נוטרדאם "זורק" את רובנו בדמיונות לעיר האורות פריז, אך מסתבר שלא צריך לנסוע מרחק כה גדול כדי לשבת על מרפסת למול אורות העיר העתיקה מנצנצים ומסגד אל אקצה מואר במלוא הדרו. תחושת הדיוטי פרי מתחילה עוד לפני ההגעה למסעדה עצמה. הזמנת מקום טלפונית במסעדה יכולה להתבצע בשתי שפות בלבד, אנגלית או צרפתית. ולמרות שצוות המקום מתבסס על צעירים ערבים תושבי העיר וסביבותיה, עניין השפה מוקפד הקפדה יתרה.

הזמנו, נסענו, הגענו

הכניסה למתחם נוטרדאם הותירה אותי פעור פה. מדובר במבנה מרהיב ביופיו, הבנוי בסגנון רנסנס צרפתי, מצוחצח מן המסד עד הטפחות. אין כל זכר למה שהתחולל בסביבות המבנה בשנים 1948 ועד 1967 , אז ניתן היה למצוא בעיתון דבר של ה 20 בספטמבר 1948 את הידיעה הבאה: "חבלנים ערבים הפרו את ההפוגה אתמול בשעות הבוקר המוקדמות בפוצצם חלק מקיר כנסיית נוטרדאם הפונה לעבר השער החדש...נזק ניכר נגרם לקיר ושני חיילים יהודים נפצעו".

המלון בעל אופי נוצרי מובהק, מבליט זאת בכל אספקט של הריהוט, חנות המזכרות והכניסה המפוארת. אי אפשר להיכנס למלון מבלי לומר שלום מנומס למר פרנציסקוס, ה Papa הנוכחי שתמונתו תלויה ברוב גאון מימין לכניסה. החווינו קידה ושמנו פעמינו למעלית שהובילה אותנו לקומה ה 4 שם שוכנת המסעדה.

הכניסה למסעדה מלווה בסימן נוסף לכך שייתכן ויצאנו את גבולות הארץ, בדמות שלט המודיע על שערי הדולר והיורו של אותו היום ולא בכדי, תפריט המסעדה כתוב בשפה האנגלית והמחירים מצוינים בדולר אמריקני. יציאה למרפסת המסעדה חושפת אויר הרים צלול כיין מסונן ונוף המשתרע על פני 180 מעלות וכולל בתוכו את העיר העתיקה, עין כרם ועוד.

קשה שלא לשים לב מהר מאוד לאחת מבעיותיו העיקריות של המקום, היעדרו של שף אחראי. מששאלתי את אחת המלצריות לשמו של השף נעניתי כי אין שף, זהו מטבח המתנהל מעצמו. מוזר, בייחוד לאור העובדה כי אין ספק שהתדמית אותה מבקשים בעלי המסעדה ליצור היא יוקרתית ומבודלת ממסעדות ישראל האחרות. ואכן היעדר יד אמן באה לידי ביטוי במנות בינוניות, הגשה עם קישוטים רפטטיביים ושירות בינוני. אבל הנוף...אוי הנוף...

במנות הראשונות ניתן למצוא 3 סוגי סלטים קלאסיים אך כאלו שנס ליחם בנוף הקולינארי המוכר: סלט רוקפור, סלט קיסר ואולי המעניין יותר, סלט 4 גבינות עם שמן כמהין. טעמתי טארט סלמון נורבגי שהיה מצוין. היו אלו קוביות סלמון צרוב קלות אשר הוגשו בתוך קלתיות גבינת פרמזן מותכת. טונה אדומה צרובה עם שומשום הוגשה על גיבוב ירקות ברוטב בלסמי וזאת על אף שהתפריט הבטיח עלי תרד וגבינת עזים. הטונה נצרבה כראוי אבל טעמה היה תפל למרות הרוטב שליווה אותה. אבל הנוף.... אוי הנוף....

תקרית דיפלומטית קלה התרחשה כשחברתי לארוחה ביקשה להזמין את ברוסקטת נוטרדאם המתוארת כמכילה עגבניות מיובשות, מחית בזיליקום ופרמזן ושמן זית מעל. חברתי ביקשה להזמין את המנה ללא העגבניות המיובשות. המלצרית טענה כי הדבר לא ניתן היות והברוסקטות מוכנות מראש. כשהעזתי לטעון בפניה "I think you are wrong since bruschettas generaly are made on the spot" הרימה המומחית לענייני ברוסקטות, שכזכור לי מביקורי הקודם עובדת במקום מזה חודש וחצי בלבד, את גבתה אל על ואמרה כי תברר. היא שבה כעבור פחות מדקה עם תשובה שלילית, אלא מה.. ומבט חודר מופנה לעברי.היא לא הייתה צריכה לומר את שפניה זעקו: "אמרתי לך...". למרות זאת הזמנו את הברוסקטות שהיו נדיבות מאוד אבל טעימות פחות. אבל הנוף...אוי הנוף...

פואה גרה הוא מאכל שחזרתי לאכול בשנה האחרונה לאחר שנים של הזדהות עם אווזי הבית. בביקורי הראשון הכבד נצרב יתר על המידה והתוצאה ברורה. בביקורי השני הוא הוכן למשעי. שוב, בעיה של מטבח המכין מתכונים כאילו מתוך חוברת משימות ולא מתוך יצירתיות או הקפדה כלשהיא. אבל הנוף... אוי הנוף...

פרפורי התרגשות או פרפורי גסיסה?

גזרת המנות העיקריות לא העלתה את המורל במיוחד אם כי גרמה לליבי לפרפר מעט. צלעות טלה ברוזמרין היו נהדרות. לעומת זאת מנת בקר רוסיני אותה קרא ככל הנראה השף הנודע אנטואן קרמה ע"ש המלחין הנודע רוסיני שהיה בשלן וגרגרן ידוע, הייתה נהדרת הרבה פחות (הבקר מוגש במנה זו עם פואה גרה ורוטב יין). מספרים שרוסיני בכה 3 פעמים בלבד בחייו: במהלך כישלון האופרה הראשונה שלו, כשהאזין לנגינת הכינור של פגאניני וכאשר תרנגול הודו ממולא בפטריות כמהין "עף" מספינה בה שט. אם רוחו של רוסיני ראתה את שטעמנו, וודאי בכה בפעם הרביעית, הפעם ממנה על שמו שחורבה לה יחדיו.

מנת פרובולונה שהחלטתי לטעום הייתה טעות באופן אישי. זוהי מנה עיקרית של גבינת פרובולונה איטלקית מיושנת (גבינה מחלב פרה, 45% שומן מדרום איטליה) המותכת על הפלנצ'ה בתיבול עדין. מלבד זאת שהמנה הייתה מאתגרת מאוד לחיתוך וטעמי ההתכה שלה חונקים, היה לי קשה מאוד להתמודד עימה ולדאבוני מחציתה נותרה בצלחת. ליבי הלם בחוזקה ולא כי הנוף המשיך להפעים אותו.

הקינוחים, איך לומר... ממוצעים. פאי אגוזים וקרם ברולה לא הציגו ייחוד כלשהוא, אם כי הוכנו בצורה טובה.

תפריט היין המקומי מקיף את ארבע קצוות תבל וניתן למצוא בו ייצוג נאה מאוד ליינות עולם חדש וישן. היין אותו בחרתי לשתות היה סוביניון בלאן 2010 מסדרתOld coach road של היקב הניו-זילנדי Weingut Seifried בעל צבע זהוב וריח משכר של אנונה ופרחי יסמין. בפי נהניתי מחומציות נמוכה, מרירות נעימה וטעמי אנונה ומלון שהשלימו את האף. יין מאוזן אם כי לא ישרוד עוד זמן רב ככל הנראה. מחיר כוס 10$. בתפריט ניתן למצוא גם יינות דוגמת סיקרא של קלו דה-גת בעלות 700$ וכן יינות בורדו מתיישנים במחירים המאמירים לכדי 4 ספרות.

אם כך, מאז הורחק הגבול הירדני וירושלים אוחדה, קרו דבר או שניים בבירתנו ירושלים. אין ספק כי נוטרדאם הפך למלון מפואר והנוף הנשקף מהמסעדה שעל גגו, עוצר נשימה, אבל בכל הנוגע לאוכל במסעדה אוכל לסכם ולומר כי זהו המקום המושלם לישיבה בשעות בין ערביים עם כוס יין, פונדו גבינות וחברה טובה. חובה לתיירים הגודשים את המקום וחובה עוד יותר לישראלים בינינו שטרם עשו זאת.