בעיני שוחר היין הישראלי, המותג "יין קונדיטון" הפך כמעט לסמל של יינות קידוש. יין סירופי מתוק מאוד, מחומצן ובצבע חום – רחוק מאוד מכל מה שמקובל בימינו כמאפיין של יינות איכות. עם זאת, השם "יין קונדיטון" נלקח משמות היין המופיעות בתלמוד. שם מתואר יין הקונדיטון כיין איכותי מהשורה הראשונה. התלמוד אף מתאר את שיטת הייצור שלו – יין המתובל בתוספת פלפל ודבש.
היין נחשב כה איכותי, עד כי הותר להשתמש בו לקידוש ול"כוס של ברכה", על אף היותו ממותק בדבש (מעיקר הדין, ראוי לקדש רק על יין המתאים לניסוך על גבי המזבח בבית המקדש, דהיינו יין יבש ולא יין ממותק).
יין הקונדיטון מופיע בהלכה גם בהקשר של הלכות יין נסך. "סתם יינם של נוכרים" נאסר בגזירת חכמים מאחר ועובדי האלילים באותה התקופה נהגו "לשכשך" לאליליהם, כמעט כל יין שאיתו באו במגע. ומאחר ואסור ליהנות מתקרובת עבודה זרה, חששו חכמים שמא הנוכרי "ישכשך" כל יין שאיתו בא במגע. לכן גזרו חכמים איסור גם על "סתם יינם" של נוכרים.
אך היו סוגי יינות שעובדי האלילים לא היו "משכשכים" לעבודה זרה ולכן לא נאסרו, גם לאחר מגע בידי נוכרי. מביניהם, היותר ידוע הוא היין המבושל. אותו לא נהגו הגויים "לשכשך" ולכן יין מבושל שנגע בו נוכרי לא נאסר. וכך גם יין הקונדיטון. בגלל השינוי שחל בטעמו לאחר המתקתו בדבש ו/או תוספת הפלפל, עובדי האלילים לא היו "משכשכים" אותו לעבודה זרה. לכן יין הקונדיטון לא נאסר, גם לאחר שנגע בו נוכרי.
אם ננסה למצוא מקבילה מודרנית ליין הקונדיטון התלמודי, נוכל ככל הנראה להשוות אותו ליין "פורט" איכותי. "הפורט" הינו בעל אחוז מתיקות ניכר (דבש), עמוס בעץ (תיבול) ומחוזק באלכוהול (פלפל).
הקונדיטון היה בזמנו יין משובח שהתפתח בתנאים הטובים ביותר. ובהקשר זה, מפליא לראות עד כמה המושג קונדיטון רווח אף בימינו בתיאורם של יינות איכות. כיצד עושים בימינו יינות פרימיום? נותנים ליין להשביח ב"תנאים אופטימאליים". וזהו כמובן תרגום של הביטוי "Optimal Conditions". ואם ניקח תנאים אופטימאליים אלו ונעבירם ללשון יחיד, הרי לנו: "אופטימל קונדיטון".
