לפני כארבע מאות שנה התקימה קהילה של יהודים בעירה קראקוב שבפולין. חיי היהודים בקראקוב היו קשים מאוד, בשל מצוקת העניות ורדיפות של אויבים לא מעטים. על אף המצוקה והצרות, יהודי אחד הצליח להתעשר מאוד מאוד, ליהודי הזה קראו יוסלה, אבל היהודים בקראקוב קראו לו יוסל׳ה קמצן, מפני שמאז עם ישראל הפך לעם לא היה קמצן כמו יוסלה קמצן.

מעולם לא ראו אותו נותן צדקה למישהו, אפילו לא פרוטה אחת. כאשר הגיע אליו עני שמצבו היה בלתי נסבל בתקוה שלכל הפחות ילווה לו כמה פרוטות, היה יוסלה קמצן מתרגז עד שפניו האדימו כמו יין אדום צעיר , הוא פשוט צעק בקולי קולות על כל מי שהעיז לבקש ממנו צדקה, אנשים סלדו מקרבתו.

אף אחד לא נתן לו שלום ולא בוקר טוב ואפילו לא שבת שלום וחג שמח.
כל חייו היה יוסלה לבד ללא חברים כלל.
אתם יכולים לתאר לעצמכם את התחושה של יוסלה!
ילדי קראקוב היו קוראים אחריו יוסלה קמצן - תסתלק מכאן.
אמנם המבוגרים לא לעגו לו ולא ביזו אותו אך הם התביישו שבעירה שלהם גר אדם שמתנהג בשפלות כזו.

יום אחד נפוצה שמועה כי יוסלה קמצן חולה מאוד, והוא כנראה עומד למסור את נשמתו לכור שממנו נחצבה.

כשחברא קדישא שמעו על מצבו הם הגיעו לבקרו, ואמרו לו הרי הינך יודע שמי שנפטר לא יכול לקחת איתו שום דבר, לא כסף ולא כבוד, אולי עכשיו כשאתה עומד לעזוב את העולם תיתן משהו קטן לאותם עניים שלא קיבלו ממך אף לא פרוטה, ובשכר זה אנחנו נדאג לקבורה שלך בדרך כבוד.
אתם יודעים מה יוסלה קמצן ענה להם?
אני מוכן לשלם לכם 100 רובל בדיוק מחיר עלות קבורה ולא פרוטה נוספת.
ענו לו החברה קדישא אם אתה נותן רק 100 רובל אנחנו לא נקבור אותך ולא נתעסק בגוייתך, הקמצנות הזו עוברת כל גבול.
יוסלה לא התרגש כלל מהאיומים שלהם וענה להם, כל חיי הסתדרתי לבד ועשיתי הכל בעצמי, אם צריך אני אף אקבור את עצמי, אין לי צורך בטובות שלכם.

רגע לפני שפנו לצאת קרא יוסלה קמצן לחברא קדישא ואמר להם יש לי בקשה אחת, על המצבה שלי תכתבו ״כאן נטמן יוסלה קמצן״
הם הביטו ביוסלה בפליאה מה הבקשה המוזרה הזו?
ובאותו רגע יוסלה קמצן נפח את נשמתו.
החברא קדישא החליטו לעמוד בהבטחתם ולא לקבור את יוסלה קמצן. אף אחד לא רצה להתעסק עם קבורת של יוסלה מלבד יהודי אחד שריחם עליו. באישון לילה התגנב היהודי הרחמן ולקח את יוסלה לקבורה בפינה שוממה שכמעט אי אפשר לראות. אוי איזה בזיון איזו בושה גם ליוסלה קמצן וגם לבני המקום שנאלצו להגיע למצב כזה.

בעירה קראקוב באותה תקופה כיהן כרב העירה איש חסיד וצדיק בשם רבי קלמן.
ביום שישי בבוקר כשרבי קלמן הכין יחד עם אשתו את הבית לשבת, שמע נקישה בדלת פתח רבי קלמן את דלת ביתו ולפניו עמד עני עם בגדים מרופתים, רבי בבקשה תעזור לי צדקה אני צריך, כבר יומיים שלא הגיע אוכל לפינו ולילדינו. רבי קלמן חמל על העני ונתן לו ביד נדיבה, לאחר דקות מעטות שוב מקישים בדלת ועוד עני הגיע, רבי בבקשה אוכל אנחנו צריכים, ורבי קלמן מסר בידיו כסף שיספיק לאוכל וגם לבגדים חדשים, בעוד הוא מלווה את העני לדרכו מגיע עני נוסף ומבקש רבי בבקשה תעזור לי אין לי אוכל בבית, כמובן רבי קלמן נתן לו ביד רחבה. שוב נשמעת נקישה ועוד עני מגיע, ושוב נקישה, כל עניי קראקוב הגיעו לביתו של רבי קלמן לבקש צדקה. רבי קלמן הבין שמשהו קורה כאן, הוא ניגש לאחד העניים ושאל אותו בזהירות איך הסתדרת עד עכשיו? והעני משיב לרבי קלמן, כל יום שישי בבוקר אני מוצא תחת דלת הבית מעטפה שכתוב עליה לכבוד שבת קודש עם 10 רובל וזה מספיק לי לצורכי השבת וגם לשבוע, שאל רבי קלמן עוד עני ונענה באותה תשובה, וכך התברר לרבי קלמן שכל עניי קראקוב התפרנסו במשך 20 שנה ממעטפות שמישהו שלשל תחת הדלתות.

המסקנה של רבי קלמן היתה חד משמעית יוסלה קמצן הוא אשר חילק צדקה בסתר והסתיר את צדקותו בצורת קמצן.
הרב קלמן ביקש מהציבור להגיע לבית הכנסת לפני כניסת השבת כדי לגלות משהו חשוב, כל אנשי העירה התכנסו בבית הכנסת והרב קלמן התעטף בטלית והחל את הדרשה, מראהו היה כלפיד בוער עיניו זלגו דמעות ללא הרף, אתם זוכרים ודאי את יוסלה קמצן, קריאות בוז החלו בקהל, הרב הניף את ידו והס הושלך בקהל, ודאי חלק גדול מהקהל מכיר את המעטפות עם 10 רובל מתחת הדלת בכל שישי בבוקר, היה זה יוסלה קמצן. בו ברגע הבינו אנשי קראקוב את העניין ואת הקשר של הסתלקותו של יוסלה קמצן לעובדה שהמעטפות הפסיקו להגיע, געיות בכי מעומק הלב שהתנפץ לרסיסים נשמעו בכל בית הכנסת, הרב קלמן הודיע על תענית ציבור ביום ראשון ותפילות ובקשת סליחה מיוסלה קמצן.

כל הציבור הגיע ביום ראשון השקם לבית הכנסת להשתתף בבקשת הסליחה מיוסלה.
בסוף תפילת המנחה לקראת הערב נשא הרב את עיניו לשמיים ואמר אינני מרגיש כי יוסלה שמע אותנו וסלח לנו, הרב קלמן ניגש לארון הקודש והחל לזעוק מקירות ליבו תפילה חרישית ולפתע נפלא עליו תרדמה כשהתעורר סיפר לקהל כי יוסלה נגלה אליו וסיפר לו כמה נפלא בעולם האמת רק דבר אחד חסר לו אין שם עניים ומעטפות עם 10 רובל לחלק להם.

בבוקר יום שני עלו לבית הקברות לקברו של יוסלה, אנשי חברת הקדישא העלו בפני הרב את הדילמה שעומדת בפניהם הרי יוסלה ביקש ליפני מותו כי יכתבו במצבתו ״יוסלה קמצן״ ואיך יקיימו את צוואתו אחר הגילוי הנרעש? חשב הרב קלמן ולבסוף אמר תרשמו על גבי המצבה ״יוסלה קמצן קדוש״.