יקב שהוא משפחה
בבסיסה של תיירות היין מצוי המפגש הבלתי אמצעי בין המבקר ביקב לבין אנשי היקב בכלל, ובפרט, הבעלים ו/או היינן. על פי מחקרים שנערכו בנושא, אותו מפגש ייחודי יוצר אצל צרכן היין המבקר חיבור וזיהוי בין היין לבין העומדים מאחוריו, זיקה אשר בעקבותיה ירבה הצרכן בעתיד, אם נהנה מן הביקור, לרכוש מיינות היקב, או אזור היין בו ביקר. בני משפחת אלפסי, האב מיכאל והבנים אדם וישי, מושבניקים שורשיים עם רגליים על הקרקע, המודעים למציאות בת זמננו ובה התחרות היא שם המשחק, הפנימו את המסר החשוב בנוגע לתרומתה של תיירות היין להצלחתו של היקב ולפיכך שמים הם במרכז את חווית הביקור ביקב ואת ההתמקדות בצרכן הסופי. עם זאת, די בחמש דקות של שיחה עם מי מבני המשפחה, על מנת להבין שקבלת הפנים החמה וחווית הביקור שהם מעניקים, אינה תולדה של הפן העסקי דווקא, אלא מאהבה – אהבת היין, העשייה והאדם.

בבוקר יום ששי של סוף קיץ, במהלך חופשה בצפון, עשינו – אשתי, אני והבן, קפיצה קטנה לביקור ביקב הר אודם, שם נפגשנו עם ישי אלפסי, לסיור קצר ושיחה נעימה על היקב, היינות והמשפחה. חווית הביקור מתחילה כבר בדרך אל היקב, בנסיעה בכביש הצר העולה צפונה מצומת האמיר (וואסט), דרך נופיה הפראיים של הרמה ובין עצי האלון המרשימים של יער אודם היפהפה, אשר מושב אודם חבוי ממש בטבורו. לצד היקב, ברום של 1,060 מ' מעל פני הים, נטועה חלקת קברנה סוביניון, אשר ישי מתגאה בה שהיא כנראה השנייה בגובהה בישראל, כאשר היקב מקבל ענבים גם מחלקת הכרם הגבוהה ביותר, זו הנטועה על מדרונות החרמון ליד נווה אטי"ב. מיקומה הגבוה של חלקת אודם, כמו גם המיקרו אקלים הייחודי שלה, המבטיח צל מכיוון המדרון שמעל בשעות הבוקר וצל מכיוון היער הצמוד לה אחר הצהריים, מאפשרים לענבים הבשלה הדרגתית וממושכת. בעת ביקורנו ביקב טרם נבצרו אשכולות הענבים, אולם ישי הסביר לנו כי מדובר בעניין של ימים בלבד עד אשר ימצאו את עצמם מן הצד השני – הפנימי של כתלי היקב.

ישי אלפסי יודע שמשפחתו מייצרת יין טוב, אך כאשר אתה משבח את היינות, תקבל בתמורה חיוך צנוע ונבוך מעט, שמאחוריו המון גאווה. בכלל, ענווה הינה כנראה מילת המפתח לשם תיאור בני משפחת אלפסי (ישי: "יינן – איזו מילה, אפשר לחשוב מדען אטום"). ישי לא חדל מלהזכיר ולשבח את שמו של היועץ של היקב מימיו הראשונים ממש – ד"ר ארקדי פפיקיאן ולספר כמה למדו וממשיכים ללמוד ממנו גם היום, מבהיר שאת מלאכת עשיית היין לומדים בעיקר מניסיון ומטעויות תוך כדי עשייה ומקפיד לשבח תוך ציון שמותיהם, את כל השותפים למעש: עובדי היקב, הכורמים העושים במלאכת גידול הענבים, החברים, שלו ושל אדם אחיו וגם של האחות, המסייעים בבציר ואפילו בעלי יקבים אחרים ברמת הגולן, המסייעים זה לזה בהחלפת דעות, מידע וגם ציוד מפעם לפעם.

יין עושים באהבה, או לא עושים בכלל

על עשיית היין מספר ישי באהבה רבה ונדמה שהחלק האהוב עליו בתהליך, אם כי גם המאתגר ואולי החשוב ביותר ביחס לתוצאה הסופית, הינו מעמד הרכבת היינות. מדובר בשלושה ימים אינטנסיביים של טעימות מתוך כ 250 חביות, להם שותפים האב ובניו, אשר עם סיומם נקבעים היינות הסופיים. ישי מדגיש את היתרון שיש בשלב זה ל "ביחד", ומספר בעיניים בורקות איך לפעמים אתה מרגיש שמשהו חסר ליין על מנת להפוך אותו למושלם ולא מצליח לאתר מהו אותו "משהו" ואז אחד מן השותפים האחרים למרתון הטעימות זורק פתאום רעיון ההופך את הממסך הסופי למושלם. אותם שלושה ימי טעימה מאפשרים גם זמן איכות של אב ובניו, כאשר בין הטעימות, על מנת שלא לאבד את המיקוד והריכוז, מפסיקים לשוחח על יין ומסיחים סתם על הא ועל דא.

מבנה היקב נותן אף הוא תחושה ביתית. בכניסה מרכז המבקרים ובו בר קבלה, שולחן טעימות ארוך, שניהם מעץ כמובן וחביות יין משומשות המונחות לאורך הקיר ומשמשות כמדפי תצוגה ליינות היקב המוצעים למכירה. מרכז המבקרים צמוד פיזית ממש לחדר הייצור וגם לחדר החביות הקטן (חדר החביות הגדול נמצא במבנה נפרד הצמוד ליקב), בהם ניתן להביט דרך חלונות הנשקפים אל המבקרים. את קירות מרכז המבקרים מעטרות תעודות המעידות על פרסים בהם זכו יינות היקב ועל המדפים מסביב מונחות עבודות קרמיקה מעשה ידיה של האחות אפרת אלפסי.

הענבים והיינות
למרות שה"אלפסים" רואים ביקב שלהם כיקב אזורי, המייצר יינות בעיקר מענבי האזור (ישי: "לא במקרה החלטנו לקרוא ליקב 'הר אודם' ולא על שם המשפחה או בשם אחר"), הרי שהיקב מחזיק כרמים גם מחוץ לאזור הגולן והגליל. ישי מאמין שהאזוריות הינה בהחלט חשובה, בעיקר מבחינה שיווקית – מסחרית, אולם אינה צריכה להפריע לעשיית יין טוב מענבים הבאים מאזורי יין שונים בארץ. לדבריו, אם ניתן להביא לצרכן יין טוב יותר אשר ישלב ענבים ממספר אזורים – אין סיבה מדוע לא לעשות כן. היקב מביא ענבים מהגולן, מכפר יובל וכרם בן זמרה שבגליל, מצובה וגבעת ישעיהו שבהרי יהודה וישי היה שמח להביא ענבים גם מהנגב. שוחחנו מעט גם לגבי רגולציה בתעשיית היין הישראלית ובפרט בקשר לאזוריות וישי מסכים בהחלט שהדבר נדרש, אם כי על הרגולציה להתאים כמובן לתנאים המקומיים.

יינות היקב כשרים החל מבציר 2007, צעד שיווקי עליו הוחלט בד בבד עם הגדלת כמויות הייצור של היקב. הפיכת היקב לכשר הוכתרה כהצלחה, עם הגדלת בסיס המכירות של היקב בארץ ובחו"ל, כאשר לנוכח העלייה במכירות, הסתבר כי ההוצאות הנוספות הכרוכות במעבר לכשרות הפכו לזניחות. לדברי ישי אלפסי, הרי שבעלי היקב חיים היטב עם אובדן האפשרות, לנוכח דרישות הכשרות, להשתתף באופן פעיל וידני בתהליך הייצור, באשר ממילא כאשר מדובר בסדרי גודל של הייצור הנוכחי, לכל אחד יש תפקיד משלו ואי אפשר לעסוק בכל התחומים.

כמובן שהביקור לא היה מושלם אלמלא טעמנו גם יינות ולהלן רשמי טעימה קצרים:

וולקני רוזה 2011

הענבים מזני קברנה סוביניון וסירה, אך כפי שאומר ישי – ברוזה אין לזנים כל משמעות, רוזה הוא פתרון ולא מטרה.
צבעו של היין יפהפה – ורוד עמוק ומעט כתמתם. באף הוא רענן מאוד, ארומטי ופרחוני, הרעננות נשמרת גם בפה עם טעמי תות שדה טרי ומעט אפרסק והחמיצות טובה. יין טוב מאוד ללגימה ביום קיץ ישראלי טיפוסי.

וולקני שיראז 2009

יין המדגיש מאוד את ייחודיותו של זן השיראז, צבע סגול כהה, מפולפל מאוד באף ובפה, ניתן אפילו לדבר על חריפות בסיומת, אך לצד מתיקות מעודנת. מוכן לשתייה.

וולקני מרלו 2010

ישי מעיד על עצמו כי את יינות המרלו של היקב הוא אוהב במיוחד ולא רק בשל הפרסים הרבים בהם זכה בעבר יין המרלו רזרב. כאשר טועמים את המרלו מסדרת "וולקני", סדרת הבסיס של היקב, ניתן בהחלט להתחבר לטעמו של ישי.
האף נהדר, ארומטי עם פרי אדום מרוכז אך לא בשל מדי, מאוד עגול והרמוני. הפרי ממשיך את האף והסיומת נעימה מאד.

קברנה סוביניון הר אודם רזרב 2009

יצא למכירה בארץ רק בשבועות האחרונים ממש. מדובר ביין "רציני" יותר מקודמיו, מורכב ובעל גוף. צבעו אדום סגול עמוק, באף ריחות פרי יער, שוקולד מריר, קסיס ומעט טבק, מרוכז מאוד ועשיר. בפה היין מרגיש עדיין צעיר מאוד ועפיץ, אך ניכר בו פוטנציאל התפתחות נהדר. היין עשוי טוב ולטעמי, בעוד שנתיים או שלוש יתפתח ליין מצוין.

מרלו 2008 הר אודם רזרב

מחצית מן הענבים מגיעים מנווה אטי"ב ומחציתם מצובה, דוגמא לגישה לפיה אזוריות אינה צריכה להוות מכשול בפני יצירת ממסך ברמה גבוהה.
צבעו אדום סגלגל, באף פרי בשל מאוד, ליקריץ וקפה. הפה מאוזן מאוד אך עדיין מעט עפיץ עם פוטנציאל התיישנות נוסף, אם כי ניתן בהחלט לשתות את היין גם כיום. סיומת ממושכת ונעימה.

"שני" – יין בסגנון פורט

(ללא שנת בציר: "לא מספיק שמתיימרים לייצר פורט אז גם שיהיה וינטג'?", אם כי ישי גילה לי ש- 2006 היא שנת הבציר הלא רשמית). ישי מאמין כי יש מקום לייצר יינות קינוח מתוקים ביקבי ישראל, למרות שמבקרי היין לא תמיד גומרים עליהם את ההלל, לשון המעטה. הסתיו היבש לרוב (הגשם שירד בצפון יום אחד לפני ביקורנו ביקב היה יוצא מן הכלל), מאפשר הבשלה טוב מאוד ואיכותית של הענבים, בלא חשש לרקבונות. ה"שני" מיוצר מזני קברנה סוביניון, מרלו וסירה.
האף מאוזן מאוד, פירותי, לצד ריחות קפה ווניל. הפה ממשיך את האף והסיומת ארוכה. יין קינוח טוב, במיוחד כאשר באדיבותו של ישי, לוגמים אותו לצד גבינות בשלות ועשירות מתוצרת מחלבת הנוקד מן הישוב גילון שבגליל, כמנהג האירופאים.