בסוף חודש פברואר 2026 פורסמו שמות הזוכים בתחרות היין הבינלאומית הישראלית TERRAVINO. היין שהוכרז כ Grand Champion הישראלי - הזוכה הגדול, היין הישראלי אשר קיבל את הציון הגבוה ביותר, היה קריניאן 2020 של יקב סומק. לראשונה לאחר למעלה מ 20 שנותיה של התחרות שבהן משלו בכיפה בעיקר יינות מזנים בורדולזיים, קריניאן ישראלי ניצב בראש טבלת הזוכים של טרה וינו. קריניאן מעל כולם?! – זו ללא ספק סיבה לכתבה.

מלך ישראלי שירד מנכסיו
זן הקריניאן נחשב בעבר למלך זני ענבי היין בישראל. אמנם מלך, אבל רק בכל מה שקשור בכמות, וממש לא בהקשר של איכות. מהפכת האיכות שפקדה את תעשיית היין הישראלית לקראת סוף שנות ה 80 ותחילת שנות ה 90 של המאה הקודמת, דחקה הצידה את זן הקריניאן, והעלתה לשלטון מלך חדש – קברנה סוביניון שמו, שמלך תחילה מבחינת האיכות והפך בהמשך למלך גם בכמות.

יינות הקברנה ובלנדים מבוססי קברנה איכותיים שיוצרו כאן, בהובלת יקבי רמת הגולן ויקבי הבוטיק שצצו באותה תקופה, החליפו במהרה את יינות הקריניאן, שנחשב אז לזן כמותי וחסר איכות של ממש. כרמי קריניאן רבים נזנחו ואפילו נעקרו, לטובת הזנים שנהגו לכנותם "הזנים האצילים".

הדוכס של הכרמל

אבל הקריניאן סירב להיעלם מכרמי ויינות ארצנו, והגם שנפל מכס המלכות הארצי, פיתח לעצמו ממלכה אזורית מצומצמת, שבה המשיך לשלוט, אפילו אם "בקטנה". אם תרצו, מעין דוכס אזורי. כרמים ותיקים רבים של קריניאן נותרו נטועים באזור זיכרון יעקב, בנימינה והמורדות המזרחיים של הכרמל, והיקבים המקומיים בעיקר, המשיכו לעשות מהם יין.

לא רק שכורמים וייננים עקשניים המשיכו לגדל ולעשות קריניאן באזור, אלא שאיכות היינות שיצרו הלכה והשתפרה. הכרמים הוותיקות, שיבוליהם נמוכים יותר באופן טבעי, גילו למעשה את מה שאמור היה להיות מובן מאליו: כאשר מצמצמים את היבול של הזן – מתקבלים ענבים איכותיים יותר – עם ריכוז גבוה של תרכובות טעם וריח, סוכרים וחומצות, ובד בבד – מתקבלים כמובן גם יינות איכותיים הרבה יותר.

את ה Comeback של זן הקריניאן, בגרסת היין האיכותית שלו, הוביל יקב ויתקין, כאשר בהמשך גם יקבי כרמל, בעלי כרמי קריניאן רבים באזור, הבינו שבידיהם כרמים בעלי פוטנציאל לייצר יינות קריניאן איכותיים, אם רק מגדלים אותם באופן הנכון.

יקב נוסף, אשר החל מהקמתו בשנת 2002, שמו לעצמם בעליו כמטרה לייצר יינות איכות מזן הקריניאן – היה יקב סומק, בבעלות ברק דהאן, דור חמישי לכורמים באזור, ורעייתו הילה, בעלת תואר ראשון בחקלאות ותואר שני בייננות. הקריניאן של יקב סומק, מודל 2020, יוכרז כאמור כעבור למעלה מעשרים שנה, כמצטיין שביינות הישראלים.

מספרד וצרפת בחסות הברון
את זן הקריניאן הביאו לישראל המומחים של הברון רוטשילד, שנטעו אותו כאן, בעיקר באזור זכרון יעקב, בשנות השמונים של המאה ה 19. במשך שנים רבות סבל כאמור הזן משם רע. בשל יבוליו הגבוהים, בתקופה שבה שילמו היקבים לכורמים עבור ענביהם לפי כמות, ולא בהתאם לאיכות. הזן שימש לייצור יינות שולחניים באיכות נמוכה, או כתוספת לבלנדים פשוטים, ופעמים רבות למיץ ענבים ויינות קידוש.

כאמור, יחלפו עוד מספר עשורים עד שיסתבר כי אותו מלך כמותי של פעם, לא היה עירום, ושבלבוש נכון – יכול לחזור ולתפוס את כיסא המלכות. כפי שכבר הזכרנו, הסוד – טמון ביבולים.

טיפוס לא קל - קריניאן

קריניאן הינו זן שנוי במחלוקת. מקורו של הזן באזור אראגון שבספרד, והוא מככב גם ביינות ספרדים נוספים – מן האזורים ריוחה ופריוראט. אחד מאזורי היין של אראגון קרוי בשמו הספרדי של הזן – Cariñena, אף שזן הגרנאש החליף אותו שם זה מכבר. קריניאן ידוע בספרד גם בשמות נוספים, בין השאר – מזואלו ו- סמסו. תפוצתו של הזן התרחבה לדרומה של צרפת, בעיקר לאזור לנגדוק, וגם שם הוא זוכה להצלחה רבה. כיום ניתן למצוא את כרמי הזן גם באיטליה, בדרום אמריקה ועוד. אראגון, ובמידה רבה גם יתר אזורי הגידול המסורתיים של הזן, הינם אזורים אשר הטרואר שלהם מאופיין בעיקר בקיצוניות. האקלים של אראגון הוא אקלים קונטיננטלי, יבש יחסית, חם מאוד בקיץ וקר בחורף והגובה משמש שם כגורם הממתן העיקרי. במרבית המקרים נטועים שם כרמי הקריניאן בתצורת גביע (bush vines), כלומר כשיחים בודדים, במרחקים גדולים למדי בין גפן לגפן, כך ששורשי הגפנים נאלצים להעמיק ולהשתרע בחיפוש אחר מים וחומרי הזנה. באופן הזה היבולים מצטמצמים ואיכות הענבים עולה.

קריניאן אינו זן נוח לגידול. הוא מבשיל מאוחר, כך שניתן לגדלו רק באזורי אקלים חמים יחסית (ישראל כבר אמרנו?). בנוסף, הוא רגיש הן לקימחון והן לכשותית, נגעי גפן נפוצים מאוד, ועל כן הוא נדרש לרוב לריסוסים רבים, למעט באזורים היבשים ביותר. הזן בעייתי לבציר מכאני, בשל שדרותיו הקשות.

גם כשהוא הופך ליין קריניאן אינו בהכרח קל לשתייה, ויש שיגידו שזהו מסוג אותם זנים של יחסי אהבה שנאה, או שאתה אוהב, או שאתה שונא, ללא גישת ביניים. יינות קריניאן הם בעלי ריכוז גבוה יחסית של טאנינים, חמיצות וגם אלכוהול ולכן פעמים רבות הדרך לרכך אותם היא באמצעות טכניקת ההשרייה הקרבונית, שהארומות והטעמים שזו מייצרת אף הם מצויים לעיתים במחלוקת.

איכות במקום כמות

יקב סומק בטקס חוקת הפרסים בתחרות TERRAVINO 2026 // צילום: תומר חרובי

בתהליך עשייתו של קריניאן סומק 2020, הגרנד צ'מפיון הישראלי של טרה וינו 2026, נראה שכל זה נלקח בחשבון. כפי שמעיד אתר היקב, המוקד הוא בגידול ועשייה נכונים וסבלניים: "אזור בקעת הנדיב הוא אידאלי לגידול ענבי קריניאן. הענבים נבצרו בבציר ידני וסלקטיבי מאד בשעות הבוקר המוקדמות. ביקב הם עוברים ריסוק עדין המשמר את הטעמים המיוחדים. היין עובר לתסיסה במיכלי נירוסטה בטמפרטורה מבוקרת למשך כשלושה שבועות. בסוף התסיסה היין נכנס לחביות עץ אלון צרפתי להתבגרות של 24 חודשים. לאחר הביקבוק היין מתיישן תקופה נוספת של 24 חודשים על מנת להגיע לעושר טעמים מושלם לשתייה".

חזרתו של הקריניאן ובגדול, היא כנראה סימן נוסף להתמקצעות ולהתבגרות של תעשיית היין הישראלית. תעשיה שבשנים האחרונות משכילה להתמודד באופן טוב יותר עם תנאי הטרואר המקומיים שלנו, ולהתאים את עצמה אליהם, עם זנים שמקורים באזורים בעלי טרואר דומה, ועם שיטות גידול ועשייה מותאמות. ככל שנשכיל להכיר את אזורי הגידול שלנו על כל מאפייניהם, ולהתאים את גידול הזנים ואת העשייה למה שהטבע מאפשר לנו, בשילוב הטכנולוגיה המודרנית שאנו מתברכים בה, תעלה מן הסתם איכות יינות ישראל. הקריניאן לא ישוב כנראה לכס המלך בישראל, ככל שמדובר במלך הכמות - טוב שכך, אולם הלקח שלמדנו מן ההיסטוריה של גידול ענבי קריניאן בישראל, רצוי שיאיר את עינינו גם בעתיד. הפוטנציאל קיים – כל שנותר הוא ללמוד לנצל אותו.