מדוע שותלים ורדים בכרם? אבינעם הדס, איש הכרמים של "מגזין איש הענבים", משתף את הקוראים בחוויות ובסודות מחבל היין האהוב עליו. כמובן, טוסקנה שבאיטליה.
כחובב כרמים מושבע, איטליה חביבה עלי מאד. בין חבליה, את טוסקנה אני אוהב במיוחד. לפעמים, ללא קשר לנמל התעופה בו אני נוחת (וזה יכול להיות רומא, מילאנו או ורונה), אני מוצא את עצמי מתחיל את הטיול בארץ היין בעיירה מונטפולצ'יאנו, הנטועה בדרך הקיאנטי הקטנה. נכון שהקיאנטי התפרסם כבר בשנות ה-50 וה-60, בעצם בעיקר בזכות הבקבוק הגוצי והמיוחד שלו עטוף הקש ופחות בשל איכות היין, אבל עם ההצלחה והפרסום העצומים שלו, ממש קשה להתווכח. עם כל הכבוד שאני רוחש לפומורול (שאטו פאטרוס) ולסנט אמיליון (שאטו לאטור) שבצרפת, לגדרה (זאוברמן) או לרמת רזיאל (יקב קסטל), העיירה מונטפולצ'יאנו הציורית, הבנויה על צוק, משקיפה על אחד הנופים עוצרי הנשימה והיפים ביותר שראיתי בימי חיי. סביבה, על הגבעות הרכות הגולשות בחינניות אל חמוקי העמקים, שתולים מזה מאות שנים מיליוני גפנים המניבות אשכולות גדושים בענבים עסיסיים במיוחד.
הכרמים המשפחתיים שם נהנים מאדמה נפלאה, ממים טובים, ממזג אויר נפלא, מהבדלי טמפרטורה מצוינים של קרירות לילה וחום יום, מחורף קר מאד עשיר באוויר המגיע מצוקי הצפון ומקיץ כמעט לוהט. אבל, וזו דעתי המאוד אישית, הכרמים של טוסקנה נהנים בעיקר ממה שלא ניתן לראות בעין: מנינוחות מקסימה ושלווה תמידית, ממסורת של דורות, ומאווירה של טוב לב. אי אפשר שלא להתרגש בכל פעם מחדש מאהבת האנשים אוהבי האדמה ואוהבי היין השוקדים לייצר אותו על פי מסורת אבותיהם מימים ימימה.
הממהרים יכולים לחצות את טוסקנה בכבישי האגרה ובמהירות של 180 ואפילו 240 קמ"ש, אבל אז הנוף הופך מטושטש. רק כאשר עוברים בנסיעה איטית (ואני בהחלט מתכוון איטית !) בכבישים הפנימיים והצרים מאד של חבל הארץ הנפלא הזה, מגלים את עוצמת הגפנים, מקור היין. מיליוני הגפנים נטועות באדמה הטובה בשורות ישרות כסרגל וארוכות עד האופק, בהתמדה מדהימה ובחינניות מקסימה ושובת לב, כאילו נבראו ונוצרו עם הטבע ממש בימי בראשית. הן משתלבות וזורמות כמו אלפי גלים ירוקים בעלי אדוה בהירה, לאורך הגבעות והעמקים.
כל אוהב יין אמור לדעת כי כל תכונותיו וסגולותיו של היין נרכשות מיום בריאתו בענב השמנמן שעל הגפן, ידידתנו המקסימה. שבירת הענב ופריצת קליפתו, ההמתנה וההשריה, התסיסות, הסחיטה ואפילו היישון בחביות המיופיפות מאלוני צרפת או ספרד, רק מוסיפות לו קמצוץ של איכות. הטעם האמיתי, העומק והאופי, הצבע והניצוץ וכמובן כל זר הריחות, נבראו כבר בתוך הענב העגול, שנתלה לו בחן עם המוני אחיו, בצפיפות ובחיבוק, על הגפן המבורכת. בכרם הוא זוכה למתת שמיים, לשמש המחממת אותו ומייצרת לו את האגדה והמוניטין שהפכו את היין למשקה כל כך מפורסם, כל כך מבוקש, כל כך טעים, במשך אלפי שנים, וללא תחרות (ושתסלח לי הבירה, אבל ממש אין מה להשוות).
לפני כחמש שנים, באחד מביקוריי הרבים באיטליה, בעקבות המלצתו של "אומן הטיולים באיטליה" ידידי יאיר די-קסטרו, בחרתי ללון במלון המיוחד Villa quaranta park Hotel, בעיירה פסקנטינה בלב אזור הכרמים שבין אגם גארדה לעיר ורונה. במלון הייתה תלויה מודעת פרסומת של יקב TOMMASY. ברור מהיר בדלפק הקבלה העלה שהמלון שייך למשפחת הייננים, ושהם מתגוררים בסמוך. כמובן, שמיד התקשרתי אל היקב לקבוע שם פגישה. היקב של משפחת TOMMASY בנוי בלב אזור הכרמים של המשפחה, בעיירה ואלפוליצ'אלה הסמוכה לורונה. ביקב פגשתי את פייראנג'לו, דור רביעי למשפחה, אחד מ-6 נינים של מייסד היקב. כאן פגשתי שוב את הגאווה (המוצדקת) של מסורת מגדלי הענבים ועושי היין.
ראשית, פייראנג'לו לקח אותי למרתף הישן והראה לי את החבית בה ייצר סב-אביו את היין הראשון בשנת 1902 (החבית המקורית אגב, עדין שם). אחר כך ישבנו בנחת על ספסל בכניסה לחצר היקב ושתינו בתשומת לב מרובה כמה כוסות מבקבוק נטול כתפיים שמאד שמחתי לראות שהוא נושא את התוית CLASSICO DOC AMARONE TOMMASAY. אחר כך נסענו באלפא הירוקה שלו לבקר כמה חלקות הנטועות סביב. הגפנים, כמו חיות רזות המניפות ידיים לצדדים וניצבות בסדר מופתי במורד הגבעה, הקרינו בריאות ירוקה מלאה חיוניות. שיטת ההדליה (פרישת הענפים לצדדים) שמטרתה עיצוב הגפן ותמיכתה סביב כדי שניתן יהיה לטפל בה בנוחות, דומה שם לשיטה בה משתמשים במקומות רבים בעולם. להפתעתי, ראיתי שבחלקות מסוימות שתול ורד בראש שורת הגפנים. משום מה, למרות האסטטיות הרבה בה ניחנו רוב האיטלקים שאני מכיר, נראה היה לי שלורד תפקיד אחר ולאו דוקא קישוט שורת הגפנים. אכן, צדקתי. הסתבר שהורד משמש סימן התרעה מקדים מפני מזיקים העלולים לתקוף את הגפנים. בהיותו רגיש במיוחד הוא מגלה סימני מחלה הרבה לפני הגפנים ומכך מתריע על המזיק. רעיון מבריק.
אגב, לאחר כמה כוסיות (שהרי נכנס יין יצא סוד), שמח TOMMASAY הצעיר לספר לי שה-AMARONE המשובח, זוכה לאיכויות טעם יוצאות דופן בזכות "ייבוש" הענבים בעודם בארגזים, למשך מספר שבועות, בעליית הגג של היקב, טרם סחיטתם. שם, בעליית הגג, הם זוכים למשבים צוננים של אויר פסגות המגיע מהעמק הצפוני ומקורו בעצם בצוקים הענקיים של הרי הדולומיטים. כמובן, שמיד הצעתי שנלגום עוד כוסית כדי לשמר את הגילוי ואת הטעם.
נפרדתי בעצב רב מבן משפחת טומסי הצעיר, לא לפני שהפקדתי בידיו שני בקבוקים של קברנה סובניון ושני בקבוקים של פטיט סירה תוצרת בית (הדס). השבעתי אותו שישקול ברצינות לבוא לבקר בישראל בקרוב.
לפני שיצאתי לנסיעה לחבל ונטו הצפוני יותר, עברתי שוב בין הכרמים של העיירה סואבה, כרגיל, וגיליתי שבסמוך לטירה העתיקה של העיר הוקם לאחרונה עוד יקב חדש, אולטרא-מודרני, עתיר נירוסטה נוצצת של מכונות ומיכלי תסיסה ולצדם חביות אלון מדהימות וחדשות. רשמתי לעצמי, להגיע ליקב הזה בשנה הבאה... כדי לטעום.
לחיים!
מתוך מגזין איש הענבים. מהדורה 2, 20 אוקטובר 2009
