יצרני היין של אזור קיאנטי קלאסיקו הסכימו על עריכת שינויים בכללים המחייבים והעיקרי שבהם - ייסוד דרגה חדשה של יין מעל ליינות הרזרבה
חבר היצרנים (הקונסורציום) של יצרני היין בחבל קיאנטי קלאסיקו (חבל הליבה הוותיק של אזור קיאנטי באיטליה), הגיע לאחרונה להסכמות בדבר עריכת שינויים משמעותיים בכללים המחייבים לגבי יינות הנושאים את תג התרנגול השחור של החבל, כמו גם לשינויים הקשורים בסמל התרנגול השחור עצמו. מטרת השינויים הצפויים היא להעלות את קרנם של יינות קיאנטי קלאסיקו בעולם, בהמשך לשיפור המתמיד באיכות היינות אשר כבר חדר להכרה העולמית. מעניין לציין שלהבדיל מיצרני קיאנטי קלאסיקו שהגיעו להסכמות, הרי שלפני מספר חודשים נעשה ניסיון דומה להסכים על שינוי הכללים באזור אחר של חבל טוסקנה – מונטלצ'ינו, ממש לא רחוק מקיאנטי, אלא ששם לא עלה בידי היצרנים להגיע להסכמות והצעות השינוי נדחו.
עיקרי השינויים אשר קיבלו על עצמם כעת יצרני קיאנטי קלאסיקו ואשר דרושים עדיין התאמות והשלמות בטרם ייכנסו לתוקף ובכל מקרה יופעלו באופן הדרגתי, מתייחסים לכללי הייצור, לייינות בצובר (אשר יחויבו אף הם באישור הקונסורציום לפני שיווקם), עיצוב מחודש של סמל החבל ומיקומו על גבי הבקבוק וכן ייסודו של סיווג חדש לחלוטין של יין, אשר יעמוד מעל יינות הרזרבה, שהינם כיום היינות הראשונים במעלה בחבל. מי שעמד מאחורי השינויים ודחף לאישורם הינו נשיא הקונסורציום הפורש מרקו פאלנטי (Marco Pallanti) וסייע בידו היצרן הטוסקני הנודע, הברון פרנססקו ריקסולי (Francesco Ricasoli).
התרנגול השחור משתדרג
התרנגול השחור של חבל קיאנטי
אזור הליבה של חבל קיאנטי הוכר לראשונה על ידי הדוכס קוסימו השלישי לבית מדיצ'י, כבר בשנת 1716 והיה לאחד הדוגמאות הראשונות בעולם לסיווג אזורי של חבל ייצור יין, מכאן ועל רקע העובדה שבהמשך הוכרו אזורי יין נוספים בתוך חבל קיאנטי, הוצמדה בהמשך לשם האזור המילה Classico, כלומר מקורי. גבולות האזור הורחבו במסגרת חוק היין האיטלקי משנת 1932 ובשנת 1966 עם חקיקת חוק נוסף, הוכר כאזור יין מבוקר – DOC. יין הקיאנטי המודרני הומצא כפי הנראה על ידי הברון בטינו ריקסולי, אשר במסמך משנת 1872 קבע כי על סמך ניסוי וטעייה במשך עשורים רבים, ראוי שהרכב היין יהיה מבוסס על זן הסנג'יובזה (Sangiovese), המעניק את העוצמה והבוקה, בתוספת ענבי זן הקנאיולו (Canaiolo), שתפקידם לרכך את היין, עם זאת רק בשלהי המאה ה- 19 הפך הסנג'יובזה למרכיב העיקרי ביינות קיאנטי והחליף בכך את הקנאיולו. כללי ה DOC של שנת 1967 אימצו למעשה הרכב דומה לזה אשר עליו המליץ בזמנו הברון.
בשל נטיעות המוניות בין השנים 1967 – 1972 פחתה איכותו וירד קרנו של יין הקיאנטי, כאשר שיא השפל הגיע בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת. על מנת להתמודד עם המצב, הוכר החבל בשנת 1984 כאזור יין מבוקר ומאושר – DOCG ובמסגרת זו נקבעו כללים חדשים ונוקשים יותר, אשר בין היתר הפחיתו את כמות ענבי הזנים הלבנים המותרת בממסך ואפשרו תוספת של עד 10% מזנים לא מקומיים מסוימים (בעיקר נעשה שימוש בזן הקברנה סוביניון) והתוצאה היתה עליה באיכות, לצד יתר חדשנות מצד היצרנים. כיום קובעים הכללים כי על הממסך להכיל כמות מינימום של 80% ענבים מזן הסנג'יובזה ומקסימום 20% מן הזנים האדומים המורשים ואילו הוספת ענבים מזנים לבנים – אסורה.
מצויות כיום 2 דרגות איכות של קיאנטי קלאסיקו, כאשר הגבוהה שבהם היא דרגת הרזרבה, אשר ענביה חייבים להיות איכותיים במיוחד ותקופת היישון המינימאלית של היינות הרשאים לקבל את הסיווג הינה 24 חודשים, כאשר מתוכם לפחות 3 חודשים בבקבוק, בטרם יציאת היין לשוק.
התרנגול השחור קיבל הכרה רשמית כסמלם של יינות קיאנטי קלאסיקו רק בשנת 2005, אם כי היה מוכר כסמל יינות החבל כבר לפני עשרות בשנים, אם לא מעבר לכך. על פי האגדה האורבאנית הרווחת, מקורו עוד בימי הביניים, אז התנהלו מלחמות חוזרות ונשנות ועקובות מדם, בין נסיכות פירנצה לבין נסיכות סיינה, כשהמקור לסכסוך היה קביעת גבולותיהן. האגדה מספרת (אך יש גם אגדות אחרות), כי בשלב מסוים החליטו ראשי הנסיכויות לקבוע את גבולותיהן בלא שישפך עוד דם נתיניהם ועל כן נקבעה תחרות. במועד מסוים אשר נקבע מראש, עם הנץ החמה, יצא תרנגול אחד מפירנצה על הדרך המובילה לסיינה ואילו תרנגול אחר ייצא מסיינה לפירנצה והמקום בו ייפגשו העופות בדרך יוכר כקו הגבול הרשמי. בעוד שבני סיינה בחרו להאכיל היטב את התרנגול שלהם – האדום, על מנת שיהיה חזק ויוכל לעמוד בתלאות הדרך הארוכה והקשה, תושבי פירנצה הרעיבו בשיטתיות את התרנגול שלהם – השחור. כאשר הגיע היום המיוחל, גמע התרנגול השחור והרעב את הדרך במהירות רבה בחיפושו אחר מזון ולכן מקום המפגש של התרנגולים היה קרוב בהרבה לסיינה מאשר לפירנצה וגבולות נסיכות פירנצה הורחבו, אותו קו גבול הפך בהמשך לגבולו של חבל היין של קיאנטי והתרנגול – היה לגיבור מקומי.
במסגרת השינויים עליהם הוסכם, מקבל כעת התרנגול השחור עיצוב מחודש, ברוח הזמן. הסמל המוכר של יינות קיאנטי קלאסיקו המופיע על צוואר הבקבוקים לצד החותם הממשלתי המאשר יעוצב באופן שונה וגם יקבל מיקום עצמאי, כעטיף לצוואר.
שינויים בכללי הייצור של יינות הרזרבה
כ 30% מיינות קיאנטי קלאסיקו מסווגים כיום בדרגת רזרבה וההכנסה הכספית הכוללת ממכירתם מגיעה לכ 40% מסך ההכנסה הכוללת ממכירת יינות קיאנטי קלאסיקו. הגם שהכללים החדשים אינם קובעים שינויים לעניין תקופת היישון של יינות הרזרבה, הרי שמעתה יהיה על היצרנים להצהיר בפני מועצת החבל על בציר היין והסיווג המבוקש לגביו, כבר בעת הגשת בקשה לאישורו של יין כיין קיאנטי קלאסיקו ומשמעות הדבר היא כי הם יידרשו עוד בשלב מוקדם של תהליך הייצור, להחליט אילו ענבים מיועדים לסיווגים השונים ובכך, לייעד ענבים מובחרים יותר ליין בעל הסיווג הגבוה יותר.
קטגוריה חדשה של יין איכות בכיר
נראה כי השינוי המשמעותי ביותר הצפוי הינו בהוספת דרגת סיווג חדשה לחלוטין של יין, מעל לדרגת הרזרבה. יינות מדרגה זו, אשר שמה טרם נקבע, ייוצרו מענבים שבבעלות היקב בלבד (מה שידוע כ Estate Grown), כך שענבים שהובאו ממקור אחר או יין שיוצר מענבים כאלו לא יוכלו להיכלל בדרגת האיכות החדשה. בנוסף, יין האיכות החדש ייצא לשוק רק כעבור 30 חודשים מעת הבציר (לעומת 24 חודשים כשמדובר ברזרבה), כאשר לפחות 3 חודשים מתוכם השתבחות בבקבוק עצמו (בדומה לרזרבה). לטענת יוזמי השינוי, הוספת דרגת איכות חדשה זו היתה מחויבת המציאות, לאור העובדה שיצרנים לא מעטים בחבל מייצרים גם כיום יינות איכותיים במיוחד, מענבים יוצאי דופן ואשר זוכים לתקופות יישון ממושכות ביותר ואיכותם בולטת באופן כללי מעל יינות הרזרבה, למרות שהינם משתייכים לאותה קטגוריה, כעת יוכלו אותם יינות בעלי ייחוד לקבל את ההכרה לה הם ראויים.
