כאשר מזכירים את אנגליה, חלק מאיתנו יחשוב מיד על כדורגל, אצל אחרים המחשבה הראשונה תהיה אולי על תיאטרון, או על משפחת המלוכה. כולנו ודאי נדמיין מקום אפרורי וקר, גשום במשך כל השנה, אולם אין ספק כי אף אחד מאיתנו לא יחשוב על יין. גפן היין אוהבת קיצים ממושכים, חמימים ויבשים ולכאורה, הקיץ האנגלי הינו ההיפך הגמור – קריר מדי, לח מדי וקצר מדי. למרות זאת, מסתבר שלא רק שבאנגליה מתקיימת תעשיית יין, אלא שתעשייה זו נמצאת לאחרונה במסלול התקדמות עצום, הן בכמות והן באיכות.

ארכיאולוגים מצאו אמנם באזורים שונים של אנגליה שרידים פרה היסטוריים של זרעי ענבים, אבל גידול מוסדר של ענבי יין החל כנראה בתקופת הכיבוש הרומאי ונמצאו ממצאים המעידים הן על גידול ענבים והן על ייצור יין באותה תקופה. ייצור היין בבריטניה עצר כמעט מלכת בתקופת ימי הביניים בשל גידול עצום בסחר היין עם צרפת על חשבון הייצור המקומי (בתקופת נישואיו של המלך הנרי השני לאלינור מאקוויטן - האזור שבו נמצאת בין היתר בורדו), ובשל פגעיה של המגפה השחורה.

זרעי תעשיית היין המודרנית באנגליה ניטעו בשנות החמישים של המאה העשרים, כאשר הכרם המסחרי הראשון של העת המודרנית הוקם על ידי איש צבא בשם סר גיא סליסברי ג'ונס (Sir Guy Salisbury-Jones), באזור המפשייר (Hampshire) ואחרים באו בעקבותיו. סגנון היין האנגלי היה בתחילה דומה באופיו לסגנון הגרמני והזנים היו בעיקר הכלאות והיברידים גרמניים שחלקם נטועים עד היום. שינוי ממשי הן מבחינת כמות היין אשר יוצר והן מבחינת הסגנון, החל להתפתח בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת. הסגנון החדש התבסס באמצע שנות השמונים כאשר יצרני היין באנגליה עברו בהדרגה לייצר יינות לבנים יבשים יותר, יינות מתוקים מענבים נגועי בוטריטיס, מעט יינות אדומים מיושנים בחביות עץ אלון, ובעיקר יינות מבעבעים בסגנון המסורתי המקובל בשמפנייה (Methode Champenoise).

בשנים האחרונות עוברת תעשיית היין שינוי נוסף והופכת לאיטה לרצינית יותר ויותר. השטח הכולל המוקדש לגידול מסחרי של ענבי יין באנגליה וווילס עומד כיום על כ- 1,350 הקטר, שטח הגדול בכ- 33% מזה שהיה בשנת 2003. למעשה, בשנת 2010 בלבד גדלה כמות הנטיעות בכ- 20% (לשם השוואה, שטח ענבי היין הנטועים בישראל עומד כיום על כ- 45,000 דונם, שהם 4,500 הקטר). בשנה האחרונה יוצרו באנגליה יותר משלושה מליון בקבוקי יין - גידול של כ- 50% לעומת נתוני 2003 (בישראל מיוצרים כ- 40 מליון בקבוקים בשנה, כולל מיץ ענבים וזיקוק), על ידי כ- 150 יקבים.

כרם צעירה בדרום אנגליה

תעשיית היין באנגליה אשר הייתה בעבר נחלתם של חובבנים חסרי ידע ממשי בתחום, הינה כעת הרבה יותר מקצועית ומסחרית. בשנים האחרונות זכו יינות אנגלים מבעבעים במדליות ובפרסים יוקרתיים בתחרויות משמעותיות ובענף היין העולמי מדובר (לא מעט) בחששם של יצרני חבל שמפיין מן התחרות הצפויה מן העבר השני של התעלה, הגם שבשלב זה ייצוא היין מאנגליה הינו שולי למדי.

חששם של היצרנים הצרפתיים אינו בלתי מוצדק. דרומה של אנגליה נמצאת אמנם כ- 320 ק"מ צפונית מערבית לחבל שמפיין ואולם, אדמת הגיר הינה דומה מאוד בשני האזורים והאקלים בדרום אנגליה הינו רק במעט קריר יותר. ככל שתימשך ההתחממות הגלובלית, עשויה דרומה של אנגליה להפוך למקום מתאים יותר אפילו משמפיין לייצור יינות מבוססי חומציות גבוהה, המחויבת לייצור יין מבעבע איכותי. בנוסף לכך, אדמה חקלאית בדרום אנגליה הינה זולה בהרבה מאדמות חבל שמפיין, מה שגורם כבר כעת להתעניינות לא מעטה מצד משקיעים המנסים לאתר אדמות מתאימות לגידול ענבי יין.

מזג האוויר הבעייתי מחייב בחירה מושכלת של חלקות הכרם המיועדות. בדרך כלל מדובר במדרונות הפונים לדרום באזורים חמים ויבשים יותר באופן יחסי ובגובה של עד כ- 110 מ' מעל פני הים, בעלי ניקוז טוב ומוגנים בפני רוח וקרה. אולם גם באזורים המתאימים יותר לגידול ענבי יין קיים הבדל גדול בין שנה לשנה, כאשר באנגליה אין לצפות ליותר משניים או שלושה בצירים טובים בעשור, דבר זה מטיל כמובן מעמסה כלכלית על היצרנים בהתמודדות עם בצירים טובים פחות.

הבעיה העיקרית העומדת בפני המגדלים והיצרנים הינה הבשלה בלתי מספקת של הפרי (למרות שהבציר מתאחר בדרך כלל עד סוף אוקטובר ואף תחילת נובמבר) ועל כן, היצרנים האנגלים רשאים להוסיף סוכר למיץ לפני התסיסה (שפטליזציה). למרות כל זאת, יצרני יין עולמיים רבים בודקים כאמור כעת אופציות לרכישת אדמות ובכלל זה יצרנים מאנגליה, מחבל שמפניה וגם מאזורים אחרים, כך למשל היצרן הידוע שאפוטייה (Chapoutier) מחבל הרון, המחפש שטחים לנטיעת זן השסאלס (Chasselas) המקובל בשוויץ. אפילו משפחת המלוכה הבריטית עוסקת בגידול ענבי יין בחלקה של כ- 3 הקטר בפארק וינדזור.

הדגש כיום הינו כאמור בעיקר על ייצור יינות מבעבעים, ייצור היינות המבעבעים עולה על 50% מכלל ייצור היין באנגליה, כאשר השטח הכולל הנטוע בשלושת זני השמפנייה – שרדונה, פינו נואר ופינו מונייה צמח פי ששה בחמש השנים האחרונות ומהווה כיום כ- 40% מכלל גפני היין הנטועים. הגידול בזנים אילו בא בעיקר על חשבונם של זנים והכלאות גרמניים מקדימי הבשלה וההיבריד Seyval Blanc שהיוו בעבר את עיקר הנטיעות. עם זאת, ניתן למצוא כיום באנגליה גם כרמים של הזנים הלבנים Auxerrois, שרדונה, ריבנר או מולר-ת'ורגאו (Muller- Thurgau), פינו בלאן, פינו גרי וכרמי זנים אדומים כדוגמת הגמאיי (Gamay) המוכר בעיקר מאזור בוז'ולה, Dornfelder, Dunkelfelder ו- Triomphe d' Alsace.

היינות האדומים אינם משתווים ברמתם למבעבעים, ברובם הם קלים ודובדבניים באף ובפה, וקיימת נטייה להסוות את העדר הפירותיות שביינות על ידי חשיפה ממושכת לעץ. למרות שהאקלים האנגלי מתאים למדי לייצור יינות רוזה, אלו כמעט אינם בנמצא, אם כי אחדים ממעט יינות הרוזה המיוצרים זכו לאחרונה לשבחים רבים ויין ה- Chalk Hill Rose' 2010 של יקב Denbies, הוגדר בתחרות ה- International Wine Challenge כיין הרוזה הטוב בעולם!

על אף היותה מצומצמת וצעירה באופן יחסי, תעשיית היין האנגלית מסודרת מאוד. בשנת 1992 נחקק באנגליה חוק יינות האיכות, שנועד להתאים לחוקי האפלסיון הצרפתיים ובשנת 2004 הותאם החוק לסטנדרטים הנהוגים באיחוד האירופי. הוקמה ועדה המורכבת מנציגי התעשייה והחקלאות וכן יועצים מומחים ונציגי רשויות האכיפה, העוסקת בקביעת סטנדרטיים ובבדיקת הצורך בשינויי חקיקה.

על פי חוק היין האנגלי קיימות כיום מספר דרגות איכות ליינות – הגבוהה שבהם הינה זו של יין איכותי מכרמים אנגליות (או וולשיות) המיוצרים באזור מוגדר (English or Welsh Vineyards Quality wine) ומתחת לדרגה זו מצויים יינות אזוריים (English or Welsh Countries Regional wine) ובדרגה הנמוכה ביותר – יינות שולחניים (Table wine). ההבחנה בין הדרגות מבוססת על פרמטרים של אזורי הכרמים וגובהם מעל פני הים, זנים, יבולים, מקור הענבים, רמות אלכוהול וחומציות מינימליות, ובאשר לשתי דרגות האיכות (הבינונית והגבוהה), גם בדיקות אנליטיות ומבחני טעימה. 6 אזורי יין מוכרים באנגליה, מרביתם פזורים מדרום ללונדון ובעיקר מדרום מזרח, אך גם בווילס ובמערב אנגליה בין הערים בריסטול ובירמינגהאם.

יצרנים אנגלים נחשבים במיוחד הינם Nyetimber, Ridgeview, Three Choirs, Davenport, Denbies, Gusbourne, Camel Valley ושנות בציר המומלצות הינן 2002, 2003, 2009. על פי המגדלים גם בציר 2011 עתיד להיות מוצלח מאוד, לנוכח רמות סוכר טבעי גבוהות מאוד בענבים, שמקורו כנראה בחורף מוקדם ולאחריו אביב מוקדם וקיץ יבש יחסית.