עודפי הייצור והירידה בביקוש ליינות בורדו, הביאו את פרנסי חבל היין המפורסם, לנקוט שורה של צעדים בלתי שגרתיים, במטרה להגדיל את המכירות ולהגן על יינות החבל, כך לפי ידיעות שונות שהתפרסמו ב- Decanter וב- Wine Spectator.

הפעולה האגרסיבית ביותר, הצפויה להתבצע על ידי הקואופרטיבים לייצור יין, הינה הפחתה דרסטית של ההיצע והתאמתו לדרישות השוק. תחת הסיסמה "בורדו מחר", צפויים 24 הקואופרטיביים שנותרו פעילים בתתי האזורים בורדו (Bordeaux), בורדו סופריור (Bordeaux Superieur) וקוטה דה בורדו (Cotes de Bordeaux) , עד לשנת 2016, להצטמצם עד כדי 5 קואופרטיבים ענקיים. סגנון היין אשר ייוצר ע"י הקואופרטיבים יהיה בעיקרו של יינות קלילים, מודרניים ונגישים יותר, העתידים להימכר במחירים שינועו בין 2-6 יורו לבקבוק. ייצורם של היינות הבסיסיים ביותר, אילו הנמכרים כיום במחירים של מתחת לשני יורו לבקבוק, יופסק. גם התוויות אמורות להפוך ליותר "שיווקיות". תכנית זו אמורה להשפיע על כ-2,000 יצרנים, לרבות 40% מאילו המבקבקים כיום תחת האפלסיון AOC Bordeaux, ולהשתרע על כרמים בשטח של כ- 25,000 הקטר.

פעולה שיווקית נוספת מנסה לתפוס "טרמפ" מחודש על השם ההיסטורי "קלארט" (Claret). במשך מאות בשנים השתמשו הבריטיים בשם קלארט כשם גנרי ליינות בורדו אדומים. מקור השם מן המילים clairet או clear , כלומר "צלול" והוא ניתן בזמנו ליינות בורדו, מאחר ויינות אילו היו אז צלולים ומסוננים בהרבה מן היינות האחרים אשר יוצרו באותה עת. בעשרות השנים האחרונות פחת השימוש בשם והנה כעת דווקא הצרפתים מנסים להחזירו למחזור.

היוזמה, אשר נולדה אצל איגוד הנגוסיאנטים (סוחרי היין) של בורדו, מבקשת לתת כינוי מקובל ופופולארי ליינות שהם בעלי אופי צעיר ופירותי, המוכנים לשתייה ונגישים. יינות אלה מזכירים את הסגנון שבו יוצרו בעבר יינות הקלארט המקוריים, שהיו אהובים ומקובלים בקרב ציבור הצרכנים הבריטי. המונח ישמש בעיקר את שלושת האפלסיונים שהוזכרו בתחילת הכתבה, ולדעת היוזמים יאפשר ליצרנים לייצר מותגים חדשים, בעלי פרופיל ייחודי, המוכוון ומיועד לציבור צרכנים מסוים. אין מדובר באפלסיון חדש, אלא במותג מסחרי, שנועד לשווק את קבוצת יינות הבורדו המיועדים לשתייה יומיומית. הכוונה הינה להפוך את המונח "קלארט" לידוע ומקובל לא רק באנגליה, אלא בשוק היין העולמי כולו.

יינות בורדו המוצעים למכירה פומבית לאחר בדיקת מקוריותם (תמונה מתוך קלרט- מכירות פומביות)

בינתיים, מנסים יצרני בורדו להתמודד עם בעיה שיווקית קשה אחרת, בדמות תחרות לא הוגנת מצד יינות בורדו מזויפים מייצור סיני, הפוגעים קשות במכירת היינות הצרפתיים. באירופה, כינויי המקור של אזורי ייצור מוצרי מזון ויין (כמו למשל האפלסיונים הצרפתים) מוכרים ומוגנים על ידי החוק וגורמי החוק אוכפים אותו באדיקות רבה. כמו כן קיימות אמנות בין לאומיות בין האיחוד האירופי לבין מדינות ו/או אזורי יין שונים בעולם, המכירות בהגנה הדדית של כינויי מקור. עד היום, אין בסין חקיקה כלשהי המגנה על כינוי המקור "בורדו", כמו זו הקיימת שם לגבי אזורי יין אחרים, למשל שמפיין וקוניאק. התוצאה הינה שימוש לרעה שעושים יצרנים סיניים בשם "בורדו" ובשמות יקבים מבורדו. כך למשל, ניתן למצוא בסין יינות מקומיים בשם "Graves Pomerol", "Chateau Margot" וגם "Chatereal Latour Bordeaux". אגב, עיקר מעשי ה"זיוף" מתבצעים במחוז "Changli", אשר למרבה האירוניה, מכונה בשל אקלימו והמאפיינים הגיאוגרפיים שלו, "בורדו של סין".

הרשויות בבורדו ובעיקר מועצת היצרנים ה- CIVB, פועלות נמרצות בתמיכת הממשל הצרפתי ורשויות הסחר של האיחוד האירופי, בניסיון לגרום לסינים לחוקק חוקים אשר יאסרו שימוש בשם "בורדו" ביינות מתוצרת סין. הסכם דומה כבר קיים מול הונג קונג, עוד מתקופת השלטון הבריטי. בחודש מרץ האחרון, נפגשו נציגים מועדת הסחר האירופית עם פקידים סינים וחתמו ביניהם על הסכם שיתוף פעולה, אשר בעקבותיו נשלחו נציגים סיניים ללמוד בבתי ספר ליין באירופה, כדי שיוכלו להבחין ביתר קלות בין הזיוף לבין המקור.

עם זאת, עדיין אין בכך די, מאחר והשם בורדו עדיין אינו מוכר כאמור בסין ככינוי מקור מוגן. כעת מתנהל מו"מ אינטנסיבי בנושא, כאשר הסינים דורשים בתמורה כי האירופאים יכירו גם באזורי יין שבסין. בינתיים, הדרך היחידה בה יכולים יצרני בורדו להתגונן בפני הזיופים, הינה ע"י רישום סימני מסחר ליינותיהם בסין. ואולם, פעולה זו שעלותה כאלף דולר לכל מותג, הינה יקרה עבור היצרנים הקטנים, אשר היצוא שלהם לסין עדיין בחיתוליו. יצרן מבורדו המייצא לסין מבלי לרשום סימני מסחר עבור יינותיו, מסתכן בכך שהמפיץ הסיני יעשה כן במקומו ואזי המפיץ יהפך לבעלים של הסימן המסחרי במקומו של היצרן.