פריצת דרך משמעותית במאבק המתמשך של יצרני היין בזן השמרים ההרסני
חוקרים ממכון מחקר היין של אוסטרליה (AWRI) שבעיר אדלייד, השיגו פריצת דרך משמעותית במאבק המתמשך של יצרני היין בזן השמרים ההרסני ברטנומייסס (Brettanomyces), הידוע בכינויו Brett, שכאשר הוא נמצא ביין מעל כמות מסוימת, הוא הופך את היין לבלתי ראוי לשתייה לחלוטין. כך דווח בימים אילו באתר של ג'נסיס רובינסון.
הברט הינו שמר המצוי לעתים בענבים והעשוי או עלול, תלוי בנקודת המבט, למצוא את דרכו אל היין. הברט הינו רכיב שנוי במחלוקת - בכמויות קטנות יחסית, יש שיאמרו שהוא תורם ליין בכך שהוא מוסיף לו מורכבות בדמות ריחות וטעמים אדמתיים ובשרניים (היין האופייני ביותר המכיל ריחות וטעמי ברט הינו יין הפורט, והברט מהווה מרכיב חיוני בבירות למביק בלגיות). אם כי בעיניהם של רבים, בדרך כלל אילו המעדיפים את הארומות והטעמים הפירותיים ביין, מוטב היה לוותר גם על כמות מעטה שלו ביין. בתחרויות יין ברחבי העולם מתעוררים לא פעם דיונים בין השופטים לגבי יינות נגועי ברט, אם הם פסולים לשתייה, או שמא דווקא יש בהם מורכבות ייחודית. מכל מקום, כאשר הברט מצוי ביין בכמויות גדולות, יתקבלו ארומות "של בית מרקחת" או ריחות אורווה חזקים, גם טעמו של היין יושפע ויהפך מתכתי והיין יהיה בלתי ראוי לשתייה.
הברט נוצר בדרך כלל כתוצאה מבעיות הגינה ביקב (בעיקר בחביות), כאשר היין מכיל כמות גבוהה של סוכר שיורי שממנו ניזונים השמרים, או כאשר רמות ה-PH גבוהות במיוחד. היינות האדומים בסגנון הבשל והעשיר שהינם פופולאריים כיום במיוחד בעולם החדש, מועדים במיוחד לסכנות הברט.
ברט הינו מיקרוב אשר קשה מאוד לשלוט בו ולו בגלל שהוא מופיע בצורות מולקולאריות שמשתנות ממקום למקום. עם זאת, הברט רגיש לגפרית דו חמצנית וההתמודדות עימו הינה אחת הסיבות לכך שמרבית היינות המיוצרים כיום הינם מוספי גפרית. הבעיה היא ראשית, המגמה ההולכת וגוברת בעולם כיום להקטין ככל הניתן את הוספת הגפרית ליין ושנית, החשש מכך שעם הזמן הברט, שהינו מיקרוב סתגלן מאוד, יפתח עמידות הולכת וגדלה לגפרית.
כעת, לאחר שלוש שנות מחקר אינטנסיבי, בודדו מדעני ה- AWRI וזיהו את הקוד הגנטי של הברט הנפוץ והדומיננטי ביותר ביקבים באוסטרליה והתקווה הינה שפריצת דרך זו תאפשר לא רק את זיהויים של הגנים הספציפיים הגורמים לריחות וטעמי הברט, אלא גם את אילו שמסייעים לברט להתפתח וכך ניתן יהיה לעצור את התפתחותו ביין כאשר עודנו באיבו. הבעיה העיקרית היא הורסטיליות הרבה של הברט והמדענים כלל אינם משוכנעים, שפיצוח הקוד הגנטי של הברט האוסטרלי, יאפשר פעולה דומה גם לגבי מבני ברט אחרים. בכל מקרה, אין ספק שמדובר בפריצת דרך של ממש, שתוצאותיה עשויות לחסוך בעתיד מיליונים רבים ליקבים, ההולכים לאיבוד יחד עם בקבוקי יין נגועי ברט, המושלכים כאבן שאין לה הופכין.
