השופט הוא גם בעל הקבוצה
טלטלה בתעשיית היין הישראלית. בישיבה מתאריך 24.10.2012, החליט הקבינט הכלכלי – חברתי של ממשלת ישראל לפרק את מכון היין הישראלי, אשר נוסד בשנת 1956 ופועל ברציפות מאז שנת 1957. החלטת הקבינט הכלכלי – חברתי, מאמצת למעשה החלטת ממשלה אשר התקבלה עוד בשנת 1997, אלא שביצועה הוקפא עד היום. בהודעה הרשמית מטעם משרד התמ"ת, נכתב כי בדו"ח הצוות הבין משרדי שהוקם על ידי שרי החקלאות והתמ"ת ואשר הוגש לשרים בחודש אפריל 2012, נקבע בין היתר, כי מכון היין אינו מקיים את עיקר מטרותיו, כגון פרסום יינות בכל דרך בארץ ובחו"ל, ייזום עידוד וסיוע למחקר אודות בעיות ייצוא היין הישראלי ושיווקו, ייזום וסיוע בהקמת מרכזי פרסום, מוסדות מחקר ומוסדות אחרים היכולים לסייע במימוש מטרות המכון וכן כי נוצר ניגוד עניינים מובנה בפעילות המכון, הואיל והוא מייצג על פי מבנה חבריו, בעיקר את היקבים הגדולים ולא את היקבים הקטנים שאינם חברים בו. פירוק מכון היין הינו למעשה המסקנה הראשונה מתוך מסקנות דו"ח הועדה הבין משרדית, המגיע לכדי יישום.

במשך עשרות שנים נוהל מכון היין השוכן ברחובות, על ידי שלמה כהן ז"ל, אשר הלך לעולמו בחודש מרץ האחרון, כהן החזיק את המכון בחיים למרות קיצוצי תקציב משמעותיים ולאחר שנים ארוכות מאוד של הפסדים וקשיים תקציביים, קיבל המכון לפני שנים אחדות הסמכה מעבדתית, ציוד חדש וגם תקן "ISO" והכיוון החל להראות חיובי. נראה שמותו של שלמה כהן ז"ל, מי שהיה הרוח החיה מאחורי פעילות המכון, סימן גם את סיום דרכו של המכון אותו ניהל.

אכן, מכון היין התרכז בעיקר במחקר ופיתוח בנושא גפן ויין ופיקוח מעבדתי על ייבוא ופחות, ולמעשה כמעט בכלל לא, בקידום ובפיתוח שווקים עבור תעשיית היין הישראלית ככזו. הימנעותו של מכון היין לעסוק בנושאים הנוגעים להסדרת תעשיית היין וגם לקידומה ולשיווקה תחת מותג של "יין ישראלי", בארץ ובחו"ל, נבעה בין היתר מאופיו של שלמה כהן המנוח, אשר ניסה תמיד להימנע ממחלוקות ולהתרכז בפעילותו בנושאים שבקונצנזוס, אולם בעיקר, נקבעו למעשה והוכתבו תכני פעילותו של המכון מראש, על ידי בעליו ומנהליו.

כאמור, מכון היין הוקם עוד בשנות השישים של המאה הקודמת, למעשה כחברה פרטית, אשר בהמשך הוכפפה לרשות החברות הממשלתיות. יחד עם זאת, מאז הקמת המכון ועד היום, לא חלו תמורות של ממש בהרכב הבעלות שבו וכך עד היום, בעלי המכון הינם למעשה היקבים כרמל, ברקן ובנימינה והדירקטוריון שלו מורכב מנציגי היקבים, לצד דירקטורים מן הציבור. במילים אחרות, המכון נשלט למעשה על ידי היקבים הגדולים, אשר הכתיבו את דרך פעולתו ומבחינתם, העדיפו בדרך כלל לקיים פעילות שיווק עצמאית תוך שמירת שליטתם בשוק וגם, הגבלת הרגולציה. על פי הודעה שמסר לאחרונה הממונה על התקינה במשרד התמ"ת למכון היין, היווה אותו העדר אובייקטיביות מובנה שבהרכב המכון, את הנימוק העיקרי מאחורי ההחלטה לפיה המכון לא יוכל עוד לשמש כמעבדה מאושרת לבדיקות עמידה בתקן היין.

תעשיית היין הישראלית לאן? מה יגרום סגירת המכון ומה האופק המצפה לתעשייה? 

על פי הודעת משרד התמ"ת בדבר פירוק המכון, הרי שהפסקת פעילותו אינה צפויה ליצור משבר בשוק, שכן קיימת כבר כיום חלופה לביצוע הבדיקות הנדרשות לצורך בחינת עמידת המשקאות בתקינה הרלוונטית, בדמותו של מכון התקנים הישראלי, אשר גם כך מוכר לעניין זה בדין ומבצע גם כיום כ 10% מהיקף הבדיקות הרלוונטיות ואף ערוך לקבלה מיידית של כל היקף הפעילות. עוד נכתב בהודעה, כי בטווח הארוך יותר, קיימת האפשרות להכיר במעבדות נוספות אשר יוכלו לבצע את הבדיקות הנדרשות. כן נמסר, כי סך כל ההכנסות מבדיקות משקאות אלכוהוליים לצרכי יבוא ויצוא מוערך בסך של כ 4.5 מליון שקלים, כאשר מכון היין הישראלי ביצע בדיקות בהיקף הכנסה של 3.9 מליון שקלים מתוכם. שר התמ"ת שלום שמחון הדגיש, כי יעשה הכל להבטחת המשך העסקתם של כל עובדי מכון היין, במסגרת מכון התקנים או במסגרות אחרות.

מה שחסר כמובן בהודעת משרד התמ"ת, הינו ראשית, התייחסות לשאלה איזה גוף אם בכלל, יבצע מעתה את כל אותן פעולות אשר בשל אי ביצוען נסגר המכון מלכתחילה ובראשן, פעולות השיווק של יינות ישראל, שכן נכון לעכשיו אין גוף כזה בנמצא. בנוסף, אין בהודעה התייחסות למסקנות רלבנטיות אחרות של הוועדה הבין משרדית, כמו למשל העדר התקינה והבדיקות המעבדתיות לגבי יינות ישראלים הנשארים בארץ ומשווקים בה ואינם מיועדים לייצוא.

נראה כי פירוק מכון היין הישראלי, על אף שלטענת משרד התמ"ת נעשה על דעת ראשי המכון, אינו צפוי לעבור בשקט, לנוכח התנגדות עזה למהלך מצדה של הסתדרות העובדים ושל אחדים מחברי מועצת העיר רחובות. בתקשורת המקומית של רחובות אשר התייחסה לנושא סגירת המכון עוד כאשר דובר רק בסכנת סגירה, אף הועלו השערות שונות אודות מניעים נסתרים למהלך, כמו למשל כוונתם של גורמים נדל"ניים להשתלט על הקרקעות עליהן ממוקם המכון.

דבר אחד ברור, גם אם היו ליקויים ובעיות בפעולות המכון ובעיקר במבנה הפנימי שלו ואכן היו, וגם אם אילו הצדיקו את סגירת המכון, אין צעד זה יכול לעמוד בפני עצמו ובמקביל, יש לבצע כעת פעולות נוספות ומערכתיות הרבה יותר על מנת מחד, להבטיח את המשך ביצועם של התפקידים שמילא המכון ומאידך, לוודא כי ימונו או יוקמו גופים אחרים, אשר יהיו אמונים על ביצוע כל אותן מטרות חשובות שהמכון לא ביצע ואשר לפחות על הנייר, אי ביצוען היווה את הטעם העיקרי להחלטה בדבר סגירת המכון. מכל מקום, אין ספק שעוד ידובר רבות בעתיד בנושא סגירת מכון היין ובתוצאותיה.