של שימאי בלו בת 22 שנה". בגזרה המקומית, נכון לעכשיו, ניתן למצוא ב"נורמה ג'ין" בתל אביב בירות מתיישנות כמו סמיקלאוס לפי וינטאז'.

אני לא בטוחה שכולם יאהבו את הטעמים הכבדים של הבירות המיושנות. בדרך כלל מדובר בגוף מלא עד כדי סמיך ובטעמים מתקתקים ומאוד מורכבים. עדיין, אני חושבת שהעיקר זה דווקא הכבוד.

לי למשל, יש בבית סמיקלאוס משנת 2003, שלא קופאת על שמריה (למרות שהיא במקרר), ועדיין ממתינה ליום הדין. מקסימום, מי יודע? אולי עוד איזה חמש שנים או פחות, מישהו יבין סוף סוף מה ערכה האמיתי של המתבגרת...