לפני כמה שנים, יצאנו אשתי אני וזוג חברים לטיול בסיציליה. שכרנו מלון במפרץ מונדלו היפהפה שליד פלרמו וטיילנו ברחבי האי. באחד הערבים התקשרנו להזמין מקום במסעדה הכי נחשבת בעיר. החבר שלנו, שהוא בעל יקב בוטיק בארץ, הביא איתו לטיול בקבוק יין מסדרה חדשה של היקב ותכננו לפתוח את הבקבוק בארוחה במסעדה המשובחת.
כשהזמנו שולחן לארוחה, ביקשנו רשות מהמסעדה להביא את היין שלנו ונענינו בחפץ לב.
בערב, התלבשנו כיאות ועשינו דרכנו למסעדה.

בכניסה המתין לנו מארח שהוביל אותנו ברוב טקס לשולחן שהמתין לנו. המסעדה היתה יפהפיה ושכנה במבנה אבן עתיק. מסביב נשמעו קולות צחוק רבים, נקישת כוסות יין והמולה שמחה, על פי מיטב המסורת הסיציליאנית. הסתכלתי סביב. בשולחן לידנו ישבה משפחה איטלקית קלאסית, כמו שרואים בסרטים: זוג מבוגר (ניחשתי שאלה ההורים) - הגבר בעל שפם מטופח, רעמת שיער כסופה מסורקת בקפדנות לאחור ועם ארשת פנים רצינית, לבוש חליפה שחורה ומחויטת. האשה – עגלגלה ומאופרת בכבדות, עם שיער נפוח בצבע תכלכל ומשקפי קרן ענקיים. זוג צעיר (הבן או הבת של המבוגרים) ושני ילדים קטנים, הנכדים.
שמתי לב שסביב השולחן של שכנינו מכרכרים מלצרים, בעל המסעדה ואחרים והנחתי שהמדובר באנשים חשובים.

לאחר שהתיישבנו, ניגש אלינו הסומלייה, פתח את הבקבוק שהבאנו איתנו מישראל ומזג קודם כל לעצמו לטעימה, לוודא שהיין הבלתי מוכר לו, אכן ראוי להיות בארוחה. "בליסימו" (מקסים) חייך ומזג לנו לכוסות. הבטתי הצידה וראיתי שהאיטלקי המבוגר מהשולחן ליד, מסתכל על היין שלנו. ביקשתי מהמלצר שיכבד גם את השכן ביין שלנו ושיאמר לו שזה יין מישראל. המלצר ניגש אליו, ראיתי שהאיש הופתע. המלצר מזג לו לכוס, האיש רחרח את היין, ערסל אותו והרים את הכוס למעלה "גראציה, סאלוט" (תודה, לחיים) אמר וטעם את היין. חייכנו אליו בחזרה והוא החזיר לנו בתנועת יד לבבית, שכאילו אומרת "היין משהו משהו".

קיבלנו את התפריט ולפתע הגיע לשולחננו הסומלייה. הוא פתח בקבוק יין סיצילאיני ואמר שהאדון מהשולחן שליד מזמין אותנו ליין. קמתי וניגשתי לאיש, הצגתי את עצמי ולחצתי את ידו. סיפרתי לו על היין שהבאנו. הוא אמר שהיין מצוין, הודה לנו על שהזמנו אותו לטעום, ולכן, הוא מבקש להזמין אותנו לטעימת יין מקומי "נתתם לי לטעום יין טוב מישראל ואני רוצה שתטעמו גם יין סיציאלני טוב" אמר.

המשכנו לדבר, אני איתו ואשתי וחברי עם שאר בני המשפחה. הסתבר, מה שכבר ניחשתי, שהם אכן משפחה. האיש סיפר שהוא עו"ד בפלרמו ושהם נוהגים להגיע לאכול מדי פעם במסעדה המפורסמת. באיזה שהוא שלב, הורה העו"ד למלצרים לחבר את השולחנות שלנו ושלהם וכך המשכנו לשוחח בעליזות. אנחנו סיפרנו להם על ישראל והם, לנו, על סיציליה.

כשהמלצר ניגש אלינו לקבל את ההזמנות לאוכל, הציע חברנו החדש, העו"ד, שהוא יזמין לנו את המנות ויתאים להם את היין. הסכמנו ברצון רב, כי הרי המקומיים יודעים יותר טוב, מאיתנו התיירים, מה כדאי להזמין או מה לא. ואכן לא התאכזבנו. החלו להגיע לשולחן מאכלים ומנות ממיטב המטבח הסיצילאני. עם כל מאכל ותבשיל שונה, פתח לנו המלצר בקבוק יין חדש שהזמין עבורנו העו"ד. "חיים" לחש לי עוזי, חברי, כשהוא מחוויר "ראית איזה בקבוק הוא הזמין לנו? בתפריט זה עולה 800 אירו". הצצתי בתפריט וזה היה נכון "אין מה לעשות" לחשתי לו בחזרה "בוא נשתוק ולא נעשה בושות", הרי אנחנו לא צריכים שבסיציליה יחשבו שאנחנו קמצנים או לא מבינים ביין. וכך נמשכה לה הארוחה, כשלכל מנה פותחים לנו יין משובח אחר, עם עלויות מרקיעות שחקים ולמעלה מזה. אחרי הבקבוק הרביעי, בהשלמה, הפסקנו לספור. "כאשר נפלנו נפלנו" אמרתי לעוזי "הלילה נהנה ונחגוג ומחר נתקשר למנהל הבנק ונראה מה יהיה".

הארוחה נמשכה ונמשכה ובאיזשהו שלב הילדים הקטנים, הנכדים, נרדמו.
הסיצילאנים התנצלו על שעליהם ללכת להשאיר אותנו לבד ונפרדו מאתנו בנשיקות ובחיבוקים, כמו שנפרדים מחברים ותיקים.
עם הגשת הקפה בסיום הארוחה, ביקשנו את החשבון והתחלנו לנחש את הסכום, "3500 אירו לפחות" אמרה אשתי "מה פתאום, יותר" השיב לה עוזי. חיכינו במתח. ידענו שאנחנו הולכים לשלם סכום שבחיים לא שילמנו במסעדה.
בעל המסעדה ניגש אלינו לשולחן, רכן לקראתי ואמר "אין צורך שתשלמו, האדון העו"ד שילם על הארוחה שלכם והוא ביקש ממני להודות לכם בשמו, על הערב הנפלא שהוא ומשפחתו בילו איתכם". נדהמנו, ממש לא ציפינו לכזו הזמנה.
ביקשתי מבעל המסעדה את מספר הטלפון של העו"ד על מנת להודות לו, אך הוא אמר שלצערו אין לו את המספר. למחרת המשכנו את הטיול בסיציליה היפה וקיווינו שאולי, במקרה, נתקל בעו"ד ונוכל להודות לו כראוי, אך לשווא.

חלפה כשנה מאז הטיול בסיציליה ובבית, בשדרות, מזגתי לי קפה של בוקר ופתחתי את העיתון היומי. באחד מעמודי החדשות קראתי כתבה על כך, שיום לפני כן, נתפס ראש המאפיה בסיציליה, כשהוא מתחבא במערה ליד העיירה קורליאונה, הכותרת זעקה "נלכד רוברטו פרובנצאנו, ראש המאפיה בסיציליה, שבמו ידיו רצח למעלה מ – 100 בני אדם". הסתכלי בצילום של האיש והוא נראה לי מוכר, לא זכרתי בדיוק מאיפה.
לפתע צלצל הטלפון, עוזי החבר מהטיול היה על הקו "ראית כבר את הכתבה על סיציליה"? הוא צעק בהתרגשות "האיש שבתמונה הוא העו"ד שהזמין אותנו לארוחה"!

אבא שלי, ז"ל, אמר לי פעם "אם משהו מתחיל עם יין אף פעם לא יודעים איך זה יגמר".