צילום: אילן לוי

ההכנות לכתבה על יינות רוזה העלו מאמרים עם לא מעט קלישאות (סקסיסטיות בעיקר) לצד דיון בנושאים שמוטב להיפטר מנוכחותם במהרה, ויפה שורה אחת קודם. אם כך:

• לנשים אין בעלות על הצבע הורוד, לא באופנה ולא ביין.
• רוזה אינו משקה שהגדרתו כיין מוטלת בספק.
• צבעו של יין הרוזה חיוור ולא משום שהוא חש ברע, אלא משום שענביו מושרים לזמן קצר, אם בכלל, על הקליפות. כל זאת בכוונה תחילה, רחמנא לצלן.
• ולא - הפנתר הורוד אינו חלק ממזימה אמריקנית סודית לקדם יין רוזה צרפתי בארה"ב.

למה לאנשים, ובעיקר לגברים (מכל הסוגים), יש בעיה עם דימוי הצבע הורוד? למה עבור חלק מהנשים הצבע הוא מקור למרד ולמה עבור גברים מסוימים זהו צבע מביך?

התשובה על כך מעבר לבינתי. אולם מה קורה כשהנוזל הורוד מופיע בבקבוק זכוכית ועליו תווית המצהירה – "כאן גר יין"? עם עובדות קשה להתווכח. בישראל, הופך יין הרוזה מיין שיש בו גיחוך ליין רציני שעשייתו מכבדת את היינן, או הייננית העומדים מאחוריו. עובדה. מייצרים יותר, שותים יותר, רואים את החיים בורוד יותר. היש בכך טעם לפגם? האם שוק היין המקומי הבין שצריך לשתות מה שטוב לשתות ולא טוב לשתות מה שצריך לשתות?

שניה לפני שאתם מחליטים אם לעבור לכתבה הבאה כשכוס יין אדום בידיכם, נסו לקרוא מה יש לכמה אנשי מקצוע לומר על הרוזה. לשם כך ראיינו את הייננים לין גולד (יקבי האלה), קובי ארביב (יקבי רקנאטי), ניר שחם (יקב וביה"ס שורק), את היבואנים טל שקד (המגש שקד-דרך היין), ענת סלע (ג'יאקונדה) ומעצבת המותגים אנני סלבי.

רוזה – סיפור המעשה 

על עובדה אחת כולם מסכימים, בשביל לייצר יין רוזה איכותי צריך יכולות יינניות גבוהות מאד וענבים שהופנו לייצור רוזה עוד בכרם. יין רוזה הוא בעצם יין שצבעו נע על מנעד הצבעים שבין לבן לאדום ומיוצר באופן היסטורי ב 2 שיטות, אם כי קיימות נוספות. טכניקה אחת היא דימום (Bleeding), כלומר הפרשת כמות מסוימת מתוך תירוש המיועד ליין אדום לאחר זמן מגע מסוים עם קליפות הענבים, לעיתים גם ערבובו עם יין לבן מוכן. טכניקה שניה היא גידול ענבים למטרת ייצור יין רוזה, מעיכתם והשרייה עם קליפות הענבים לזמן קצר אם בכלל. ההשרייה על קליפות הענבים ממצה מתוכם צבע אדום (אנתוציאנינים).

דרום צרפת, אזור חם, אוהד את יינות הרוזה בצורה מעוררת השראה. באזורים בעלי מזג אויר "ים תיכוני" יש דרישה לינות יבשים ומרעננים וכזה הוא הרוזה. פרובנס הוא אחד האזורים המפורסמים ביותר בתחום זה, יחד עם זאת באזור הרון בייחוד TAVEL ובלנגדוק רוסיו אומרים כי הרוזה נפוץ לפחות כמו היינות הלבנים. עמק הלואר גם הוא תורם גדול לחגיגה הורודה במיוחד סביב Anjou ואף תחת אפלסיון שנוצר בשנת 1974 Rose De Loire, בו מיוצרים יינות רוזה שהם ממסך של ענבים אדומים הנפוצים בלואר (למשל קברנה פרנק, קברנה סוביניון, פינו נואר, גאמיי ו-Pineau d'Aunis) והמכיל לפחות 30% קברנה ומיוצר יבש. ישנם יינות רוזה נדירים יותר כמו למשל Rose des Riceys, רוזה בעל גוון ורוד כהה המיוצר בקצה הדרומי של אזור שמפניה על ידי שלושה יצרנים בלבד מענבי פינו נואר.

יינות שונים ניתן למצוא גם בספרד, פורטוגל, ארה"ב, איטליה וישראל.

מה מיוחד בגידול ענבים עבור יין רוזה?

לין גולד "אני מנסה למצות את הדברים המעניינים מהענב כמו צבע וארומות ולהוציא דברים שמפריעים לי ביין כמו רוזה - המרירות. אנחנו ניגשים לענבים בשלב שאינם בשלים ליין אדום. הגידול נעשה באזורים קרים יותר, (למשל הכרם שלנו בנס הרים) אחרת אייצר יין עם אלכוהול בשיעור 14% שאינו מתאים לסגנון ובעיקר כי הרוזה שלנו יבש. בכל הקשור לענבים אני שואפת ליותר בשרניות ויותר השקיה רופפת, העלאת יבולים בתחילת הגידול". היינן קובי ארביב מוסיף "ענבים ליצור הרוזה של רקנאטי מגיעים מהצפון. זהו מקום אידיאלי לכך עם הבשלה איטית יחסית ומאוזנת (איזור גידול קר יחסית). את הענבים לרוזה בוצרים יחסית מוקדם על מנת שאחוז האלכוהול לא יהיה גבוה מחד, ושאופי היין לא יהיה כבד ובשל מאידך. בנוסף אנו שומרים על רמת חומציות טובה על מנת שהרוזה יהיה בעל אופי קריספי וחד כמו שרוזה צריך להיות".

ממה מייצרים רוזה בארץ? 

ובכן בתחום זה אין בישראל חוקים ולכן ניתן להשתמש בכל זן ענבים. ניר שחם החל לייצר רוזה בשנת 2007 מענבי גרנאש וכיום הוא משלב לתוכו גם סירה ולפעמים קריניאן כתלות בזמני ההבשלה. יין רוזה נוסף שניר מכין מיוצר מענבי קברנה סוביניון ומרלו הנבצרים שבועיים לפני הבציר האמיתי. קובי ארביב מספר כי יקבי רקנאטי מייצרים שני סוגי רוזה. רוזה רקנאטי מענבי ברברה בעלי חמיצות יוצאת דופן, פרי אדום ופריכות בתוספת מעט מרלו ואילו יין רוזה הקרוי גרי (Gris) הוא יין חדש המיוצר מענבי מרסלאן ומופנה למסעדות ולייצוא בלבד. לין גולד לעומתו מייצרת יין רוזה ממרלו וקברנה פרנק, לעיתים בתוספת סירה.

הצבע הוורוד – גוונים רבים לו 

בפרובנס לוקחים את יינות הרוזה ברצינות, כבר אמרנו? לא בכדי מתוך כ 3.15 מיליון הקטוליטר יין רוזה שיוצר בצרפת בשנת 2013, 35% יוצרו בפרובנס אשר הקדישה 87% מייצור היין שלה ליינות רוזה. מכון המחקר ליינות רוזה בפרובנס, יחד עם המועצה ליינות בפרובנס, התקינו סולם המתאר את גווני היין המשתנים בין החיוור עד שקוף ועד לורוד כהה. בין לבין תמצאו גוונים המתוארים כסלמון, פומלו, מלון צהוב / ורוד, מנדרינה ועוד. אין ספק כי הנטייה הכללית, אולם לא הבלעדית, היא ייצור יינות בצבע חיוור ככל שניתן וזאת למרות שיינות הרוזה הנחשבים גדולים, כזה של Chateau d'Aqueria המוכר כ TAVEL, דווקא נוטה לצד הכהה יותר של הספקטרום וכך גם Cerasuolo D'Abruzzo של ולנטיני.

לין גולד מספרת שהיינות הישראלים הראשונים היו הרבה יותר כהים מאלו שרואים היום, הנעים לכיוון צבע הורוד-סלמון. ניר שחם טוען כי את השאלה מעניין יהיה להפנות דווקא לצרכנים אותם הוא רואה מוקסמים מהצבע הנחושתי.

שימו לב כי תוויות יינות הרוזה בד"כ מתכתבות עם הנוזל הורדרד, למעט מספר יוצאי דופן. לדברי אנני סלבי, תוית הבקבוק אמורה לשדר את מהות המותג באופן חד, מתוחכם ובצורה בה יוותר לצרכן רושם. "בעת תכנון תווית ליין רוזה יש לזכור את הטריות והפירותיות של היין כמו גם את צבעו הוורוד המרענן. בתווית אשר תתכתב עם היין ניתן להשיג רעננות באמצעות נייר קריספי לבן עם אלמנטי עיצוב אלגנטיים מובלטים התורמים יצירת עניין ותשומת לב". פעמים רבות כיתוב בצבעי נחושת המתכתב עם הנוזל הורוד יתרום אף הוא.

האם חלה עלייה בכמות צריכת הרוזה בארץ ובעולם?

קובי ארביב מספר כי יקבי רקנאטי מייצרים בשנה כ 25 אלף בקבוקי רוזה רקנאטי ועוד כ 6,000 בקבוקי רוזה גרי. העלייה לטענתו בייצור מתקיימת באחוזים בודדים עקב צריכה מקומית. לין גולד מספרת לעומתו על גידול משמעותי הרבה יותר. אם בשנת 2007 יקבי האלה יצרו כ 7,000 בקבוקים החל מ 2013 הכמות נעה סביב 12 אלף בקבוקים. הכמות השתנתה, הסגנון השתנה (כיום יבש יותר) והצבע החוויר.

טל שקד מחברת המגש שקד, בעלי רשת חנויות דרך היין, מספר כי הגידול ביבוא מתבטא בהתרחבות המגוון, הכמות והצרכנים. השנה אף החל יבוא של יינות רוזה מפורטוגל וגרמניה המצטרפים לאלו מצרפת, ספרד ואוסטרליה. ענת סלע מחברת ג'יאקונדה מספרת "התחלנו לייבא רוזה לפני כשבע שנים, הבאנו פורטפוליו מפואר עם 8 יינות רוזה שונים. זה עשה רעש גדול כי לא ידעו דבר על רוזה. מאז שאנשים טעמו והבינו את האיכויות זה שינה את התמונה. מדובר בעלייה של מאות אחוזים לאורך השנים. עד לפני שנתיים הייתה ליינות רוזה עונתיות מסוימת אבל כעת זה פופולארי לאורך כל השנה. לפני שנה הבאנו כמות ניסיונית של כ 600 בקבוקי רוזה מגרמניה כי לא ידענו כיצד הוא יתקבל ובתוך שבועיים נותרנו ללא היין".

לקהל, לדברי המרואיינים, אין מאפיינים ספציפיים, למעט העובדה שבין המתנסים ביינות רוזה האיכותיים יש אנשים שניתן להגדירם Foodies.

על פי נתוני מועצת יינות הרוזה של פרובנס, בצרפת, חלה עלייה של כ 6% בשיעור ייצור הרוזה בין השנים 2002 ל 2013 מסך היינות המיוצרים בצרפת. שיא נוסף שניתן לשייך לצרפת הוא צריכת יינות הרוזה. הצריכה בצרפת מהווה 36% מכלל הצריכה העולמית ובסה"כ 8.1 מיליון הקטוליטרים בשנת 2012. הצריכה העולמית עלתה בין השנים 2002 ל 2012 מ 230 מיליון הקטוליטרים ל 243 מיליון הקטוליטרים.

למה תקף את ישראל הגל הורוד?

אני לתומי רציתי להאשים בכך את התיירות הצרפתית ההולכת וגואה לישראל, התיירות הנכנסת לישראל השלישית בגודלה. על פי נתוני הלמ"ס בשנת 2012 נכנסו ארצה כ 260 אלף תיירים מצרפת, ובשנת 2013 כ 315 אלף. זה תמיד נח להאשים אותם. מה יעשו לי? יזרקו עלי בקבוק רוזה? קדימה...

אולם, משיחות עם המרואיינים הם אינם מוצאים קשר לכך אלא דווקא מפנים "אצבע מאשימה" לקהל הישראלי המתבגר ומתפתח. ענת סלע: "יותר ויותר אנשים מסתובבים בעולם ורואים שהרוזה נמצא בכל תפריט יין של מסעדה שמכבדת את עצמה. נקודת המפנה בארץ הייתה כשרוזה הפסיק להיות קישוט בתפריט המסעדות והחל להיפתח למזיגה בכוסות". טל שקד טוען כי העלייה בצריכת רוזה מגיעה מכיוונם של הצרכנים המחפשים יינות השווים את מחירם. ניר שחם: "הקהל אשר נדד בשנים האחרונות משתיית יינות כבדים ליינות אלגנטיים ממשיך בנדידה זו גם לכיוון יינות לבנים ורוזה. לדעתי הקהל נודד מיינות בעלי אופי מתקתק, ליינות בעלי אופי מינרלי וחד עם חומציות מודגשת".

השאלה המתבקשת והתשובה המפתיעה

שאלנו את הייננים האם ייצור הרוזה באמצעות דימום (בלידינג) לאורך השנים תרם או פגם בצריכתו. לין גולד השיבה: "אלו היו יינות הרוזה הראשונים שנכנסו לשוק. אי אפשר להתעלם ממקומם של אלו היות והם הציגו את הרוזה לקהל הישראלי. כיצרנית אני טוענת שאין זה נכון לעשות בארץ רוזה באמצעות בלידינג. יצרנים בארץ הבינו שצריך לעשות התאמה נכונה למדינה חמה כישראל".

גם ניר שחם בדעה כי הרוזה שנעשה בשיטה זו תרם: "תרם גם לייננים פחות מנוסים, כמו שקרה לי וגם תרם לקהל מעיין ברכת ברוך הבא למשקה נוסף שהוא יין".

אז אם כבר לקחתם כוס, או טוב מכך בקבוק רוזה ליד, דעו כי מגוון מיני המזונות להם הוא יכול להתאים רחב מאוד החל ברכיכות, דגים וכלה במאכלי בשר. אל תתביישו, קחו רוזה לארוחה אצל חברים, לחוף הים, שתו אותו עם ארוחת הערב ובכל אירוע שבו תרצו להישאר צוננים וחדים כמו היין הנפלא הזה.