כמו בישראל כך גם באוסטרליה, החוק אוסר הוספת מים ליין למטרת דילול התירוש בתהליך הייצור. עם זאת, סוד גלוי למדי הוא שיצרני יין אוסטרליים רבים מתעלמים מן האיסור ומשתמשים במים לשם דילול תירוש בעל רמת סוכרים גבוהה מדי. לתהליך אף ניתן שם קוד: "טיפול הנחש השחור", על שמם של צינורות המים השחורים בהם משתמשים באוסטרליה. כמו באוסטרליה כך גם בישראל, נפוצות השמועות בנוגע לדילול התירוש במים.

כאן ושם, הטעמים לעקיפת החוק ברורים: אזורים רבים באוסטרליה ומרבית אזורי היין בישראל הינם חמים מאוד, ומצויים ממש על הגבול האקלימי והגאוגרפי מבחינת פריסת אזורי הגידול של ענבי יין בעולם. פעמים רבות ובעיקר בשנים חמות יותר, מתקבל תירוש בעל רמות סוכר גבוהות מאוד, אשר משמעותם אחוזי אלכוהול גבוהים ביין (ויש שיאמרו גבוהים מדי). דילול התירוש בעזרת מים הינה שיטה פשוטה וזמינה לשם הפחתת אחוז הסוכר וכפועל יוצא מכך - גם הורדת רמת האלכוהול.

לאחרונה יצא איגוד יצרני היין באוסטרליה בהצהרה לפיה מבחינתם של יצרנים רבים במדינה, האיסור על הוספת מים לתירוש מהווה תקנה שאין הציבור מסוגל לעמוד בה. אתר jancisrobinson.com מדווח, שהאיגוד פנה לרשויות בבקשה לשנות את התקנות ולהתיר דילול, כאשר הנימוק העיקרי מאחורי בקשתו היא כי מכיוון שהיצרנים מדללים ממילא, מדוע שלא תינתן לכך גושפנקא חוקית?

למעשה, באוסטרליה מתיר החוק גם כיום תוספת קטנה של מים – עד 70 מיליליטר לליטר משקה, אך זאת אך ורק כאשר הוספת המים דרושה לצורך מיזוג תוספים או חומרי עזר מותרים אחרים בתירוש, או כחלק בלתי נפרד מתהליך הייצור (למשל לדחיפת התירוש מתוך הצינור). מבחינת התומכים בשינוי החקיקה אין די בכך והם מבקשים להתיר במפורש הוספת מים לצורך דילול התירוש.

הגוף הרגולטורי האוסטרלי – Wine Australia דווקא תומך בדרישת איגוד היצרנים, המפנים לכך שההליך מותר בלא מעט מדינות ברחבי העולם ובכלל זה בארצות הברית, שם רשאים יצרנים להוסיף מים לתירוש לצורכי דילול עד לרמת סוכר של 22 בריקס. איחוד היצרנים האוסטרלי מצביע על כך שההתחממות הגלובלית מביאה עמה בצירים מוקדמים ומרוכזים יותר, פרי בשל מדי ודיווחים של קשיים בתסיסה לנוכח אחוזי הסוכר הגבוהים וכי כל אלו מקשים מאוד על היצרנים.

למרות שמקור היוזמה לשינוי באיגוד היצרנים, מסתבר שיצרנים רבים דווקא מתנגדים לרעיון. לדעתם, פתרון קשיי רמות הסוכר הגבוהות בייצור היין האוסטרלי אינו נעוץ בפתרונות טכניים כמו הוספת מים לאחר הבציר, כי אם בבחירתם מראש של זני ענבים שהינם מתאימים יותר לאקלים המקומי. בהקשר זה מוזכרים זני ענבים שמוצאם מדרום הים התיכון ובעיקר מאיטליה ויוון, כמו פיאנו, נרו דאבולה ואליאניקו. שינוי התקנות והתרת הוספת המים, תקבע לדעת המתנגדים את המצב הקיים, לפיו מייצרים באוסטרליה יין מענבים שאינם מתאימים לאקלים השורר באזורי הגידול שלה ותפעל כדי להסיר כל תמריץ לבחירת ענבים מתאימים יותר. במקום לכוון את היצרנים לחדשנות ולחיפוש פתרונות יצירתיים, פונים לפתרונות הפשוטים והמיושנים ביותר.

לדעת יצרנים לא מעטים, מתן היתר להוספת מים ואפילו באם יוגבל לרמות המותרות בארה"ב, מהווה לא פחות מאשר הטעיית הצרכנים. על פי הכללים החדשים המוצעים, משמעות הדילול המוצע הינו הוספה של עד כ 25% מים ולכך יש להוסיף את ההיתר הקיים בחוק להוספת 7% וביחד, עשויים להתקבל יינות המכילים 32% מים ואף למעלה מכך. לגישתם של המתנגדים יין אשר שליש מתוכנו מורכב למעשה ממים – אין להגדירו כלל כיין. המתנגדים לשינוי שמים יהבם על כך שעל פי החוק באוסטרליה טעון שינוי החקיקה הליך של שמיעת תגובות מן הציבור, הליך הצפוי להיפתח באמצע שנת 2016 והעשוי לעורר גל של התנגדויות למהלך.