זה התחיל מידיעה לעיתונות: "מסעדת מאראבו מצדיעה ליינות הישראליים". הודעת יחסי ציבור סתמית למדי, שהוציאה אותי משלוותי (לא דבר קשה במיוחד, יש לאמר). מה כלכך מרגיז בתפריט יין "חדש וייחודי שכולו יינות ישראלים", הלא תשאלו. ובכן, שבו ותנו לי לגזול 4 דקות מזמנכם.

 

ראשית, חשוב מאוד לציין, אין לי דבר ולא חצי דבר נגד המסעדה המדוברת או השף העומד בראשה. מעולם לא סעדתי שם, ושמעתי ביקורות חיוביות רבות על המסעדה. איני תוקף את המסעדה האמורה באופן אישי, אלא את החשיבה ומה שהיא - היא לא היחידה לצערי - מייצגת. על-פי הודעת יחסי הציבור, השף הוא שהרכיב את תפריט יין. עכשיו תסלחו לי על הגסות, ועל ההכללה, ועל ניפוץ המיתוס הרומנטי, אבל לשפים אין יותר מדי מושג ביין. נכון, כולנו קוראים את ההמלצות של השפים על דפי העיתונים בכל מוסף חג (מדורים שממומנים לא פעם בידי היקבים), אך מה רב הוא ההבדל בין המלצה על יין לפסח ובין בנייה של תפריט יינות מכובד וראוי. כיוון שאני בפוזיציה שאפשר להגדירה כבעלת אינטרס, לא ארחיב בנושא ואסתפק בסיפא, שראוי יהיה, לו תפריטי יין יבנו בידי אנשי מקצוע.

יבנה את התפריט מי שיבנה, תפריטים על טהרת היינות הישראלים מרגיזים אותי כהוגן. שישתלב עם המטבח "המקומי" שלנו, וחומרי הגלם המקומיים, ככה אוהבים למכור לנו את הסיפור הפסאודו-פטריוטי הזה. אז הולך אדם ומעיף מבט בתפריט האוכל של המסעדה: כמהין, קוקי סן ז'אק, פטריות פורצ'יני, זיתי קלמטה (רשימה חלקית בהחלט), מככבים בתפריט. לא בדיוק חומרי גלם מקומיים בלשון המעטה. אם תרשו לי להרוס לכם עוד קצת, אז גם השרימפס, הסרטנים והמולים, כנראה לא עלו ברשת בנמל של יפו. באוכל זה כאילו בסדר, לחפף ב"מקומיות", כי מה אפשר לעשות - אין לנו כאן אויסטרים, או כמהין, או חומץ בלסמי. כשאין ברירה אז אין ברירה. שאבלי, אני שואל, יש לנו בארץ? או שמפניה יבשה ואלגנטית? בכלל, למה לעצור ביין? בואו תציעו רק בירות ישראליות, את הקוקה קולה תחליפו בסופר-דרינק. בלי סאן פלגרינו, בבקשה. יש קלאב סודה.

לגיטימי לחלוטין, אולי אפילו מתבקש, לקדם יינות ישראלים ולתמוך בתעשייה המקומית, אך בצורה מעודנת ובצורה כזו שמשאירה, בשורה התחתונה, את הבחירה בידי הלקוח. כשאני יוצא לאכול, לדוגמה, אני רוצה את היין שהכי מתאים לי למצב הרוח - לאוכל בצלחת ולחברה סביב השולחן, ועל הקוקי-סאן-ז'ק שלי, אם הוא הגיע מישראל, צרפת, אוסטרליה או לבנון.

אז אנא מכם, מסעדנים יקרים, התייחסו אל תפריט היין באותה הרצינות בה אתם מתייחסים לתפריט האוכל. אני באמת ובתמים מאמין שתפריט היין הוא חלק אינטגרלי בלתי נפרד של המסעדה. כל עוד נמשיך לראות תפריטים כאלו, שמשרתים בעיקר את האינטרס של היקבים, מציעים אינספור חלופות של קברנה / מרלו ובקושי עשרה יינות לבנים, אני, ברשותכם (וזה עוד בלי לדבר על המחירים חסרי הפרופורציה), אשתה בירה.